נאום בכורה של חבר הכנסת עוז חיים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, משפחתי היקרה והאהובה, אני עומד כאן מולכם בנאום הבכורה שלי בכנסת ישראל, במעמד המרגש והחד-פעמי שניתן לי, ולמרות שהעין איננה רואה, אני מרגיש שאני לא לבד כאן על הדוכן.

ביחד איתי עומד סמל אור כהן, בן גרעין שלי, שנהרג בלבנון ב-1998 בפעילות מבצעית, והותיר בי בור עמוק של געגוע. עומד איתי גם רב-סרן דור זימל, קצין מילואים ואיש מלא אור, שכטב"ם גדע את חייו במהלך הלחימה בצפון במלחמת חרבות ברזל, ממש כמה שבועות לפני חתונתו עם בחירת ליבו, שיר.

נמצאות איתי כאן נורל ורויה מנצורי, בנות 25 ו-22, שיצאו יחד למסיבת הנובה כדי לרקוד את החיים, ולא שבו; הותירו מאחוריהן את הוריהן, סיגל ומנשה, שבורי נשמה ולב, מבקשים צדק לילדות שהעתיד נלקח מהן באכזריות. גם רינת שגב אבן כאן איתי, יחד עם בעלה חן אבן, וילדיהם הבוגרים אלון ועידו, שנרצחו בחצר ביתם בטבח 7 באוקטובר, בקיבוץ בארי.

כאן איתי גם סופיאן דגש מכפר מע'אר, לוחם דרוזי בגדוד ההנדסה שנפל בקרב בעיר עזה. כך כתב סופיאן במחברת שלו שם, בשטחי הלחימה, בשורות האחרונות של חייו: אם אמות, אז לפחות בשביל המדינה הכי יפה בעולם, כמה אני אוהב אותה ואת העם הזה.

תראו, יש שתי מילים שאני לוחש לעצמי בכל יום, ללא הפסקה, מאז אותה שבת שחורה: שנהיה ראויים. שרק נהיה ראויים להם ולכל הגיבורות והגיבורים הטובים ביותר שיש. והינה אני כאן, עומד במקום שבו עמדו ענקים לפניי, מישיר אליכם את המבט ואומר לכם: אנחנו נהיה ראויים, אין לנו ברירה אחרת, נעשה הכול כדי להיות כאלה. יבואו זמנים טובים, תבוא תקווה, נביט אליכם, גיבורות וגיבורי האומה, ונאמר לכם בענווה: בזכותכם כתבנו יחד פרק חדש בסיפור הישראלי, והוא פרק מדהים ועוצמתי, ומעורר השראה.

זה יהיה מורכב, אין לי בכך ספק. ואני משוכנע שיהיו כאלה שיעדיפו את הסיפור הישן, זה מהבית, שבו הם מרגישים בטוחים, צודקים ובעלי כוח, מעדיפים להנציח את העבר, חוששים לוותר, מכורים לטעמו המר של הכעס. אך כשנתחיל לכתוב את הפרק החדש בסיפור שלנו, הם יבואו, כי גם להם די נמאס. וחוץ מזה, אין לנו ברירה אחרת. זה עלינו, זה אנחנו שמחזיקים את המקל במרוץ השליחים הזה, מקל שקיבלנו מההורים שלנו, פסע לפני שאנחנו מעבירים אותו הלאה לילדינו. איזה מקל נעביר – של שנאה ושל כעס, של טינה ושל מחלוקת, או של עוצמה, שגשוג ותקווה? הבחירה ברורה, והיא עומדת לפתחנו ממש ממש עוד מעט.

הצטרפתי לכנסת בימיה האחרונים, אך אני מגיע עם ארגז כלים של ניהול ועשייה חברתית וציבורית, שאותם רכשתי במעלה הדרך, ואעבוד קשה בשביל כל מי שנושא עיניו אל הבית הזה ומייחל לשינוי, גם בתקופה הקצרה שנותרה לכנסת; כי יש דבר אחד שהוביל אותי כל חיי: לעשות תמיד בכל מצב את הטוב ביותר, להגיע עם להט בעיניים וחדוות עשייה לכל מקום, וזה מה שאני עושה ואמשיך לעשות.

בתור חבר הכנסת הטרי ביותר במשכן הזה, אני יכול להעיד – הכמיהה לתקווה, לתיקון, לחיבור, מרקיעה שחקים, חוצה מחנות, אזורים גאוגרפיים, עדות ודעות. התקווה איננה רק ההמנון שלנו, היא גם הדבק שמשאיר אותנו יחד.

בשנים האחרונות, שהיו הקשות בחיי האומה שלנו, גילינו על עצמנו משהו שידענו מזמן; גילינו אחד את השני, נפגשנו, הסתכלנו הצידה, ולידינו בחמ"ל המתנדבים היו כולם. החברה האזרחית, שהיא הלב הפועם של המדינה הזאת, התייצבה בלי לשאול שאלות. זה היה רגע שישנה פה משהו לתמיד. לפרק זמן שילבנו ידיים למען מטרה מסוימת. הידיים שארזו, שבישלו, שתפרו, שהסבירו, שהתנדבו, שתרמו, היו שלובות אחת בשנייה. ידענו שהמלחמה הזאת היא על הבית, על הזכות שלנו לחיות פה חיים של אושר, של אהבה ושל משמעות, ועל אף הנסיבות הקשות, זו הייתה בשבילנו נקודת מפגש.

בשנים האחרונות הקדשתי את כל זמני ומרצי להבליט את כוחה של החברה הישראלית – כמו גם יצירת נקודות מפגש ועיסוק בנושא משמעות וזהות, באמצעות יצירת רצף של חוויות ישראליות משותפות שיזכירו לנו את מה שלצערי הממשלה מנסה לגרום לנו לשכוח: עד כמה אנחנו קרובים אחד לשני. אני נכנס לכנסת פסע - - -

אני נכנס לכנסת פסע מבחירות חדשות, בחירות שבסופן נוכל להתחיל סוף-סוף לכתוב ביחד פרק חדש למען החברה הישראלית המדהימה, זו שאני מאמין בה בכל ליבי – בעוצמתה ובכוחה לצמוח מן השבר העמוק ומהפצע שעדיין מדמם בנו.

אני אקדיש לכך את חיי, ואעשה הכול כדי שזה יקרה. לא רק למעני אני עושה את זה – למען העתיד של ילדיי, עומר, גיל ועידו, שיושבים כאן ורואים את אבא שלהם נואם בכנסת. תדעו שאתם כל עולמי והכוח המניע אותי קדימה. אני עושה את זה גם למען הדור שלכם וגם למען הלוחמות והלוחמים הגיבורים שלנו, שנלחמים וממשיכים להילחם גם עכשיו על המולדת; למען אלה שהקריבו את חייהם עבורנו – כי המדינה שאני גדלתי עליה לא הייתה עבורי מעולם דבר מובן מאליו.

אני יהודי וישראלי, ישראלי ויהודי. אי-אפשר להפריד ממני את הזהות הזאת, היהדות והישראליות - - -

תודה, אדוני היושב-ראש. אני יהודי וישראלי, ישראלי ויהודי, אי-אפשר להפריד ממני את הזהות הזאת. היהדות והישראליות שלי הן חלק ממני. כל מי שרוצה לעשות הפרדה או ליצור מאבק בין הזהויות האלה, דינו להיכשל.

נולדתי וגדלתי בבאר שבע להורים שבעיניי הם קיבוץ הגלויות הישראלי. אבא שלי, שעלה בגיל שנה מרומניה שלאחר מלחמת העולם השנייה, עם אימא ואבא צעירים, לאה ואברהם חיים. הם הגיעו ממחנות העבודה העטופים ביערות צפופים היישר למעברה הלוהטת במדבר, בבאר שבע, השתקעו בנגב והאמינו בכל ליבם בסיפור הציוני. אימא שלי, שנולדה להורים שהגיעו מעיראק והנהיגו שם באומץ את המחתרת הציונית. סבתא שלי, עליזה בירון קטן, נשבעה לארגון ההגנה כשהיא בת 16 בלבד, ובגיל 18 כבר הספיקה להיות יעד לחיסול של הבולשת העיראקית, אחרי שקיבצה בני נוער וצעירים יהודים, לימדה אותם עברית וערכים ציוניים והבריחה נשק ועולים ארצה. סבא שלי, יואב בירון קטן, שהקים את המחתרת הציונית בבצרה ועל מעלליו הנועזים אפשר לקרוא בספרים רבים, לחם בגבורה כקצין גולני במלחמת השחרור וכיהן כשופט שלום. סבא שלי היה גיבור ילדותי, גיבור בגרותי. בדרכו הלכתי כעורך דין ומשפטן, אני מבקש צדק ורואה את ההגנה על מערכת המשפט כערך עליון. אגב, לנגב סבא וסבתא שלי הגיעו בעקבות קריאתו של דוד בן-גוריון.

איזו זכות יש לי שההורים שלי, אמירה ונתן חיים, שמהם ינקתי את הערכים שמובילים אותי בדרך ושלובים בעצמותיי, יושבים כאן וצופים בי בעיניהם האוהבות והגאות. אימא ואבא, מכם למדתי על אהבה למדינה, לשביליה, לנופיה, לאנשיה, על עשיית הטוב, על צניעות, על ציונות ועל מצוינות.

הם, אגב, היועצים הכי קרובים שלי. כל נאום, כל החלטה, כל צומת - - -

לא. היום בכנסת ישראל - - -

היום בכנסת ישראל, אני מביט בכם ואומר לכם: תודה.

יושבת כאן אשתי ואהבת חיי, אורית, השותפה שלי למסע והכוח שאיתי, וזה זמן די טוב להגיד לך תודה. תודה על כך שבזכותך אני כל יום אדם יותר טוב. לא הייתי עושה את זה בלעדייך. נמצא פה גם חמי יעקב אנקר, שהוא איש קרוב לליבי, שהיה שם תמיד כשהייתי צריך. אחיותיי היקרות, שעוטפות אותי תמיד באהבה, ואלה שעושות אותי הסנדוויץ' במשפחה, יפעת דגן וטל קזדו.

אני רוצה להודות לראש הממשלה לשעבר וראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, שקם בוקר אחד, פחות או יותר בגילי היום, והחליט שהגיע הזמן לשנות, להעז, להסתכל למציאות בעיניים ולסחוף אחריו המונים – האיש שלימד אותי להגן על הערכים שלי, דווקא כשהזמנים הם קשים ומורכבים, האיש שהאמין בי. תודה, יאיר.

ותודה אחרונה לאיש מיוחד שליווה אותי שנים, היה שם לתת עצה טובה וגם חיבוק כשצריך, חבר הכנסת מאיר כהן. מאיר, תודה.

תראו, היה זה הרצל – שאגב, תמונתו מתנוססת פה מאחוריי – שאמר שכל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות. ואני, אני אדם חולם וגם אדם שעושה. אי-אפשר להיות במקצוע הזה בלי להחזיק על הגב שק של חלומות ולשלוף אותם אחד-אחד – בכל פעם שהזדמנות נקרית לפניי. אומנם חלום אחד כבר הגשמתי, אבל נותרו כל כך הרבה חלומות בשק לממש, ורק התחלתי. שרק נהיה ראויים. תודה רבה.

(מחיאות כפיים)