המשך רדיפת לומדי התורה מכרסם בכוחה של המדינה ובנוסף לא מוביל לשום תכלית

תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני עולה לדוכן הזה לומר דבר פשוט וברור: מדינת ישראל לא תושיב את התורה על ספסל הנאשמים. אפשר לעצור בחור ישיבה, להלביש אותו במדי אסיר, לסגור אחריו דלת של ברזל; אפשר לקרוא לו עריק, לתייק אותו במסמך, להכניס אותו למערכת האכיפה ולהציג את כל זה כשלטון החוק, אבל יש דבר אחד שאי-אפשר לעשות – אי-אפשר להפוך את לימוד התורה לעבירה, את בית המדרש לאיום ביטחוני ואת הבחור שיושב מול הגמרא לאויב המדינה.

גברתי היושבת-ראש, כותרת הדיון הזה היום היא: המשך רדיפת לומדי התורה מכרסם בכוחה של המדינה ואינו מוביל לשום תכלית, אבל אני רוצה לדייק את המשפט הזה ולומר: לא רק שזה אינו מוביל לשום תכלית – להפך, זה מוביל לתכלית הפוכה. מדינה שחושבת שכוחה נבנה כאשר היא שוברת את עמוד השדרה הרוחני שלה, מחלישה את עצמה במו ידיה; מדינה שחושבת שהיא תתחזק אם היא תכתוש את לומדי התורה לא מבינה מהו כוח יהודי; מדינה שמפעילה משטרה צבאית מול בחורי ישיבה כאילו מדובר במבצע ללכידת האויב איבדה את הפרופורציה, איבדה את השכל הישר, ובעיקר איבדה את הכבוד למסורת שעליה היא קמה.

שיהיה ברור, אנחנו מעריכים את חיילי צה"ל, אנחנו מתפללים לשלומם, אנחנו יודעים היטב מה עם ישראל חייב ללוחמים, לפצועים, למשפחות השכול, למילואימניקים, לאימהות שלא ישנות בלילה. שלא יעלה על דעתו של מישהו שיש כאן צל, חלילה, של זלזול. אבל בדיוק בגלל הדבר הזה, אסור להפוך את הצבא לכלי ניגוח נגד עולם התורה. בדיוק משום שהצבא הוא קדוש במשימתו להגן על ישראל, על עם ישראל, אסור להשתמש בו לרדוף בחורים שכל חייהם מוקדשים ללימוד תורה. הסוגיה הזאת אינה יכולה להיפתר בכוח. מעצרים, כליאה, עימותים ברחובות, אינם תחליף לחקיקה רצינית. מחלוקת עמוקה כל כך מחייבת אחריות והבנה של ערך לימוד תורה בעולמו של יהודי. הדברים האלה מופנים ליועצת המשפטית המודחת, שהיא וחבר מרעיה עומדים מאחורי החרפה הזו. לקחתם את השמנת של האומה, את הצעירים הכי טהורים ואצילים, והפכתם אותם לאויבי האומה, לשק החבטות הלאומי. ישבתם בדיונים ארוכים וחשבתם: איך פוגעים עמוק יותר, איך מסובבים את החרב בתוך אבריו של הקורבן, כואב יותר, אכזרי יותר, מרושע יותר. לא הסתפקתם במעצרים – פגעתם להם בילדים הקטנים, פגעתם להם בזכות הלגיטימית לקורת גג, כמו שיש לכל אזרח. בניתם מנגנון מרושע ואכזרי.

אני אומר כאן בצורה הברורה ביותר: בני התורה אינם בעיה שצריך לפתור – בני התורה הם נכס שצריך להוקיר. בני התורה אינם בעיה שצריך לסלק מהדרך – הם חלק משמעותי מן העם היהודי, מן הזהות שעליה קמה מדינת ישראל. אפשר, צריך, חייבים לקיים דיון אמיתי על חובות, זכויות ואחריות משותפת, אך הדיון הזה חייב להתנהל מתוך כבוד ולא מתוך ניסיון להכניע ציבור שלם.

מפכ"ל המשטרה, השר לביטחון לאומי, שמעתי את התשובה הקודמת לשאילתה הקודמת, אבל כשמפכ"ל המשטרה מדבר על משילות – משילות איננה רק היכולת להפעיל כוח; משילות נבחנת גם בשיקול דעת, באיפוק, ביכולת להבין מתי השימוש בכוח גורם נזק גדול יותר מן התועלת שהוא מבקש להשיג. מי, מי, לוקח אחריות על אותו בחור או אברך שלא הולך להתלונן למשטרה על פגיעה כזו או אחרת מתוך חשש שמא ייעצר? ביקרתי בכלא 10 כמה פעמים. הייתי שם, ראיתי את העיניים של הבחורים, ראיתי את המשפחות.

תודה לך. ראיתי בכלא 10 בחורים; ראיתי את האבא שעומד מחוץ לשערים שעות, רק מפני שהבן שלו, שכל עוונו הוא לימוד תורה, נמצא בפנים. ואני שואל, מה הרווחתם מזה? האם אחרי מעצר של בחור כלשהו יש יותר אחדות בעם? יש נהירה של בני תורה לצבא? האם אחרי עוד עימות בכביש, עוד פרשים, אלות, עוד צילומים מבישים, מדינת ישראל חזקה יותר? התשובה היא: ברור שלא. מי שמבקש לגייס בכפייה את לומדי התורה לא מקרב אותם למדינה – הוא מרחיק אותם. מי שמבקש להכניע עולם שלם באמצעות מעצרים, לא מייצר אחריות – הוא מייצר ניכור. ומי שחושב שאפשר לנהל את החברה החרדית דרך שערי כלא 10 פשוט לא מבין את הציבור החרדי. לא אני אמרתי את זה. יוסי לוי, מנכ"ל עמותת נצח יהודה, שאין חולק על הניסיון שלו, על השירות שהוא עושה, על המומחיות שלו בגיוס חיילים לצה"ל, אמר בצורה ברורה: גל המעצרים הזה, לא רק שלא מביא עוד חרדים לצבא, הוא עושה בדיוק את ההפך – הוא מרחיק, הוא מקשיח עמדות והוא הורס שנים של עבודה קשה לבניית אמון. ולכן, החקיקה שמוביל יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי להפסקת המעצרים חייבת להתבצע ובהקדם.

אני שואל את חברי הכנסת בצורה ברורה: איך אתם רוצים לדבר על שילוב כאשר אתם הופכים אלפים, אלפי משפחות, לנרדפים? ואני חייב לומר גם כן לכל חבריי מכל סיעות הבית: אל תטעו, זה לא עניין של ש"ס, זה לא עניין של היהדות החרדית, זה לא עניין של המחנה האמוני הציוני. רבותיי, היום פוגעים בבחור ישיבה; מחר זאת תהיה מסורת אחרת שפוגעים בה, מוחרתיים זאת תהיה קהילה אחרת. כאשר המדינה מתרגלת לרמוס זהות עמוקה, אף אחד לא באמת מוגן. אנחנו לא מבקשים פרס, לא מבקשים רחמים – אנחנו דורשים הכרה בסיסית בכך שלימוד תורה הוא ערך לאומי; שבית המדרש הוא יסוד בזהותה היהודית של המדינה, ושאת מעמד בני הישיבות צריך להסדיר בחקיקה רצינית, יציבה, ולא באמצעות מעצרים שמעמיקים את הקרע ופוגעים בכבודה של המדינה. יש מי שיאמר וישאל: מה עם השוויון? אני עונה – שוויון אינו אומר למחוק הבדלים. שוויון אינו אומר שכל חלקי החברה צריכים להיראות אותו דבר. שוויון אמיתי יודע להכיר בתרומות שונות, בעולמות שונים, במבנים שונים של אחריות. החברה הישראלית היא פסיפס, ומי שמנסה להפוך פסיפס לפלטה אפורה אחת לא יוצר שוויון – הוא שובר את התמונה.

עם ישראל החזיק מעמד במשך אלפי שנים, לא מפני שכולם היו אותו דבר. הוא החזיק מעמד מפני שהייתה בו ברית – לוחמים, לומדים, עובדים, מתפללים, בונים, מרפאים, מחנכים; כל אחד בשליחות שלו, כל אחד בתפקיד שלו, כל אחד נושא חלק אחר מהקיום הלאומי. ולכן אני אומר כאן, אל תעמידו את החייל מול בן הישיבה. החייל אינו אויבו של בן הישיבה, ובן הישיבה אינו אויבו של החייל. שניהם בניו של אותו עם. שניהם צריכים את הכבוד. שניהם צריכים תפילה. שניהם צריכים מנהיגות שלא מסיתה אותם זה נגד זה. הבעיה אינה בין החייל לבן הישיבה – הבעיה היא במנהיגות שמנסה לכסות על כישלון חקיקתי באמצעות כוח משטרתי.

גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לומר מילה על כלא 10. כלא 10 הפך לסמל. הוא לא היה צריך להיות סמל. מדינה יהודית ששולחת לומדי תורה לכלא צריכה לשאול את עצמה: מה קרה לה? מה קרה לנו? מתי איבדנו את הבושה? אנחנו ניאבק, ניאבק, בכלים פרלמנטריים, בחקיקה, בוועדות, ניאבק מעל הדוכן הזה. אנחנו לא נשתוק כאשר לומדי תורה נעצרים, מוכים ומושפלים ברחובות.

לסיום, גברתי. בשעה זו שאני עומד פה ומדבר – יש אלפי בתי מדרש ברחבי הארץ. יש בחורים שיושבים עכשיו מול גמרא; אצילים, צנועים, קול תורה שעולה מירושלים, מבני ברק, מההתיישבויות, מאלעד, ביתר, אופקים, נתיבות, טבריה, קריית ספר, אשדוד. קול שקט. קול לא מאיים, לא אלים; קול שממשיך את עצמו אלפי שנים, מכיר בעברו. הקול הזה אומר למדינת ישראל: אל תילחמי בי, אני לא האויב שלך. אל תכלאי אותי, אני הנשמה שלך. אל תנסי להשתיק אותי, אני הסיבה שאת, המדינה, כאן.

מדינת ישראל צריכה צבא חזק, נכון. מדינת ישראל צריכה ביטחון, נכון. מדינת ישראל צריכה אחריות, נכון. אבל מדינת ישראל, אם היא רוצה להישאר מדינה יהודית, צריכה להכיר באמת הפשוטה: בלי תורה אין לנו שורש, ובלי שורש, גם העץ החזק ביותר נופל.

הקריאה שלי כאן על הדוכן הזה היום היא ברורה: שחררו את בני התורה. הפסיקו מייד את רדיפת לומדי התורה. תודה רבה.