קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מי השר המשיב? אם אפשר לשאול, שאפנה אליו.
אדוני השר, הלוואי שתקשיב לי. אולי אני אצליח לשנות את דעתו במהלך הדקות הספורות שיש לי, לך תדע.
כי אני באמת מביאה לכאן הצעות חוק כל כך פשוטות שנוגעות לצער בעלי חיים, ואני רוצה עדיין להאמין, אחרי חמש שנים בכנסת, שאין פה ימין ושמאל בנושא הזה, שמדובר באמת בחמלה טבעית שאמורה להיות בכל אדם. זה מה שהייתי רוצה לקוות.
אני אספר לך. בעיר באר שבע לפני כמה שנים הייתי מקבלת תמונות בחודשי החופש, יולי-אוגוסט, מקבלת תמונות מבתי ספר יסודיים שבהם יש פינות חי: אוגרים, ארנבים. אף אחד לא מטפל בהם ביולי-אוגוסט, אין מים, אין אוכל, החיות גוססות להן לאיטן. הייתי צריכה להפוך את כל העולם כדי להגיע למישהו שיפתח לי את בית הספר, שנצליח להוציא משם את החיות הגוססות, שחלקן כבר מתו. למה? מה? אני לא מבינה, מה, זה שעשוע של מישהו?
ולכן הצעת החוק הזאת, שהיא באמת כל כך פשוטה. בבאר שבע הצלחנו להעביר את זה באיזושהי תקנה, ואין יותר פינות חי בבאר שבע בבתי הספר למעט מקרים מאוד מיוחדים. אני חושבת שזה צריך להגיע לרמה הארצית. אני חושבת שדרוש לזה חוק. בסוף אין בזה שום ערך חינוכי. פינות החי האלה עומדות, אף אחד לא לוקח עליהן אחריות, אף אחד גם לא מפקח על פינות החי. זה כאילו תלוי בחסדי ילדים, שלעיתים הם מאוד קטנים, ועדיין לא מסוגלים לקחת אחריות. ואללה, גם לארנבת או לאוגר לא מגיע לסבול. לאף בעל חיים לא מגיע לסבול, ומגיע שמישהו יכבד את החיים היחידים שיש לו.
הנתונים מצביעים על סבל חמור שנגרם לבעלי החיים גם במסגרת חוגי החיות, לא רק בפינות החי. הרי מה עושים? מביאים פינת ליטוף ניידת – עזבו, גם בימי הולדת, אבל הצעת החוק מתייחסת למוסדות חינוך – משנעים אותם בתוך כלי רכב, בתוך כלובים. סטרס נוראי. לבעלי חיים, למעט כלבים, כל שינוע גורם לסטרס מאוד גדול. מגיעים לאיזו כיתה, כל הילדים מלטפים, מועכים, מרימים מהצוואר. מה? בשביל מה? ימות בעל החיים – הולכים, קונים עוד אפרוח, עוד ארנב. זה עולה שקלים בודדים. מה חינוכי בזה? זה בדיוק ההפך מחינוך. לכן אנחנו מבינים – האינדיקציות המחקריות מצביעות על כך שאין שום ערך חינוכי שנלווה לפעילויות האלה. הפעילויות האלה מעודדות הכפפה וניצול של האחר חסר האונים, פגיעה באוטונומיה הבסיסית שלו לשם הפקת שעשוע או עונג. מבחינה זו, הפעילות היא לא רק חסרת ערך חינוכי, אלא שיש בה נזק חינוכי של ממש. מה אתם אומרים? זה סתם, אפשר לעשות איתו מה שרוצים.
המלצת הוועדה המייעצת מיום 14 באוקטובר 2021 הייתה לאסור ניוד למוסדות חינוך בכפוף לחריגים. עמדה דומה הוצגה לוועדה על ידי נציגי משרד החינוך, שהודיעו כי בכוונתם לעדכן את חוזר המנכ"ל של המשרד בהתאם, אלא שמאז התנערו מהבטחה זו. לכן לא נותרה לי ברירה אלא לבקש מכם שזה יעבור בחקיקה כל כך פשוטה. עכשיו, אני מבינה שאנחנו בסוף הכנסת, אבל באמת, רק בשביל הצהרת כוונות, להראות לפעילי בעלי חיים: ואללה, לממשלה הזאת קצת אכפת מבעלי החיים. תעבירו את זה בטרומית ולו רק בשביל הצהרת כוונות.
בשתי דקות שנותרו לי, אני באמת – כאילו, לא נעים לי. איפה אושר, יצא? חבל. בכל פעם אני נאלצת להעיר לו או ליפול עליו, אבל נדמה שהוא לא מותיר לנו ברירה. כי כל סרטון שלו, בכל פעם שהוא עולה – רק יש עתיד, רק על יש עתיד הוא מדבר. עכשיו, אני הייתי פה אתמול עד 23:00, אני לא יודעת איפה אושר היה, כי לוועדה על קרן העושר הוא לא הגיע, אושר. הוא חבר בה; הוא מעולם לא הגיע. לדעתי לפני שנה הוא הגיע פעם אחת רק להצבעה.
כן, אולי צריך לעשות לו ועדה שיהיה אושר עם א'. הוא חבר בוועדת החוקה, מסתבר, והוא הרי עולה לכאן כל הזמן ומדבר על היועמ"שית. אבל הדיון – לפחות בעשרות הדיונים שאני הייתי בהם על פיצול היועמ"שית, אושר מעולם לא הגיע. אז מישהו יכול להגיד לי לאילו ועדות הוא כן נכנס או מה אושר עושה? כי אושר חבר כנסת מתחילת הכנסת, עוד מעט ארבע שנים, בקואליציה. הוא מעולם לא הצליח להעביר פה חוק אחד. אנחנו מהאופוזיציה הצלחנו להעביר חוקים. חבר הקואליציה חוק אחד לא הציג.
אין לי בעיה. למה אני אומרת את זה? למה אני מדברת עליו? כיוון שאתמול אושר שקלים טען שיש עתיד תומכים במחבלים.
הוא קרא לנו "ביחד עם המחבלים". ולכן אני רוצה לשאול את אושר – למשל קטי, כולם מסתכלים על קטי ויודעים מה הנושאים שלה. קטי שטרית, אנחנו יודעים שאכפת לה מילדים, אכפת לה מנשים, מהגיל הרך – לא ככה, קטי? כולם יודעים שאלה הנושאים שלך. אלה הנושאים שלך, כולם יודעים, כמו שכולם יודעים שהנושאים שלי זה רווחת בעלי חיים ופערים בנגב. אלה הנושאים שלך. כולם יודעים שהנושא של טלי הוא בית המשפט – הרס בית המשפט, אבל זה הנושא שלה. כולם מכירים נושאים של אנשים. מישהו יכול להגיד לי מה הנושא של אושר?
אני אסביר לך. אני הסברתי כבר עשר דקות, אבל רק דקה, כי אני עברתי כבר נושא, לא עקבת.
ולכן אני מבקשת מאושר, שאגב, הגיש בארבע שנים שתי שאילתות, אוקיי? אני לא רוצה להגיד לכם מה זה.
אני אסביר לך תכף, כי חבל על הזמן. אני הסברתי עשר דקות, את לא הקשבת.
זה כלבים. החוק לא אוסר על כלבים, אוקיי? אני אסביר לך אחר כך. לא שזה יעזור לי, אבל אם תרצי באמת לשמוע אז אני אסביר.
אוקיי. ולסיום, אני באמת מבקשת מאושר – נמאס לי לדבר עליך, אבל כל עוד אתה תדבר על חברי הכנסת של יש עתיד – שאין חרוצים מהם, אין ישרים מהם, אין, באמת, אנשים פה עובדים 18 שעות ביממה מבוקר עד לילה – כל עוד אתה תדבר על חברי יש עתיד, לא רק עליי, על חברי יש עתיד, אני אציף את העשייה חסרת העשייה שלך. בבקשה תעלה פעם אחת ותגיד מה הנושא שבו אתה עוסק. תודה.
אדוני השר, לא נעים לי ששלחו אותך עם התשובה הזאת, באמת, זה לא נעים, זה כל כך מביך. 1. אין תקנות על הובלת בעלי חיים כמו ארנבות או אוגרים או נחשים, אוקיי? אין, זה לא קיים.
עכשיו, אנחנו מחכים חמש שנים ל-RIA על החזירים, חמש שנים לתקנות על חזירים; 12 שנה חיכינו לתרנגולים. באמת, משרד החקלאות ממש מאוד משתף פעולה בתקנות. מאוד. לכן, כאילו כל תירוץ של – אל תדאג, אני אפילו לא צריכה את השלוש דקות, אתה יכול להיות רגוע, אני מעולם לא חרגתי. ולכן, באמת, התשובה של משרד החקלאות פעם אחר פעם מביכה, פעם אחר פעם הם מסרבים לשתף פעולה. רוב הזמן, לא נעים לי להגיד, אפילו אין להם את הידע. הם שולחים לכאן שרים – אין להם אפילו את הידע על התחום שהם אמונים עליו במשרד.
אני באמת באמת מקווה שממשלה אחרת תורכב אחרי הבחירות. מה לעשות? זאת שאיפת ליבי, באופן מפתיע. אני חושבת שאחד הדברים הראשונים שצריך לעשות זה להוציא את צער בעלי חיים ממשרד החקלאות. הוא לא יכול לשבת שם. זה אפילו לא משנה איזה שר יושב שם, זה אף פעם לא נגמר בטוב – אף פעם לא דואגים באמת לבעלי החיים; תמיד לאינטרסים צרים, תמיד לעניינים תקציביים. צריכה לקום רשות שתטפל בבעלי החיים, כמו שיש רשות הטבע והגנים. צריכה לקום רשות שתרכז, שיהיו תקנות, שיהיה סדר.
אתה יודע, אתמול התהפכה בסדום משאית עם עגלים.
בסדום, בכביש סדום; עגלים פצועים, מדממים על הכביש.
מה אתה חושב, איך מרימים אותם? עם מנוף. מה זה משנה, נשברה לו הרגל, הוא פצוע – מנוף. זהו.
תקשיב, אין, אין, כלום, בעלי החיים לא מעניינים אף אחד. אני בטוחה שגם מי שאוכל בשר, לא רוצה שבעלי החיים יסבלו כל כך בדרך לצלחת. אפשר טיפה יותר חמלה במדינה, וראוי שתהיה יותר חמלה. תודה.
1,211 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.