קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש לדבר היום על נושא שנשמע טכני, אנטנות, סיבים אופטיים, קליטה סלולרית. אבל האמת היא שזה לא רק נושא טכני בכלל, זה נושא של חיים וביטחון, של שוויון אזרחי, של חינוך, של בריאות, של תעסוקה ושל עתיד. תקשורת יציבה היא תשתית בסיסית כמו כביש, חשמל ומים. כאשר אין קליטה סלולרית, כאשר אין אינטרנט יציב, כאשר יישוב שלם או שכונה שלמה מנותקים, זו לא רק אי-נוחות. זה פער שמסכן חיים ומעמיק את ההדרה של הפריפריה, ובמיוחד של החברה הערבית. במקרה חירום, אזרח צריך להיות מסוגל להתקשר למד"א, למשטרה, לכיבוי אש, למוקד הרשות המקומית. תלמיד צריך גם להיות מסוגל ללמוד מרחוק. רופא צריך לקבל מידע מסוים. אז בגלל זה אנחנו צריכים לתקן.
אני מבקש לומר כאן בצורה ברורה: בחברה הערבית הפער הזה עמוק עוד יותר ויותר. ביישובים ערביים רבים, בשכונות קצה, בכפרים בלתי מוכרים בנגב, בכבישים בין יישובים, באזורי תעשייה ובמוסדות ציבור, הקליטה חלשה ובכמה מקומות אין קליטה בכלל, התשתיות מיושנות והאזרחים משלמים את המחיר. זה לא מתקבל על הדעת – אנחנו בשנת 2026 – שיהיו אזרחים שלא יכולים לבצע שיחת חירום בצורה בטוחה. זה לא מתקבל על הדעת, שתלמידים בפריפריה, ברהט, בשקייב א-סלאם, בסח'נין, (אומר בערבית) בכפרים הלא-מוכרים, שהם לא יכולים להתחיל ללמוד. נקודת הזינוק שלהם מתחילה מאחור, רק כי המדינה לא דאגה לתשתית אינטרנטית ראויה. המדינה יודעת לחייב אזרחים לשלם מיסים, מע"מ, מים, חשבונות, הכול, אבל כשהאזרח מבקש תשתית בסיסית, תשתית אינטרנט, פתאום אומרים לו, אין כדאיות, יש בירוקרטיה, יש חסמים תכנוניים, יש בעיות מקרקעין. התירוצים האלה לא יכולים להחליף מדיניות.
תקשורת מצילת חיים צריכה להיות חובה לאומית. לכן, אני קורא לממשלה לגבש תוכנית ייעודית לפריסת תשתיות תקשורת מתקדמות בפריפריה – ובחברה הערבית במיוחד – להסיר חסמים מול הרשויות המקומיות, וגם לעזור לכולם: למוסדות החינוך, למרפאות, לאזורי תעשייה ובכל מקום. (אומר בערבית.) כמה משפטים בשפה הערבית.
298 מילים של סמיר בן סעיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.