גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, דמם של החרדים אינו הפקר. התיעודים המזעזעים שמגיעים אלינו בימים האחרונים צריכים להדיר שינה מעיניו של כל אזרח שומר חוק במדינת ישראל – שוטרים שמפעילים אלימות ברוטלית חסרת רסן, ופוצעים מפגינים חרדים עד זוב דם. המראות הקשים האלה חושפים אמת כואבת ומדאיגה במשטרת ישראל, ששם השתרשה לאחרונה מדיניות פסולה של אכיפה סלקטיבית, מפלה ומקוממת.
תסבירו לי אתם איך יכול להיות שלמפגיני קפלן כורזים ברמקולים ומנהלים איתם משא ומתן, ואילו את האלות, המכות ורימוני ההלם שומרים בקנאות למפגינים החרדים? למה דמם של החרדים פחות סמוק מאזרחים אחרים? מאיפה מגיעה האכזריות הזו? מאיפה מגיע השוונג המטורף להכות ללא הפסקה, להצליף באלות, לרמוס בני אדם כאילו היו אחרוני האויבים שלנו? האם החוק במדינת ישראל השתנה בלי שעדכנו אותנו? האם יש ספר חוקים אחד לצפון תל אביב, וספר חוקים שני, אלים ומדמם, לרחובות בני ברק וירושלים?
כנציג ציבור, אני אומר כאן בקול ברור: המדיניות הבררנית הזו לא תעבור במשמרת שלנו. אנחנו לא נשתוק מול המדיניות להפוך את המגזר החרדי לשק החבטות הלאומי כדי לרצות את התקשורת או כדי להוכיח נחישות על גבם של אזרחים חרדים. תפקידה של המשטרה במדינה דמוקרטית הוא לשמור על הסדר הציבורי באמצעות כוח סביר, מדוד ומרוסן. המדים והסמכות לא ניתנו כדי לרמוס את החוק, והם בטח לא רישיון לקרוע לגזרים את האמון הציבורי שעוד נותר.
אני רוצה להבהיר: לא באתי להכליל את כלל השוטרים שעושים את עבודתם נאמנה ימים ולילות, ולא עליתי לדוכן הכנסת כדי לבזות את משטרת ישראל. ההפך הוא הנכון. עליתי לכאן כדי לחזק את המשטרה כגוף האמון על שלומם וביטחונם של האזרחים.
רציתי לעמוד כאן שוב, כפי שעשיתי בגאווה בעבר, ולשבח את שוטרי וגיבורי משטרת ישראל שנלחמו בחירוף נפש ב-7 באוקטובר והצילו את מדינת ישראל בשעותיה האפלות והקשות ביותר. אבל האירועים האחרונים הם קו אדום. אין מנוס, אנו חייבים להוקיע את הספיחים שפועלים בתוך המערכת ומכתימים אותה. מי שפועל באלימות שלא כחוק צריך לעוף מהמשטרה. מי שנוהג בברוטליות צריך לשבת מאחורי סורג ובריח. האמון הציבורי במערכת אכיפת החוק קורס לנגד עינינו, והתיקון לא יתחיל במילים יפות והצהרות לתקשורת. הוא יתחיל בחקירות מח"ש מהירות, בהשעיות מיידיות ובאפס סובלנות לאלימות המשטרתית.
אני פונה מכאן לאותם שוטרים שקרעו את המכנסיים למפגינים והשפילו אותם – נגד מי אתם נלחמים? נגד אחים שלכם? למי אתם מרביצים עד זוב דם? בשביל אלו שנלחמתם להגן עליהם? הם מפגינים, הם לא מחבלים. הם בני אנוש, הם לא חיות.
למה לבעוט בנער המוטל על הכביש? למה לזרוק רימוני הלם בכינון ישיר לכיוון המפגינים ולפצוע אותם? זוכרים את הזעקות בקפלן: "נפלתם על הדור הלא-נכון"? אז זהו, שבאמת נפלתם על המגזר הלא-נכון. הפסקנו לשתוק, הפסקנו לחשוש, הפסקנו.
414 מילים של יואב בן צור. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.