בוקר טוב, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת. לשאילתה בנושא הכלבת – בהחלט סוגיה מטרידה מאוד, מפני שאנחנו נמצאים כבר כמעט שלוש שנים במציאות שבה גם מדרום, מרצועת עזה – בעקבות המלחמה שם הגדר נפרצה והייתה תנועה של כלבים משוטטים משם לתוך ישראל, בעיקר לנגב המערבי; גם בלבנון – המלחמה שמתנהלת שם; וגם – או הייתי אומר אפילו בעיקר – מיהודה ושומרון, ששם אנחנו רואים עלייה בהיקף הכלבים המשוטטים שנכנסים משם לארץ.
לא כל כלב משוטט הוא כלב נגוע בכלבת, אבל זה בהחלט פוטנציאל מדאיג מאוד. ויש גם זליגה – כלבת היא לא רק בכלבים, אלא היא גם בתנים. כמות הפיתיונות שפוזרה מתחילת שנת 2026 ועד היום, זאת אומרת חצי שנה בערך, עומדת על כ-300,000 יחידות, שזה - - -
אני מבטיח שאני אתן תשובה מלאה. אנחנו מתייחסים ברצינות לשואלים, גם לשאלות.
כפי שאמרתי, כ-300,000 יחידות פוזרו, שזה בערך 45% מסך הפיזור של פיתיונות של שנת 2025. ב-2024, למשל, פוזרו 650,000 פיתיונות, וב-2025 – כבר כמעט 675,000 פיתיונות. קצב הפיזור הנוכחי מושפע ישירות גם ממגבלות של תקופת מלחמה, מגבלות שמונעות לעיתים יכולת של פיזור בפיזור מהאוויר, שזה עיקר הפיזור. למרות זאת, אנחנו עומדים ביעדי התוכנית השנתית של 2026. במהלך השנה, במחצית הבאה של השנה, גם לאור העלייה במקרי הכלבת, אנחנו צפויים להגדיל את היקף הפיזור בכ-25% לעומת השנה הקודמת, ובסך הכול אנחנו נגיע לכ-870,000 פיתיונות שיפוזרו. וזה גם נוגע לשאלה השנייה ששאלת, חברת הכנסת פרידמן.
אני עובר לך לשאלה השלישית. בהתאם לחקיקה הקיימת, הרופאים הווטרינריים הרשותיים הם הגורמים המוסמכים והאחראים על הטיפול במחלת הכלבת ובכלבים המשוטטים. החוקים מעניקים את המסגרת הנורמטיבית לביצוע פעולות אכיפה ומניעה בשטח, פעולות שכוללות בין היתר רישום, חיסון, לכידה, פיקוח. מעבר לזה, כמובן, השירותים הווטרינריים מפיצים באופן שוטף חוזרים ונהלים ייעודיים המבהירים את דרכי הפעולה ודרכי המניעה בכל נושא הכלבת.
משרד החקלאות וביטחון המזון אף עומד בקשר רציף עם הווטרינרים ברשויות. בכל מקרה של זיהוי אירוע מבוצעים תחקירים, בשיתוף הווטרינרים המחוזיים, כדי להסיק מסקנות ולתת הנחיות ממוקדות. מעבר לכך, מוציא משרד החקלאות וביטחון המזון באופן תדיר הודעות, סרטונים, פרסומות לציבור הרחב באמצעי התקשורת השונים, במטרה להגביר את המודעות למחלה ולדרכי מניעתה.
אני אומר לך, חברת הכנסת פרידמן, ובכלל לחברי הכנסת, ולך אדוני היושב-ראש, אחת הבעיות הכי קשות שלנו זה האנשים שמתוך רצון טוב עושים משהו רע. זאת אומרת, רואים כלב נטוש, אוספים אותו, לא כל כך בודקים. אגב, אוספים אותו בעזה, בחופשה מהמילואים או בסיום המילואים, אוספים אותו בלבנון באותן נסיבות, אוספים אותו מהמילואים ביהודה ושומרון. הוא נראה כלב נחמד, הכול טוב ויפה. מביאים אותו הביתה, לתוך שטחי קו ירוק - -
- - לא כל כך בודקים מי הכלב, הוא נראה נחמד. ולצערנו, בחלק מהמקרים, הנחמד הזה – מסתבר שהוא נגוע בכלבת.
ומכאן ואילך כבר אתה יכול למצוא אירועים בעייתיים מאוד, להתחיל לחפש עם מי הוא היה במגע כלשהו. בקיצור, היום, בתקופה הזו, משרד החקלאות וביטחון המזון מקדם נוהל תמיכה ייעודי עבור רשויות מקומיות באזורים הנגועים בכלבת, כדי להתמודד עם ההתפרצות באזור שלהם ולסייע בעצירת המגפה הזו. אגב, יהודה ושומרון, בעיקר השומרון, נחשבים לאזור מועד לפורענות בתחום הזה. יחסית הרבה מאוד מקרים של כלבת אנחנו רואים שם. הוקצו לנוהל הזה כמעט שלושה מיליון שקל - -
- - כדי לתמוך ברשויות המקומיות בשומרון, כדי שיטפלו בכלבת כבר אצלם - -
- - מאחר שהאזור הזה של השומרון, כפי שאמרתי, הוא במירכאות כפולות ומכופלות ספק הכלבת המרכזי כרגע של מדינת ישראל. עד כאן. תודה רבה.
אני אתחיל – לא מהקל לכבד אלא פשוט מהמעורפל אל הבהיר. בנושא של כריתת העצים, אכן סוגיה נכונה העלה חבר הכנסת הרצנו. הסיפור הזה קצת תקוע בגלל סיבות ביורוקרטיות. אנחנו מודעים לצורך. אנחנו פועלים להצללה, שהיא חשובה מאוד מבחינתנו, והעצים הם מרכיב מאוד משמעותי גם בהצללה וגם בדברים נוספים: ריאות ירוקות וכו'. ולא בכדי קוראים לזה ריאות ירוקות – הן נושמות. בסוגיה הזו בהחלט אנחנו עם יד על הדופק, ואני מקווה מאוד – אין לי כרגע תשובה ברורה לתת לך, אבל נבדוק את זה ונשיב לך בנפרד תשובה יותר מפורטת. אתה מוזמן כמובן להוסיף פרטים לשאלה, אם תרצה. נוכל לתת לך תשובה בעלות נמוכה. אל תהיה מודאג.
אנחנו מנסים. הסיפור של התקנות תקוע בגלל סיבות נוספות, אבל אני אתן לך תשובה יותר מדויקת מה תוקע את זה היום.
לגבי הנושא השני, של הכלבת, נוהלי התמיכה וכו' – זה לא רק עניין של המתה. בהחלט התפיסה של כלבים משוטטים היא כדי לראות מיהו בר אימוץ, לוודא כמובן שהוא לא חולה בכלבת ואם הוא בר אימוץ, וההמתה היא רק באותם מקרים חריגים של כלבים שהם לא בני אימוץ. גם אם לא כולם חולים בכלבת, אתה לא רוצה להסתכן ולשחרר אותם. ולשחרר אותם לתוך עזה זה בעייתי, כי אז הם יחזרו בחזרה. הם פשוט רואים איפה נמצא האוכל, והאוכל נמצא, לצערנו, בריכוזים בתוך ישראל או בתוך בסיסים צבאיים שנמצאים גם ברצועת עזה. הייתי שם אפילו. ראיתי את זה במו עיניי, את ההגעה - - -
ראיתי את זה אפילו במו עיניי, את ההגעה של כלבים. מה לעשות, הם נמשכים לאוכל ולריכוזים. גם מול צה"ל אנחנו יצרנו קשר כדי לצמצם את הפיתוי. אנחנו מפזרים פיתיונות, אבל הצבא מייצר פיתויים בבסיסים, בעובדה שהוא נשאר עם רזרבות אוכל, ובמקום לשנע לאחור הם נמצאים שם במערום – מגיעים הכלבים. בנושא הזה אנחנו עובדים מול צה"ל. אבל התמיכה, הנהלים – הם לא רק להמתה, אלא בעיקר כדי לאפשר למשל הגדלה של כלביות, כדי שיהיה אפשר לאכסן יותר כלבים. זה אולי צוואר הבקבוק הכי משמעותי. כלבייה עולה הרבה מאוד כסף. כלב שמוכנס לכלבייה עולה הרבה מאוד כסף לרשות המקומית. אנחנו מנסים לעזור לרשויות המקומיות בנושא הזה, ולכן גם נקבעו התקנות שגברתי הזכירה ועוסקות בזה.
השאלה השלישית, שנשאלה על ידי חברת הכנסת מתי צרפתי הרכבי, היא באמת השאלה, ברשותכם, היותר-כבדה. תראו, בשלוש וחצי השנים האחרונות, מאז שהממשלה התחלפה – ויושב כאן השר הקודם פורר. שנינו זוכרים היטב את השקף שהשר הקודם עודד פורר העביר לי, שקף של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שאומר שמשנת 2000 – אין לנו נתון לפני זה, אבל משנת 2000 עד שנת 2020, הנתון רלוונטי גם עד 2023 – זאת אומרת, במשך 23 שנה, גברתי חברת הכנסת הרכבי, במשך 23 שנה התוצרת החקלאית שמיוצרת בארץ לשוק המקומי הייתה 2 מיליון טון ירקות ופירות בכל שנה, במשך 23 שנה. האוכלוסייה גדלה ב-50%. התוצרת שמיוצרת בארץ לשוק המקומי לא גדלה ב-1%. המחשבה של דורות קודמים הייתה שהייבוא הוא זה שיאזן והוא זה שגם יוריד את המחירים. אלא איך אומרים, חבר'ה, לא איזון ולא בטיח. הסיפור לא הוריד את המחירים, גם לא השאיר אותם. הוא רק גרם להם לנסיקה.
עוד מעט, פורר. בעשר השנים האחרונות היבוא גדל פי חמישה, פי חמישה. כשיבוא גדל פי חמישה והמחירים לא יורדים, לא נשארים, אלא עולים למעלה, צריך לחפש אסטרטגיה אחרת. אנחנו למדנו את זה, והחלטנו לשנות ולהפוך את האסטרטגיה, למגינת ליבם של אנשי אגף התקציבים באוצר – אני חייב להודות – וקבענו שהאסטרטגיה היא: עמוד מרכזי – ייצור חקלאי בארץ, ויבוא יהיה עמוד תומך. לצורך זה העברנו החלטת ממשלה, אדוני היושב-ראש, החלטת ממשלה לפני כשנתיים, שקובעת שבתוך עשר שנים – גברתי חברת הכנסת הרכבי – בתוך עשר שנים הייצור החקלאי בישראל של ירקות ופירות יגדל ב-33%. כדי שזה יקרה, אתה צריך את אמצעי הייצור, שאלה עובדים זרים, מים, קרקעות, וחדשנות טכנולוגית, מחקר ופיתוח.
עובדים זרים – המדינה אישרה בהחלטת ממשלה להגדיל את מספר העובדים הזרים מ-30,000 ל-70,000. היום יש 50,000, אבל הסרנו את הנושא של אי-ודאות שהיה לחקלאים לאורך הרבה מאוד שנים, עשרות שנים. היום החקלאים יודעים שאם משרד החקלאות וביטחון המזון קובע שעל הקרקעות שיש להם, בתמהיל הגידולים שיש להם, הם יכולים לקבל 100 עובדים זרים – הם יקבלו 100 עובדים זרים, ולא יקבלו 50 או 60 עובדים זרים בגין מגבלה שהייתה בעבר, מגבלת סרק. אין לה שום הצדקה ואין לה שום סיבה. אגב, גם אין לה שום הסבר.
הסיפור של המים – זה היה אמצעי ייצור שני, והובלנו מהפכה בתחום הזה גם בכמויות וגם במחירים וגם בנגישות. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אתה מודע לזה, אבל מחיר קוב מים מושבים, מי קולחין מטוהרים, היה בישראל בערך כמו מחיר בקבוק מים מינרליים. 1.67 שקל על קוב מים מושבים. למה? ככה. היום אנחנו כבר בתנודה משמעותית. עוד לא הגענו למנוחה ולנחלה, אבל היום אנחנו כבר במחירים של שקל ו-15 אגורות לקוב מים. מ-1.67 שקל ל-1.15 שקל – כמעט בשליש ירדו מחירי המים. אגב, העברנו את זה בחקיקה.
ולכן אנחנו באמצעי השלישי, שזה קרקעות. גברתי חברת הכנסת הרכבי, אני לא יודע אם את מודעת – בעשר השנים האחרונות ננגסו בישראל קרקעות חקלאיות בהיקף של 320,000 דונם. אדוני היושב-ראש, 320,000 דונם – כאחד שמכיר את השטח, 320,000 דונם זה שטח רצועת עזה. אם היו נוגסים את רצועת עזה, חותכים אותה ונותנים לה לצוף ללב ים, לא היית שומע מילה רעה ממני. אבל מאחר שזה 320,000 דונם קרקע חקלאית, אנחנו מחפשים איך לפצות את החקלאות, כדי שהיא תוכל לייצר יותר. חדשנות ומחקר ופיתוח – מובן מאליו, אין צורך להרחיב. לכן זה הכיוון שלנו: עמוד מרכזי – ייצור כאן. עמוד תומך יהיה היבוא. אגב, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לכם, האסטרטגיה הזו בשנת 2025 מתחילה לתת פירות – סליחה, ירקות. אנחנו נהגנו לייבא היקף של סביב 40,000 טון, לדוגמה, עגבניות בשנה, לייבא 40,000 טון עגבניות בשנה במדינה שמייצרת – כמו שאת אמרת, ובצדק – יודעת לייצר הכול.
ב-2023, בעקבות המלחמה והבעיה שעזבו כאן העובדים הזרים, והיה קשה מאוד לגדל בנגב המערבי, מקום מרכזי לעגבניות – נתנו תמיכות לגדל עגבניות מהערבה דרך כיכר סדום, דרך שאר חלקי הארץ, כולל רמת הגולן, אזורים שלא ידעו איך נכתבת "עגבנייה" בכלל. ואנחנו רואים שהיקף גידול העגבניות עלה. ב-2025 ירדנו מאזור ה-40,000 טון ביבוא לשנה ל-9,000. המדפים היו מלאים, וראה איזה פלא – המחירים התחילו לרדת. 2025 היא השנה הראשונה שבה המחירים של הסלט הישראלי מתחילים לרדת. פירות זה לוקח יותר זמן, כי יש עניין של נטיעות. החקלאים אמרו לי: אדוני השר, אתה תראה שהאסטרטגיה לגבי הירקות תהיה בת מימוש בפחות מעשר שנים, אפילו סביב חמש שנים, ואנחנו רואים שזה מתממש. פירות זה לוקח קצת יותר זמן גם בגלל הנטיעות.
קשה לנו לומר, מהסיבה הפשוטה שהיקף הייצור בארץ – לאורך שנים הנתונים היו עמומים מאוד. אנחנו עכשיו מנסים לבנות בסיס של מידע, שיהיה אפשר לדעת ייצור בהיקפים מדויקים יותר. אבל אנחנו מבינים כבר היום – המדפים מלאים, היבוא יורד, והמחירים יורדים. זאת אומרת הסחורה קיימת, והיא רק תלך ותגדל.
אתן לכם דוגמה אחרת: בעולם הביצים, שהוא עולם מאוד רלוונטי, לאור המלחמה בצפון נפגעו לולים, והלולים שנפגעו, מה לעשות, ייצרו פחות ביצים או לא ייצרו בכלל. נאלצנו לפתוח מכסות פטורות ממכס ליבוא ביצים כל חודש בהיקפים שבעבר עשינו רק בפיקים של החגים, של חגי תשרי ופסח. משכנו את זה, אנחנו עכשיו רואים שיותר ויותר לולים חזרו לעבוד. נתנו מכסה של כפל גידול לכאלה שיש להם מכסות ואין להם לולים, כדי שיגדלו בלולים שיש להם מקום ואין להם מכסות. חיברנו את הדברים האלה. חודש יוני – אחרי הרבה מאוד זמן, החודש הזה הוא חודש שאנחנו לא מייבאים ביצים, שזה כבר אומר משהו – שמתחילים לאזן את השוק.
אנחנו כמובן שוקדים על מתן מכסות, צופים פני עתיד, כדי לראות שהמשק הזה, משק הביצים, שהוא מתוכנן – לא ייפול חס וחלילה לאיזשהו מחסור. גם על החלב, אותו הדבר – רפורמת החלב הייתה רפורמה לא טובה מבחינת משרד החקלאות, רעה מאוד למדינת ישראל. בלמנו אותה, למגינת ליבם של אנשי אגף התקציבים באוצר. אבל זו מחלוקת לשם שמיים, ואנחנו שמחים שבמחלוקת הזו הצלחנו לעצור את זה. יש לא מעט דברים לעשות גם במשק החלב, חברת הכנסת הרכבי מכירה את זה היטב מהדיונים. אני אומר לכם שהחקלאות וביטחון המזון בתוכנית ביטחון מזון ל-25 שנה, אדוני היושב-ראש, לא היה כדבר הזה שבתחום שהוא לא ביטחון יבצעו תוכנית תכנון ביטחון מזון ל-25 שנה. עשינו את זה, אנחנו רואים לאן זה מתקדם.
אפילו בנושא מי הקולחין המטוהרים, שאמרתי קודם לכן, היינו אפילו אתמול בסיור מאגרי מים עם שר האנרגיה והאחראי על רשות המים אלי כהן, עם השר אלקין, שאחראי גם על הדרום וגם על התקומה ותנופה בהקשר של יישובים בדרום ויישובי הגבול בצפון, וזה היה מחמם לב לראות. חברת הכנסת מטי הרכבי, אני אומר לך, אתמול חנכנו שני מאגרים, מאגרי מים. את יודעת איפה הם ממוקמים? בין הגדר האלקטרונית לבין הגדר של שעון חול, שנפרצה ב-7 באוקטובר. בין שתי הגדרות האלה נמצאים שני האגמים האלה, המאגרים האלה, שביחד הם מתקרבים למיליון קוב מים.
אתמול ישבנו עם ראש המועצה של שער הנגב, שהחליף את גיסו, את אופיר ליבשטיין, השם ייקום דמו, שהוא עצמו איבד את אימו ואיבד את בנו, והוא נכנס בנעלי הגיס. ישבנו איתו אתמול על סוגיה מאוד מעניינת: איך לקחת את כל השטח, את כל הקרקע שבין שתי הגדרות, שזה עשרות אלפי דונמים מכרם שלום דרך נתיב העשרה ועד הים – איך לקחת את כל השטח הכלוא בין שתי הגדרות ולהפוך את זה לשטח חקלאי, או להחזיר את זה לשטח חקלאי. אני אומר לכם, אנחנו נהיה בנושא הזה גם כן אנשי בשורה.
לכן, לשאלה שלך – אני אומר לך, אנחנו יודעים היטב לאן לקחת את החקלאות וביטחון המזון בישראל, להביא אותה לזה שנייצר כאן מה שאפשר לייצר; מה שאי-אפשר לייצר או מתי שאי אפשר יהיה לייצר – נייבא את זה מחו"ל. תודה רבה.
2,069 מילים של אבי דיכטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.