קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
טוב. תודה רבה, חבר הכנסת עוז חיים. קודם כול, יש לך שם מדהים, עוצמתי מאוד, וגם השאלה שלך יוצאת מן הכלל.
קודם כול, צריך להגיד את האמת, ענף ההייטק הישראלי הוא באמת קטר גדול לא רק של המשק – החלק הגדול מאוד שיש לו ביצוא ובהכנסות המדינה ובשוק התעסוקה. אני חושב שהוא נדבך מרכזי בביטחון הלאומי שלנו, מכיוון שהנכסיות שלנו אל מול העולם – ויש ביחסים בין-לאומיים מעט מאוד סנטימנטים והרבה יותר אינטרסים – הנכסיות שלנו יושבת הרבה מאוד על החדשנות, הטכנולוגיה והעובדה שצריכים אותנו. יש לנו הרבה מאוד מה לתת לעולם. אנחנו צריכים להסתכל על זה קדימה, ובאמת משקיעים המון בהייטק – סתם, ממש עכשיו לאחרונה, כ-2.6 מיליארד שקלים ששמנו לבינה מלאכותית עוד השנה, ב-2026, כולל כוח מחשוב מאוד גדול במטה ה-AI. הייתה לי הזכות בשנים האלה שלי – מגוון רחב מאוד של תכניות, מקרן יוזמה, שמכניסה את המוסדיים לעולמות ההון-סיכון, ו"אור" ו"בראשית" – למעלה מ-600 שקל מיליון להחזרת מוחות לכאן, חזרה למדינת ישראל, ומסלולי רשות החדשנות. אני חושב שלאורך הזמן ידענו לנטר – בעיקר, אגב, בשיח ובשולחנות עגולים עם התעשייה – בכל הסיגמנטים שלה, מהסטרטאפים הקטנים, הסבבים הראשונים, ב-Seed A, B, C, ואחר כך חברות צמיחה יותר גדולות, וכל אותן חברות רב-לאומיות, כל סיגמנט כזה בתעשייה מתמודד עם אתגר אחר, ואני חושב שלאורך השנים, ברוך השם, נתנו מענה.
עכשיו, אתה צודק, נוצר עכשיו איזה שילוב, שחלקו נובע מהבינה המלאכותית. פה אני מודה שאני פחות מוטרד. אני גם פחות מוטרד מפיטורים ספציפיים עכשיו של עובדים, כי אנחנו בשוק תעסוקה מאוד מאוד מהודק, וכל מי שיפוטר פה ייקלט במקומות אחרים. בעניין הזה אני פחות חושש. אני חושב שבאמת האתגר – רגע, התחלתי רגע להגיד, יש לנו את עולם הבינה המלאכותית, שמייצר שינויים טובים וטבעיים. אנחנו הרי לא רוצים לגרום לשוק להתעוות ולא להתאים את עצמו לשינויים. וכמובן, עם השינוי החד – ופה אני רוצה להדגיש, הבעיה היא השינוי החד בשער החליפין. הוא קצת מתמתן בימים האחרונים, וזה טוב, אבל השינוי חד. למה אני קודם כול מדגיש את זה ואז אני מדבר על הפתרונות? כי בסוף שקל חזק לאורך זמן זה כלכלה חזקה. וגם בהתאם לנתוני המחקרים שלנו במשרד האוצר וגם במחלקת המחקר של בנק ישראל, אנחנו לא מזהים פה איזושהי ספקולציה. אנחנו חושבים שזה מבטא שינוי ריאלי של הכלכלה הישראלית ושל החוזקה המאוד-גדולה שלה והזרימה המאוד-גדולה של השקעות זרות לישראל. אנשים קונים שקל כדי להשקיע בו, לא רק בשוק ההון. גם בשוק ההון, גם בתעשיות המסורתיות, בוודאי ובוודאי בהייטק, בתעשיות ביטחוניות, צבר ההזמנות המאוד-גדול שזורם לכאן.
אגב, כן, גם העובדה שהמוסדיים – זו נקודה מעניינת – ניסינו לבדוק אם את עיקר ההשפעה המוסדיים עושים דרך מנגנוני הגידור שלהם, לבין השאלה שהם באמת עושים פעולות ריאליות ומוכרים החזקות שלהם בחוץ לארץ וקונים החזקות פה, כי הבורסה פה פשוט מניבה תוצאות יותר טובות, ואנחנו רואים שזה יותר ההשקעות הריאליות, בסדר? פחות הגידור ויותר ההשקעות הריאליות. ועדיין, עדיין רואים שכשהנכסים הדולריים שלהם פוחתים, אז השקל מתחזק כי הגידורים יורדים. אנחנו מכירים את כל המנגנונים האלה. אבל מה שחשוב רק להדגיש, אנחנו מעריכים שסביבת שער החליפין של שקל חזק היא ה-new normal של הכלכלה הישראלית, ואני חושב שהמשק הישראלי ידע להתאים את עצמו, כי בסוף הוא יושב על אדנים מאוד מאוד חזקים.
פגשתי את שגריר שווייץ לפני איזה חודש וחצי בערך. שווייץ הרי עברה תהליך מאוד דומה. לפני, אני לא זוכר, בערך 20 שנה היינו ב-4 פרנק שווייצרי לדולר; היום – 0.75. היום הפרנק השוויצרי יותר חזק מהדולר. שאלתי אותו: איך אתם מתמודדים עם זה? אגב, הם משק מאוד קרוב לשלנו, גם בגודל שלו, הרבה יותר ותיק, הרבה יותר - - -
זו לא הנקודה, אני חושב. אבל לא. גם הם מוטי יצוא. אגב, חלק מהיצוא שלהם הוא השוקולד השווייצרי, שהוא מאוד ריאלי. אז הוא אמר לי מילה אחת, פשוט: חדשנות. חדשנות. חדשנות. אתה צריך להיות בפריון גבוה ולהיות מסוגל להיות תחרותי גם כשהשקל שלך חזק. אבל שוב, שקל חזק זה טוב. אנחנו שמחים על השקל החזק. הבעיה היא הקצב, הקצב הגדול, שזה קורה מאוד מהר, ובסוף אין מה לעשות, מערכות צריכות זמן כדי להסתגל לסביבה החזקה.
באמת, כמו שציינת, הקמתי צוות משימה ייעודי – ואנחנו מסתכלים אגב גם על ההייטק אבל לא רק, גם על התעשייה – ועושים הרבה מאוד שיח. אני נתתי הנחיה להיפגש עם כל אחת מ-450 החברות הרב-לאומיות שפועלות במדינת ישראל ועם הקרנות. אני בעצמי עשיתי שולחן עגול מאוד רחב בשבוע שעבר, שיח מאוד מחכים. בגדול, אנחנו רוצים לגבש שני סוגים – שתי חבילות. ועוד פעם, אני ברשותך לא רוצה להיכנס לפרטי הפרטים, כי אנחנו רוצים עוד לסגור את זה בצורה מסודרת. אבל יהיה מענה מיידי בעיקר לסטרטאפים הקטנים. הבעיה שלהם היא עם ה-run-way, כן? נניח שהם עשו סבב גיוס, גייסו לא יודע כמה, 20 מיליון דולר, וזה היה אמור להספיק להם לשנה; עכשיו ה-run-way מתקצר, וזה מספיק לשמונה חודשים, והם לא מסוגלים עכשיו ללכת ולגייס מחדש בחלקם. פה אנחנו נעבה את המסלולים ברשות החדשנות, כפי שאגב עשינו כבר בתקופות קודמות, וניתן להם מענקי גישור במסלולים הקיימים, שהם מסלולים טובים. אנחנו שוקלים להרחיב את המענה מהסוג הזה גם לאותן חברות צמיחה, בסדר? לא רק לסטרטאפים הקטנים, אלא גם לאותן חברות צמיחה, כי גם להן יש בעיה עם קצב שרפת המזומנים והעובדה שהן עלולות להיתקע עם פערי מימון. האתגר הגדול יותר הוא החברות הרב-לאומיות. וכמו שאמרתי פה, אני פחות מוטרד מפיטורים כאלה ואחרים, כי שוב, שוק התעסוקה הוא מאוד מהודק, אנשים ייקלטו במקומות אחרים, יקימו סטרטאפים.
אתה יודע מה, אני אגיד לך עוד משהו שאתמול אמרתי באיזה דיון פנימי אצלנו בנושא הזה. היו הרי הרבה שנים שהיינו אומת הסטרטאפ, וקמו כאן המון המון המון המון סטרטאפים. וכמו כל דבר שעובד בגלים, אחר כך היו שנים שלאט-לאט כמות הסטרטאפים יורדת. מצד שני, אנחנו מאוד מאוד גדלים בחברות צמיחה וביוניקורן ישראליים, חברות מאוד מאוד גדולות, ויש קצת ירידה בכמות הסטרטאפים. אני מעריך שככל שיהיו עכשיו פיטורים בחברות הגדולות, התוצאה תהיה שכל החבר'ה האלה ילכו ויקימו סטרטאפים, ואנחנו פתאום נראה עוד פעם רוויה בעולם הסטרטאפים, וזה יכין לנו את החברות הגדולות של השנים הבאות. אז מזה אני פחות נבהל. ואם יהיו כאלה שייקלטו אחר כך בבתי חולים או במשרדי ממשלה – ואנחנו גם עושים רפורמה גדולה בעולמות האלה. אני לא יודע אם ראיתם אפילו כותרת אתמול שהנציב הולך לשנות את כל שיטת המינויים של 2,300 בכירים במגזר הציבורי. אי-אפשר להעביר אנשים, למרוח אותם בזפת ונוצות, לגלגל אותם ברחובות העיר ולחשוב שאנשים טובים יעזבו את השוק הפרטי ויבואו למגזר הציבורי. אבל נניח שכמה חבר'ה כאלה ייקלטו במקומות אחרים ויביאו חדשנות וטכנולוגיה לתוך המגזרים הממשלתיים. מזה אני לא מוטרד.
ממה אני כן מוטרד? מהחלטות שעלולים לקבל בורדים בחוץ לארץ, להעתיק פעילות, או במקום להקים את ה-R&D החדש שלהם פה – להקים במקומות אחרים, כי עלות ההעסקה כאן מתחילה להיות קרובה – אגב, זה תלוי איפה. היא עדיין לא יותר יקרה מהמקומות היקרים בארצות הברית, כמו עמק הסיליקון בפלורידה. אבל כיוון שהפערים בעלויות ההעסקה הם מאוד מאוד מצטמצמים, אנחנו צריכים לוודא שתהליכי קבלת ההחלטות שלהם ישאירו אותם חזק מאוד פה במדינת ישראל. ופה אנחנו בוחנים – ושוב, באמת, עוז, אני לא רוצה לרתום את העגלה לפני הסוסים, כי אנחנו צריכים פה עוד כמה ימים כדי ללטש את הסוגיות האלה. אנחנו בודקים עכשיו מנגנון מסוים אל מול הפעילות של אותן חברות רב-לאומיות במדינות אחרות, שיתמרץ אותן באחוזים לגדול כאן ולקטון במקומות אחרים. יש פה בערך שלושה מודלים חלופים שאנחנו בוחנים אותם, גם בתוכנו, רשות החדשנות ומשרד האוצר, וכמובן בשיח עם התעשייה, כמו שאמרתי קודם. אנחנו בשיח גם עם הנציגים פה בארץ, אנחנו בשיח גם עם הנציגים במדינות אחרות. אני מאוד מקווה שתוך כמה ימים אנחנו נצא עם תוכנית מקיפה, כמו שאמרתי, שמסתכלת גם על הסטרטאפים. וגם פה יש דילמה, כמה לגעת בסטרטאפ, כמה לגעת בקרן ההון-סיכון. אנחנו בעניין הזה עוד טיפה מתלבטים, אבל ניגע בחברות האלה, הקטנטנות, בסטרטאפים, ניגע בחברות הצמיחה, וכמו שאמרתי, אני מעריך שניגע גם בחברות הרב-לאומיות.
יש עוד סוגיות שהועלו – אני לא חושב שאני מגלה פה סודות, כי זה גם היה קצת בתקשורת – שאלת היכולת לשלם מס בדולר על סוגים מסוימים של הכנסות. אגב, אין מדינה בעולם שמאפשרת את זה, למיטב ידיעתי לפחות. כל מדינה זה חלק מהריבונות שלה, פועלת במטבע המקומי שלה. זה נכון שיש תקנות שמאפשרות לחברות דולריות לדווח דולרי, אבל בסוף התשלום נעשה בשקלים. אני לא שולל גם את זה – בסדר? במקטעים מאוד מגודרים, בסוגים מאוד מסוימים של הכנסות, בסוגים של חברות. צריך לראות שאנחנו גם יודעים בסוף לייצר את ההבחנות האלה משפטית, בעיקר כי אני רוצה להקל עליהם במדדי Doing Business – שיהיה להם קל ופשוט, ושלא יסתבכו עם כללי חשבונאות בין הדיווחים שלהם פה בארץ לדיווחים שלהם בדוחות הכספיים שם. לפעמים זה יוצר בלבול מול דירקטוריונים בארצות הברית, ששיטות הדיווח טיפה שונות. בקיצור, אנחנו עובדים על דברים כאלה, ואני מקווה שפה גם נדע להביא קצת בשורות.
מה אמרתם לי? שאני צריך עוד למשוך זמן, שם במרפסות, או – אפשר לתת דברי תורה וכו' – אה, לא צריך להאריך? אז אני רק אגיד משפט אחד שכן חשוב לי להדגיש אותו: אמרתי קודם שבעיניי שקל חדש הוא חוזקה של הכלכלה הישראלית, וזה כנראה הולך להיות ה-New Normal.
אני רוצה להגיד עוד נקודה: כידוע, במדינת ישראל כמו בכל דמוקרטיה מערבית מתוקנת יש הבחנה מאוד מאוד ברורה וחומה סינית: אנחנו אחראים על המדיניות הפיסקלית, בנק ישראל אחראי על המדיניות המוניטרית. אנחנו לא נעשה צעדים שנועדו להשפיע על השער. זה לא נכון – בסדר? לא ככה בנויה הכלכלית הישראלית. את דעתי אמרתי, ואני אגיד אותה שוב – אני חושב שהנגיד צריך להוריד את הריבית בצורה הרבה הרבה יותר דרמטית. אני חושב שאם יוריד עכשיו בלגים כאלה של רבע אחוז כל פעם, הוא לא ייצור השפעה גדולה על השקל. אבל אם הוא היה מוריד ב-0.75, אפילו ב-1%, בבת אחת – זה היה מסגנל בשוק ומתקן טיפה את השער. אבל אנחנו לא נעשה את זה – בסדר? היו לנו כל מיני רעיונות, שבאו אלינו עם גידורים כאלה ואחרים כדי שאנחנו נשפיע על שער המטבע. זו תהיה שגיאה קשה. המדיניות המוניטרית היא באחריות ובסמכות מוחלטת של בנק ישראל. אנחנו יכולים לשוחח, הנגיד ואני, להחליף דעות – בסופו של דבר, זו פררוגטיבה מלאה שלו, אני לא הולך להתערב לו. כמו שאמרתי, אנחנו בעולמות הפיסקליים שלנו עושים צעדים. אגב, נשקיע בזה לא מעט כסף – בסדר? יש לנו מקורות, יודעים לאתר לדבר הזה את המקורות הנדרשים, בעזרת השם, ולגבש את החבילה. אז כמה ימים של סבלנות. נקווה שנצא עם מוצר מוגמר וטוב בעזרת השם, שיביא בשורה.
ראשית, לשאלת ההמשך של חבר הכנסת עוז חיים: אני חושב שבסך הכול, בוא נאמר ככה, למול הקצב של מה שנקרא מדינה בישראל – ואני מיומי הראשון בתפקיד אומר שאנחנו אומת הסטרטאפ, מדינת ימי הביניים. אתה צודק. יש פער אדיר בין הקצב שבו דברים מתקדמים וצריכים להתקדם בשוק הפרטי, לביורוקרטיה. טחנות הצדק טוחנות. אני לא רוצה לפתוח עכשיו שיחה מאוד ארוכה על הרפורמה המשפטית ועל הצורך לאפשר לנו לקבל החלטות מהירות ולא להיות תלויים במיליון פקידים ויועצים משפטיים, שעל כל דבר יש להם מה להגיד, וצריכים חודשים על חודשים – שים את זה רגע אחד בצד. אני חושב שזה אחד האתגרים הגדולים שלנו כמדינה – לייעל את תהליכי קבלת ההחלטות שלנו, לזרז אותם. כי בסוף זה לא רק בהייטק, בסדר? העולם מתקדם מהר, ומדינות שיודעות להגיב מהר ולקבל החלטות מהירות – אני לא צריך ללכת לקצה, להיות דובאי או מדינות לא דמוקרטיות, ששם המרחק מהחלטה למימוש הוא מאוד גדול כי יש רק בן אדם אחד, פה אחד, שמקבל החלטות. אנחנו בכל זאת מדינה דמוקרטית, ויש תהליכים, ויש ערך גם לתהליכי עבודה מקצועיים – אבל האיזון הופר.
אנחנו צריכים להיות הרבה יותר זריזים ומהירים. לא יכול להיות – כמו שדיברתי קודם על מינוי, לוקח חודשים על חודשים למנות אנשים טובים. הם לא באים. אבל אחרי כל ההקדמה הזאת, אני חושב שאנחנו עובדים פה מהר יחסית. וגם תנוח דעתך, כי אנחנו באמת בשיח כל הזמן עם התעשייה. מדייקים את זה איתם, שולחים להם את זה, מתייעצים איתם, מקבלים את ההיזון החוזר מולם כדי לדייק את זה. אמרתי, אני מאוד מעריך שבטווח של ימים, ממש ימים, אנחנו נצא עם התוכנית, וגם היישום, בוודאי בכל מה שנוגע למסלולי רשות החדשנות, שהכול קיים. המערכות קיימות, השיפוטים קיימים. אלה דברים שאנחנו מכירים אותם. זה לא להמציא עכשיו המצאות חדשות, רוב המסלולים הם כאלה שיושבים על דברים קיימים. אני חושב שנדע להעמיד אותם מאוד מהר, בסדר? זה יעמוד בלוחות הזמנים, כששוב, מה שנוגע לתוכניות הגדולות, אז בורדים של חברות רב-לאומיות יכירו את התוכנית, וגם אם הם יקבלו את הכסף בעוד חודשיים, זה בסדר להם בשביל לקבל את ההחלטה. הם מקבלים היום החלטות ל-2027, אז הם ידעו, הם יוכלו לשקלל את זה בתוך קבלת ההחלטות שלהם, יכירו את המסלולים. וכמו שאמרתי, הסטרטאפים הקטנים - - -
בסדר. ה- Runwayהזה עוד נותן להם את החודש, חודשיים. יקבלו את הכסף בזמן, בעזרת השם. אנחנו עובדים על זה מאוד מהר.
חבר הכנסת הרצנו, תשמע, קודם כול, אני עומד מאחורי כל מילה. אני לא נכנס עכשיו למה דעתי על הערכים האלה, ואם אני מקבל אותם או לא. בעיניי זה פשוט לא הדיון, בסדר? אפשר להתווכח ברחוב. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה.
שירות הביטחון הכללי והגופים הציבוריים – תשמע, אנחנו הגדלנו את תקציב הביטחון במאות מיליארדים בשנים האחרונות.
רגע, רגע, יוראי. הרי שאלת ארוך וזה, תן לי להשיב. בוא, אני לא עושה איתך עכשיו משא ומתן.
תן לי רגע להשיב. רבנות ראשית נוגעת לליבת העשייה חד-משמעית, כי בלי רבנות ראשית חיילים דתיים לא יבואו לשרת בצבא, אם לא תהיה להם כשרות וכו'.
אני מאוד בעד סביבת עבודה בטוחה. אין לזה דבר וחצי דבר לשטיפת מוח הזויה במשך חודש שלם – זה הכול. אני מציע – אפשר לעשות שבוע חב"ד בשירות הביטחון הכללי סביב י"ט כסלו. להבדיל, כמובן אלף אלפי הבדלות, סליחה שאני בכלל משווה בערכים – אני מציע חודש ציונות דתית – אירועים, תקציבים, חגיגות, עניינים – בג' אלול.
רק רגע. שוב, אנחנו לוקחים את תקציבי הביטחון שלנו מהחינוך, מהרווחה, מהבריאות. כל שקל שם הוא קדוש. הם צריכים להיות מושקעים עכשיו אך ורק בליבת העשייה המבצעית של שירותי הביטחון של מדינת ישראל. ראש השב"כ דוד זיני צודק במיליון אחוז. אתה יודע שזו לא סביבה - - -
אין שום קשר לסביבת עבודה נכונה.
כל החגיגות האלה, חודש שלם, לא קשורות בשום דבר לסביבת עבודה, אתם רוצים - - -
אתם רוצים את עולם הערכים שלכם להשליט על כולם.
יש לכם איזה כישרון – יוראי, באמת אני אומר את זה – לקחת את הדברים הכי הזויים ולהפוך אותם לנורמל, ואז מי שמעז לחזור לדבר הטבעי - - -
אף אחד לא דיבר על כבוד ושוויון. תקבל כבוד ושוויון - -
- - זה לא קשור לחודש שלם של טרלול וחגיגות שאנחנו משלמים עליהם מתקציב הביטחון שלנו, זה הכול.
שירות הביטחון הכללי צריך להתעסק בביטחון. נקודה. ועוד הפעם, תפסיקו עם האלימות הזאת שבה מקבל ראש השב"כ את ההחלטה הכי טריוויאלית בעולם, להשקיע את הכסף בסיכול טרור ולא בדברים אחרים, ואתם מתנפלים עליו באלימות כאילו הוא עשה משהו לא לגיטימי. מה שלא נורמלי זה שבמשך הרבה שנים במדינת ישראל יש חודש שלם שכל המערכות, אתה יודע - -
- - אני נכנסתי למשרד האוצר, חודש שלם שמים לי – מחליפים לי את המסך על המחשב. תגיד לי, מה זה השטיפת מוח הזאת? לא רוצה את זה. אתה רוצה – תשים במחשב שלך שומר מסך, אל תשים לי במחשב שלי שומר מסך.
ואל תשקיעו הון תועפות מהכספים של מדינת ישראל - - -
אף אחד לא מדבר, חלילה, על אלימות, אף אחד לא רוצה שלא תהיה סביבת עבודה נעימה לכל אדם במדינת ישראל.
- - כולם חייבים לעמוד דום, להצדיע, להשקיע כסף וזמן ולקדם את הערכים שחשובים לך? לא מקובל.
אני מציע שאתה תלמד לכבד פעם אחת החלטה אחרת של ראש השב"כ שאתה לא אוהב אותה.
אתה האדם, לצערי, הכי פחות מכבד - -
- - הכי פחות סובלן, הכי פחות ליברל, הכי כופה - -
- - את דעותיך על אחרים, הכי פחות מוכן לתת לגיטימציה למי שחושב אחרת ממך.
אני לא נכנע לזה. ברוך השם, דוד זיני מוכיח שהוא האיש הנכון בזמן הנכון, במקום הנכון, בעיקר בזה שהוא לא נכנע לאופנות הפופוליסטיות האלה, והוא עמד וקיבל את ההחלטה הכי טריוויאלית.
מי שמכיר את דוד זיני יודע שהוא האיש הכי מכבד והכי נעים הליכות, והכי לא כופה את דעתו על אף אחד, אבל הוא גם לא מוכן לתת לכם לכפות את דעתכם על אחרים, ולא מוכן לתת לכם חודש שלם עכשיו להכריח את כולנו לעסוק בזה - -
- - ולא מוכן להשקיע את הכסף שהוא אמור להשקיע במיגור טרור בדברים שהם לא בליבת העשייה, זה הכול.
עוד פעם תמשיך לחזור על זה – לא תהפוך את השקר הזה לאמת.
אין שום דבר שקשור לסובלנות, אתם מנסים לכפות את תפיסת העולם שלכם - -
- - באמצעות שטיפת מוח שאתם עושים במשך חודש שלם.
כופים – תבין, לך לרחוב, תעשה את ההפגנה שאתה רוצה.
אל תיקח אותי כאיש שב"כ או כחייל בצה"ל ותעשה לי שטיפת מוח כשאני לקוח שבוי - -
- - ואני חייב לבוא ולהקשיב לזה.
אל תכריח אותי להיכנס לעבודה בשב"כ ולראות את הדברים האלה.
יש רק דגל אחד שייתלה במוסדותיה הרשמיים של מדינת ישראל, והוא דגל ישראל, זה הכול.
לא רוצה דגל של מה שאתם קוראים לו דגל הלהט"ב – לא יודע איך עושים דגל כזה בכלל; אני לא רוצה דגל משיח, להבדיל אלף אלפי הבדלות; אני לא רוצה דגל של קבוצות כדורגל. זה הכול.
אני מכבד, אני מעריך, זכותו של כל אדם לחיות את חייו.
אתה מבין, זה האירוע. ואללה, היא הגיעה – התחילה לצעוק.
יהיה שיא גינס ביום שבו אני אנאם - -
- - פה על הדוכן, ומירב לא תיכנס ותתחיל לצווח ככרוכיה.
אין לה מושג על מה מדברים, היא באה וצורחת.
אני מחזק את ידיו של ראש השב"כ דוד זיני.
השב"כ מתעסק במשימותיו, הוא לא מחדיר ערכים פרוגרסיביים אחרים. הוא משקיע את התקציב הענק - -
- - שאזרחי ישראל משקיעים בו בליבת העשייה הביטחונית שלו ולא משקיע אותו בדברים אחרים.
וכפי שאמרתי, הדבר היחיד שאני מצפה זה שגם אתה וחבריך במה שאתם מכנים "קהילה" תכבדו דעות של אחרים.
זה לא יעזור לך, זאת לא הומופוביה. אנחנו מכבדים מאוד אנשים שחושבים אחרת מאיתנו, מכבדים את זכותם לחיות על פי אורחותיהם. אל תכפו את זה עלינו ואל תכפו עלינו להשקיע כסף שאמור לסכל טרור בדברים האלה, זה הכול.
ולשאלה האחרונה של חבר הכנסת עמית הלוי. תראה, עמית, בוא נאמר כך, הרי הבעיה היא שהכספים האלה, משפטית, לא מוגדרים כספי חמאס, כי אני מקזז אותם מהרשות. אלו כספי סילוקין. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לכל פרטי-הפרטים, אבל אני מקזז; אלה כספי מיסים שאנחנו גובים עבור סחורות שנכנסות למה שקרוי הרשות – אין דבר כזה מבחינתי שטחי הרשות, אין בכלל דבר כזה רשות בכלל. רשעות הטרור הערבית הזאת – אבל אלה כספים שעל פי הסכמי אוסלו הארורים, אנחנו גובים עבורם.
אני יצרתי נוסחה מסוימת ובחנתי מה הכספים שהם היו מעבירים לעזה, לשיטתם, כחלק מהרצון שלהם לשמר את השליטה שלהם בעזה. עכשיו, זה נכון שהם נתנו את זה לחמאס ולכן עצרתי את זה, בגלל שזה כספי טרור, אבל אלה כספי טרור של הרשות ולא של חמאס. עכשיו מה הבעיה? שאני, כדי לצלוח – וכמו שאמרת בצדק, אני כבר מעביר מיליארדים לנפגעי טרור מהכספים האלה. הבעיה היא שכדי לממש פסקי דין מול חמאס אני צריך כסף של חמאס.
אגב, הבעיה היותר-גדולה שלי זה למשל, שכשאנחנו תופסים היום כספי חמאס – עושים מבצעי ביעור חמץ ותופסים שלל וכו' – לפי החוק, שלל מלחמה עובר באותו רגע למדינה. אני חייב ליצור קונסטרוקציה משפטית, שיהיה איזה רגע אחד שבו הכסף הזה יהיה בידיי, אבל יסווג משפטית ככסף חמאס, כדי שאפשר יהיה לעקל אותו ולהעביר אותו למשפחות. מה הבעיה? שאם אני יוצר את זה מכוח שלל, זה באותה שנייה נהיה שלי. כן, בדיון ההלכתי, מהרגע שאתא לידי אז הוא בבעלותי. אין שנייה אחת שבה אני מחזיק כסף ששייך לחמאס. את זה לא הצלחנו לפצח כרגע. צריך למצוא דרך. עוד פעם, אם יש נכסים של חמאס בעולם – אפשר לתפוס אותם, אבל לי כמדינת ישראל היום אין כסף של חמאס שהוא בידי אבל הוא בבעלות חמאס, ואת הדבר הזה לא הצלחנו עדיין לפתור.
אני מנסה, וביקשתי אצלי לבדוק אם אני יכול לתקן את החוק שכספי שלל או החרמות של כספי טרור שאנחנו מחרימים לא יהפכו לאוצר המדינה, אלא ייתפסו וישמשו. אגב, אתה יודע מה, יכול להיות שהיינו צריכים לבקש הצעת חוק פרטית בעניין הזה – לקחת את חוק הטרור – פקודת הטרור, אני לא זוכר בדיוק את השם – שמגדיר היום את המנגנון של שלל, ולהגיד ששלל, למרות האמור – אני הרי לא צריך את העשרות מיליונים האלה. כמדינה אנחנו יודעים לוותר עליהם, בעיניי זה צדק הרבה יותר גדול לתת לאותן המשפחות ששילמו את המחיר הנורא הזה של הטרור, הכסף הזה יכול עכשיו לעזור להם קצת להתאושש. שווה לחשוב על זה, אני לא יודע אם נספיק כבר משהו בקדנציה הזאת, אבל הלאה. אני אצלי עושה על זה – ביקשתי שתעשו על זה עבודה, אבל בהחלט חקיקה פרטית יכולה להיות מסלול יותר מהיר. תודה, וכל הכבוד שאתה עוסק בסוגיות החשובות האלה.
3,346 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.