כבוד היושבת בראש. תראו, זה נין, נכון? נין של הבעל שם טוב.
נין או נכד? נין או נכד? נין או נכד?
יש לנו את אדל, שהיא בתו של הבעל שם טוב. אדל – אש דת למו. אוקיי? אדל התחתנה עם – אני לא זוכר את השם של עם מי שהיא התחתנה. ואז הילד שלהם?
זה לא. זה עוד אחד. זה עוד דור אחד. אני כמעט בטוח בזה שמדובר בנין, ולא בנכד.
תודה רבה. אז צדקתי.
אוקיי. בסדר גמור. אז זה נין.
אדל היא הנכדה. אוקיי. אדל היא לא הבת?
אדל היא הנכדה. והבן שלה הוא? רבי נחמן. טוב, סיכמנו על נין.
אדל היא בתו של הבעל שם טוב.
אז יפה. אז פעמיים צדקתי. תשים לב מה זו דבקות חסידית. גם צדקתי לגבי אדל וגם לגבי נין. תודה רבה לכם, חברים. זה רק לפרוטוקול, כן?
מה זה?
בסדר. אני אגיד כמה מילים.
אני חושב שזאת אחת הדמויות היותר-מופלאות, יותר חידתיות, יותר עמוקות, דמות שמושכת אליה מגוון עצום של קהלים דתיים ושאינם דתיים. דמות חידתית, מסתורית, רבת עוצמה, שהייתה מלאה באהבה ללא גבולות לארץ ישראל. ובאמת אני חושב שזו יוזמה יפה מאוד. רבי נחמן מברסלב הוא מהדמויות המשפיעות ביותר בתולדות העם היהודי. 200 שנה אחרי פטירתו, תורתו חיה ופועמת לא רק בבתי המדרש, אלא ברחובות, בשירים ובתרבות הישראלית. מאות אלפי יהודים בישראל ובעולם שואבים ממנו השראה יום-יומית. היא דמות רוחנית יהודית שחצתה כל כך הרבה גבולות – בין חרדים, חילונים, מזרח, מערב, ישראל, תפוצות. והמחוקק הכיר כבר בצורך להנציח דמויות מעצבות: בן-גוריון, בגין, בן צבי, הרב עובדיה יוסף, הרב דרוקמן, ובצדק. אבל רבי נחמן, שהשפעתו על הזהות היהודית והישראלית עמוקה לא פחות, עדיין לא זכה למרכז מורשת הולם. החוק הזה מתקן את החסר, מקים מרכז שיכלול מכון מחקר, ארכיון ומוזיאון, כדי שהמורשת הזאת תהיה נגישה לכל אזרח ישראלי, לא רק למי שכבר מכיר אותה.
הממשלה תומכת בהצעת החוק. תודה.
297 מילים של עמיחי שיקלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.