חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב בראש, חבר הכנסת דנינו, אני מבקש לפנות אליך. אני מתרשם ומחזיק ממך כאדם ממלכתי, אדם שקול, אדם אחראי, נקי כפיים ונקי מעשים. לצערי, את כל זה אני לא יכול להגיד על הממשלה. אנחנו נמצאים אחרי שלוש שנות מלחמה כמעט, שהחלו בכישלון הגדול ביותר שצה"ל ידע מימיו, אבל צה"ל התאושש ומנצח; שהחלו כשעמותות רבות בציבור עסקו בכל מיני דברים, רבו אחת עם השנייה, אבל כשפרצה המלחמה, לקחו את עצמן ושירתו את כל עם ישראל. המקום היחיד שעד עצם היום הזה לא הצליח להתאושש הם משרדי הממשלה עצמם. ראו מה קורה בצפון, בתמיכה ביישובים ובצרכים שלהם ובתושבים.
מה שהצעת החוק הזו מבקשת הוא לקחת את הממלכתיות שנשארת, כי כשאני בוחר רמטכ"ל שהצליח או שלא הצליח, כשאנחנו ממנים נציב משטרה שמצליח או לא מצליח, וכן הלאה בכל שרשרת התפקידים – עד נדמה לי סעיף 8 בהצעת החוק שלך, אנחנו עושים את זה ממקום נקי, ממלכתי, כי אנחנו לא יודעים אם אנחנו נהיה בתפקידים או מישהו אחר יהיה בתפקיד. לכן כל מה שאנחנו בודקים זה שהאיש מתאים לתפקידו. רובם או רובן אכן הצליחו בתפקידיהם, ומי שלא מצליחים, אפשר לפתור את זה.
רק שנייה. אבל, ובסעיפים האחרונים, שם מדובר על מנכ"לי המשרדים וכיוצא באלו הדברים, אלה אנשים שמתחלפים ממילא, אלה אנשים שהשרים מחליפים אותם, אלא אם כן הם בוחרים להשאיר.
ואכן, סוף הצעת החוק, עליה אני יכול להסכים, זה ממילא הנוהג הקיים היום.
אבל אני אומר לך, לא ממנים רמטכ"ל משיקול פוליטי, לא ממנים ראש מוסד משיקול פוליטי, לא ממנים ראש שב"כ משיקול פוליטי, וכהנה וכהנה דברים. ההצעה הזו מריחה פוליטיקה, ולכן הדבר הזה אינו נכון. אני מאוד מקווה שההצעה הזאת תיגנז, וזה בדיוק מאותם דברים, בדיוק מאותם דברים כמו רפורמה משפטית בהסכמה, שאותם אם רוצים לעשות, צריך לעשות מתוך דיון מקדים, מתוך הסכמה רחבה, כי אלה הם כללי המשחק הבסיסיים של הדמוקרטיה שלנו.
לצערי, בשנים האחרונות, רמת האמון שיש לציבור בממשלה היא רמת האמון הנמוכה ביותר מכל המוסדות שאנחנו מסתכלים עליהם במערכת שקיימת. עד שלא נסדר את זה בממשלה ציונית ורחבה שתגיע להסכמות רחבות בנושאים המרכזיים, לא נוכל לחדש את האמון ובוודאי שלא נוכל להעביר הצעות חוק שכאלו.
אני פה, באמת, התייחסתי אליך בכבוד הגדול ביותר שאני יכול; בכבוד הגדול ביותר שאני יכול להצעה עצמה. זה נושא שהוא חשוב מאוד, וחבל שהוא ייעשה בכוחנות פוליטית. תודה רבה.
368 מילים של בנימין גנץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.