קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה - - -
מי אמר את זה? תיזהר ממני. שמונה שנים – תקשיב עוד פעם. בגלל שזרקת את זה, אומנם בבדיחות הדעת, הרי יש בינינו אהבה גדולה.
אבל אדוני היושב-ראש, מ-2018 אני מעלה את החוק הזה. תבינו את חוסר ההיגיון. אני לא רוצה להשתמש במילים קשות.
כמובן, שר המשפטים, ראשית, אני רוצה לברך אותך ואת כל חברי הוועדה למינוי שופטים על מינוי השופטים החדשים, ולברך מכאן את כל השופטים והשופטות. ראיתי שיש גם שם ייצוג וגיוון. יישר כוח לכולכם: לקארין, לקרויזר. מי עוד יש לנו? השרה סטרוק, ולכל השופטים והרשמים, כמו שאמרתי.
אדוני שר המשפטים, אתה מכיר אותי לא יום ולא יומיים. אתה גם מכיר את הצעת החוק הזאת. אם זה היה תלוי בי, הסכום שהייתי מכניסה היה הרבה הרבה יותר גבוה. אבל כולנו מבינים שמדובר גם על הפיצויים בחוק איסור הפליה במוצרים ושירותים ציבוריים ללא הוכחת נזק, וגם שם צריך מידתיות מסוימת כשמדובר על "ללא הוכחת נזק".
להוכיח נזק על גזענות – זר לא יבין. אבל אני אומר לכם שהנזקים הם נזקים שמובילים אנשים למקומות מאוד מאוד קשים. יתרה מכך, ראיתי גם אנשים שההתמודדות הנפשית שלהם שינתה בסוף את מסלול חייהם כתוצאה מפגיעות של גזענות ואפליה.
שר המשפטים, אני אשמח, אם ברשותך – צריך להבין, יש חוקים שיש בהם סעיפים של פיצויים ללא הוכחת נזק, חבר הכנסת ביטון. לדוגמה, אחד מהם הוא חוק הטרדות מיניות. להבדיל אלפי הבדלות, כמובן, שם נקבע 120,000 שקלים ללא הוכחת נזק. ולהבדיל אלפי הבדלות, אני רוצה לדבר על הטרדה נפשית. מהי גזענות? היא פגיעה אנושה והטרדה קשה של הנפש. בטח כשמדובר בצעירים, ילדים, ועובר דרך. כמובן, כל אזרח ואזרחית. אני רוצה להאמין שהיום כבר אין כל כך הרבה אנשים שטומנים ראשם בחול ואומרים: מה פתאום? איזה גזענות? אתם מקופחים?
אה, תוך כדי שאני מדברת, אני נזכרת שהייתה לי הודעה ביזארית בוועדה. אני החלפתי בדיון בוועדת החסמים, בנושא שקרוב ללב שלך, חבר הכנסת מיכאל ביטון, על החיילים יוצאי אתיופיה בצבא ההגנה לישראל באגף השיקום במערכת הביטחון. אנחנו הזמנו את אגף השיקום של משרד הביטחון כדי שיבינו שיש הורים. לפעמים, הלום קרב, יהלומי הקרב שלנו – ילד שחוזר לבית של עולים חדשים, ובמקרה הזה, ממוצא אתיופי, כשההורים דוברים רק אמהרית, אם הוא מסתגר בחדר או לא נמצא במצב נפשי ורגשי טוב, בסוף צריך לתת גם הנגשה לאנשים היקרים האלה, להורים היקרים האלה. הם כתבו לנו, למנהלת הוועדה, אפרת הנהדרת: אין לנו נתונים, ואנחנו בכלל בכללי חושבים שבגלל שאין נתונים, אין קיפוח. בכלל, המילה "קיפוח" היא מילה שהיא כל כך – אתה יודע, צריך לקבור אותה בהמשגה הישראלית. היא שייכת לעשורים הראשונים של קום מדינת ישראל.
ובחזרה לעניין. הרי ברור לנו שחדשות לבקרים יש מקרים ואירועים שתחילה מבישים ומביישים את אותו אדם שמבצע אותם או את אותו עסק או בעל שירות. אני חושבת שאנחנו כמדינה בוודאי עשינו דרך, אבל צריכים להמשיך לומר שמאבק בגזענות באפליה הוא מאבק שבאינטרס של מדינת ישראל לנהל אותו ברמה הלאומית. ולראיה, הדרך שעשינו בעשור האחרון, מאז המחאה שהייתה ב-2015, על רקע שיטור יתר ואלימות משטרתית. ואז, בעקבות המחאה ובעקבות פעילות, וגם דברים שאני דרשתי מממשלת ישראל, הקימו את הוועדה הבין-משרדית והיה דוח פלמור. אז המדינה יודעת לקחת אחריות. ועובדה גם שלפני כשנתיים העברתי כאן חוק, יחד עם משרד המשפטים, שמאפשר שהסיוע המשפטי ייתן זכאות לעורך דין מטעם המדינה במקרים של אפליה וגזענות. אבל בסוף-בסוף, גם אם ייתנו את עורך הדין – למרות שלא כולם יודעים, ורבים גם הולכים ולוקחים עורך דין בתיק אפליה וגזענות.
שלום לך, אדוני היושב-ראש. כמה, לדעתך, עולה היום עורך דין הכי בסיסי כדי לנהל תיק נגד, נניח, סלקציה במועדון? כמה יבקש עורך הדין – סביר?
לא. איפה? המחירים התעדכנו. ואתה גם משפטן ועורך דין - - -
היום זה לפחות 60,000 שקלים כדי לנהל תיק כזה. אבל כשאני לקחתי את הממוצע של הפיצויים שניתנו בתיקים של אפליה וגזענות, אני הגעתי לפיצויים, ופה אתה צודק, של 20,000 שקלים – אלו היו בערך הפיצויים. על פי הוראת החוק, התקרה היא 50,000 של פיצוי על נזק ללא הוכחה, או הפוך – איך שתקראו לזה.
ואני אומרת: רגע, איזה היגיון יש בזה? למה שאדם, שגם ככה – ואמרתי לכם, הפגיעה הנפשית והרגשית היא אחת החזקות. גם אם זר לא יבין. תתחילו להבין, כשמדובר בגזענות. אז הוא הולך ומשלם את שכר הטרחה. מגיע לבית המשפט, ומקבל רק 20,000 שקלים. אין הרתעה. הוא גם הפסיד, גם נאלץ ללכת ולהתמודד עם כל המהלך הזה. הדבר הזה מגחך אותנו כמחוקקים ומגחך את המדינה שלנו ואת המאבק.
לכן, הגיע הזמן, אדוני, שר המשפטים, להעלות ולהכפיל את הפיצויים. 120,000 שקל – מי ישמע, מיליונים. בארצות הברית, בתביעות על גזענות, חוטפים מיליונים. נכון, יש עוד מאבקים שהובלנו בעבר, ודווקא המאבק החברתי של חרם על חברה כזאת או אחרת, שהביאו תוצאה מסוימת. אבל בסוף, אנחנו באים לכאן כדי לומר ולהעביר מסר לחברה הישראלית שיש בעל בית, שיש מי שלוקח אחריות על החברה הזאת ושאנחנו לא מפקירים את האזרחים שנפגעים ונפגעות.
לא יכול להיות מצב שצעירים רבים נתקלים באפליה וגזענות בכל מיני רבדים, ובסופו של דבר בית המשפט מקבל מאיתנו מסר שזה בסדר לפצות בצורה הכי קלה ושטחית.
לכן, החוק הזה, ששמונה שנים מפילים ומעלים ומפילים – למה מפילים? בגלל החרדים. לא כי בא לי להכפיש את אחינו החרדים, אבל מפילים בגלל הסמינרים למזרחיות, לספרדיות, כי לא מקבלים אותן. מפחדים שדרך חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים ציבוריים, אם אנחנו נעלה את זה ל-120,000 שקל, יתחילו לתבוע את הסמינרים ואת תלמודי התורה האשכנזים.
אתם, ש"ס, במקום לשתף פעולה איתי – כי יש סוגי גזענות, ולא רק במגזר החרדי, יש כלפי ערבים, כלפי יוצאי אתיופיה, כלפי אנשים עם מוגבלויות – במקום להילחם איתי נגד התופעה, אתם שותפים שוב ושוב להפלת החוק החשוב הזה. אבל המבחן הוא כבר לא מבחן כספי, הוא כבר לא שאלה של הכסף. תקשיבו, זה כבר מבחן על כבוד הכנסת, ואיפה הלב שלנו נמצא ואיפה הערכים שלנו נמצאים. תחשבו על זה. לא יכול להיות מצב ששמונה שנים אתם סרבני מאבק גזענות כשמדובר בכסף.
אני אומרת לכם, עשינו דרך. אמרתי, המחאות של יוצאי אתיופיה הובילו להקמת ועדת פלמור, הדוח שאני דרשתי בזמנו בתוך הוועדה. גם בממשלה, כשראש הממשלה נתניהו אישר את הקמת מטה יישום למען יהודי אתיופיה. והקמנו יחידות וממונה גזענות, והכול. אבל כשאנחנו מסרבים שוב ושוב להעביר את החוק הזה, המסר, גם לבית המשפט, גם לחברה הישראלית, הוא מסר גרוע, וזה רק בגלל שיהדות התורה, על כל חלקיה, מסרבת לקחת אחריות על ההפליה שיש כלפי המזרחיות. אז אנחנו לפחות, יהודי אתיופיה, לא נפסיק להיאבק על העובדה שאנחנו לא נקבל הפליה על רקע צבע עור, ואנחנו נמשיך להיאבק ולעשות עוד ועוד צעדים.
ברכה אחרונה למשטרת ישראל, עד שאני מברכת את משטרת ישראל – כמי שנאבקת באלימות משטרתית זה שנים ארוכות, אני רוצה לברך את משטרת ישראל שסוף-סוף אימצו את התוכנית שלי, תוכנית הרמזור, לעשות פילוח ולהסתכל נכוחה על תחנות שהן אדומות, ששם יש פרופיילינג ושיטור יתר ותיקים מרובים. רק אחרי שהם יסתכלו על זה ויביאו את זה למפקדי התחנות, וכשזה יושב על שולחן המפכ"ל והשר לביטחון לאומי, נוכל להיאבק בתופעה. תודה רבה.
טוב. עכשיו גם קיבלתי סמ"ס שמונתה רשמת בכירה בת הקהילה האתיופית, ואני רוצה לברך את שר המשפטים, את חבר הכנסת קרויזר, את חברת הכנסת קארין אלהרר ואת השופטים ואת כל חברי הוועדה. למה אני מזכירה?
השרה סטרוק, כן, אמרתי, למה אני מזכירה את זה? כי ב-2015 לא היה אפילו שופט אחד, וכן, פעלנו כדי שיהיו שרים, והיום אנחנו עם שלושה – שרים אני אומרת, או-אה – אנחנו היום עם שלושה שופטים, רשמת בהוצאה לפועל ורשמת עכשיו, רשמת עכשיו. לאט-לאט נגדיל את השוויון, שנרגיש חלק ממערכת המשפט ולא רק בצד השני, שגם שם אנחנו מנהלים מאבק.
אבל אני חייבת לומר, אדוני שר המשפטים, אני יודעת שאם זה היה תלוי רק בך ולא בחברי הקואליציה, אתה היית מעביר את החוק הזה, כי כשהביאו חוקים אחרים שהעלו את הסכום של הפיצויים ללא הוכחת נזק, הם לא אמרו, נעשה הסדר כולל של מדינת ישראל. אי-אפשר לתקן עוול בזה שאומרים, אוקיי, שימשיך להיות לך עוול עד שנתקן את כל העוולות. אני לא מאמינה בזה. עכשיו, נכון, כולנו יודעים שימיה של הכנסת הזאת ספורים, וטוב שכך, אבל אני – זה לא חוק שמובא לראשונה עכשיו, אז איזה תרגיל פוליטי – לא. זה חוק שצריך לעבור, ובעיניי הוא צריך לעבור עם סכום יותר גבוה. ואתה יודע מה, אם אתם מפילים את זה, אז תפילו, אבל אני מבקשת ממך, אדוני שר המשפטים, אני מבקשת שאתה גם תסתכל על הנתונים של המעצרים של ילדים וצעירים בני ובנות הקהילה.
אני חושבת שמי שצריך לפקח על זה כרגע זה הפרקליטות, והיועצת המשפטית וכל המשרד שלך צריך לעמוד על הרגליים על הדבר הזה. מספר פניות הציבור שאני מקבלת, של מעצר של ילדים, הוא מטורלל. אז נכון, אין להם – גם ככה החוק לא מכיל לדעתי את התביעה הזאת, זה לא בשירות בכלל, אולי גם זה תיקון שצריך, שיוכלו לתבוע גם את המדינה, את המשטרה, כל מי שפוגע בהם. אבל אני חושבת שאחרי עשור, מאז המחאה של 2015 ומהקמת דוח פלמור, יש מקום לעצור רגע, לראות מה קרה, לראות מה קרה – אם התקדמנו, או שאנחנו נמצאים ברוורס.
עכשיו, סוגיה אחרונה שהיא לא קשורה, שאני רוצה להעלות בפניך – מרגע – למרות שגם השר לביטחון לאומי אמור להתעסק בזה – מרגע ששינו – ואנחנו העברנו פה המון סמכויות לפקחים של שיטור עירוני, אנחנו בבעיה גדולה. היום מי שמסתובבים ברחוב – זה חשוב שיש צוות מוגבר, של משטרה, שיטור עירוני, איך שלא תקראו לזה – אבל חלק הם שוטרים, חלק הם פקחים. ואני רוצה לומר, בפיקוח העירוני - - -
רק בשיטור העירוני, אני רק רוצה שתדע, ובזה אני מסיימת.
הרי הם מקבלים סמכות של שוטר, אבל שוטר, אם הוא מרביץ לילד, יש את מח"ש, נכון? אבל אם פקח הרביץ לו, והוא מסתובב עם המדים ועם הניידת, אין למי לפנות – לראשי הערים?
1,555 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.