תודה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש להציג את הצעת החוק לתיקון חוק המאבק בארגוני פשיעה. יש לנו שר?
בסדר, בסדר, מאה אחוז. הצעת החוק הזו נולדה מתוך מציאות קשה שמוכרת היטב לאלפי בעלי עסקים, חקלאים, קבלנים ותושבים ברחבי המדינה - -
- - מציאות שבה ארגוני פשיעה אינם מסתפקים עוד בפעילות עבריינית קלאסית, אלא מטילים אימה באמצעות השם, המוניטין והזיקה שלהם לארגון, בעיקר במסגרת תופעת דמי החסות, הפרוטקשן. לא פעם העבריין אינו פועל בהכרח כחלק מהפעילות הכלכלית – העבריינית כמובן – הישירה של הארגון, אבל עצם הזיקה שלו לארגון, או ההצגה שלו כבעל זיקה לאותו ארגון, היא זאת שמאפשרת את הסחיטה. האיום, אם כן, אינו נובע רק מהאדם שעומד מול בעל העסק, אלא מהארגון שעומד, כביכול או בפועל, מאחוריו.
המצב המשפטי הקיים יוצר קושי להחיל את הנסיבה המחמירה, כפי שראוי היה, כאשר קשה להוכיח שהעבירה בוצעה במסגרת הפעילות האורגנית, השוטפת, של ארגון הפשיעה. התיקון הזה נותן מענה לפער הזה. הוא קובע שגם עבירות שמתבצעות בזיקה לארגון הפשיעה, בין אם הזיקה היא אמיתית ובין אם הזיקה היא רק על פניו, יישאו בחומרה הראויה להן. זה תיקון נכון, מידתי, חשוב. אבל צריך לומר ביושר, חקיקה לבדה לא תנצח את הפרוטקשן, את התופעה החמורה הזו, שפוגעת באמון הציבור, ברווחתו ובמשטר הדמוקרטי.
אי-אפשר להתעלם מההקשר. טוב שהממשלה אומרת – ואני מקווה שכך יהיה – שהיא תומכת בהצעת החוק הזאת, בסיטואציה הסמלית של סיום הצעת חוק טרומית בסיום ימיה של הכנסת. אבל אי-אפשר שלא לשאול איפה הייתה הדחיפות הזו במשך כל הקדנציה. במשך שנים, בעלי עסקים, חקלאים, תושבי פריפריה זעקו לעזרה, והפרוטקשן הלך והתרחב, כשארגוני הפשיעה היו והינם בבחינת צל כבד שמעיב על שלטון החוק, על רווחת התושבים ופרנסתם. חשוב לתמוך בהצעת חוק, גם אם זה בשבועות האחרונים של כהונת הכנסת, גם אם זה צעד סמלי. הרבה יותר קשה היה להפוך את המאבק בפרוטקשן למדיניות ממשלתית עקבית, סדורה, לאורך כל הקדנציה, כפי שחלקים מחבריה הבטיחו לאורך מערכת הבחירות האחרונה, הקודמת. הבטיחו, ולצערנו לא קיימו.
אזרחי ישראל, במיוחד תושבי הנגב, הגליל, היישובים החקלאיים, שילמו את המחיר בזמן שהממשלה התמהמהה. בעלי עסקים ברחבי הארץ, במיוחד בפריפריה, ממשיכים לשלם מס פחד. חקלאים ממשיכים להגן על השדות שלהם בכוחות עצמם, קבלנים חוששים להתלונן, יש אזורים שבהם התחושה היא שעבריינים הם בעלי הבית. אזרחים מהוגנים, בעלי עסקים נורמטיביים, משלמים כסף מחשש שיבולע להם, למשפחתם ולעצמם.
חברי הכנסת, המאבק בפרוטקשן חייב להיות משימה לאומית. באמצעות אכיפה נחושה, חקירות איכותיות, חילוט נכסים, הגנה על מתלוננים ונוכחות משמעותית של המדינה בשטח, רק כך נחזיר את המשילות, את תחושת הביטחון, לאזרחים שומרי החוק. לכן, לצד הצעד הסמלי הזה, הגיע הזמן למדיניות עקבית, למשאבים, לאכיפה ולתוצאות. הציבור לא מודד – או, לפחות, אני מקווה שהוא לא מודד – ממשלות לפי ההצהרות לפני או אחרי בחירות, אלא לפי השאלה אם בעלי עסקים יכולים לפתוח את העסק בבוקר בלי לשלם דמי חסות.
אני מקווה שהכנסת, ועוד יותר – הכנסת הבאה, תתאחד סביב ההצעה הזו והצעות אחרות שצריכות להגיע לכאן כמשלימות לפעולות תקיפות של משרדי הממשלה השונים, ובכך נעביר כולנו ביחד מסר ברור, אדוני היושב-ראש: למדינת ישראל אסור לאפשר לארגוני הפשיעה להטיל את אימתם על אזרחיה, לא באופן ישיר ולא באמצעות שליחיהם. תודה רבה.
495 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.