קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
עם האוצר אף פעם לא קל. אולי ההערה העיקרית היא שגם כשברור שיש עמותות שעובדות ממרכז הארץ ונותנות סיוע אל האתרים הפריפריאליים, אזורי העדיפות, זה לא צריך למנוע מאיתנו לעשות את המובן מאליו. ככלל, האויב של הטוב הוא המצוין. אז זה נכון שיש קושי מסוים לזהות אם עמותה שפועלת, שרשומה במרכז הארץ, מסייעת או לא. לזה, דרך אגב, יש פתרונות. צריך לוודא למה התרומה הזאת מיועדת. ואם ברור – וזה לא כזה מסובך – שמדובר בסיוע של עמותה שרשומה בבני ברק אבל היא מסייעת במטולה, אז טוב מאוד. אז מה קרה? אז זאת בדיוק הכוונה. לכסף אומנם אין ריח, אבל אפשר לצבוע תרומה מסוימת לסיוע מסוים.
אני חושב שהשאלה היא אם הכלי הזה הוא כלי יעיל – והכלי הזה הוא כלי יעיל. איך אני יודע, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי? משום שזה כבר נמצא בסט החוקים ובסט התמריצים של מדינת ישראל. רק שזה מופיע ב-35%. אז ברור לחלוטין שאם במקומות מסוימים ששם אנחנו רוצים לבסס את הסיוע אנחנו נגדיל את אחוז התמריץ, הסיוע עצמו, הסכום שיועבר למטרות הלאומיות באזורים המתאימים, ילך ויגדל. הכסף הזה הוא לא כסף ממשלתי, הוא כסף חיצוני. נכון שיש פה פגיעה מסוימת בגבייה. אנחנו רואים גבייה יפה מאוד, באחוזים יפים, של מס הכנסה. ואני מוצא במהלך הזה סוג של צעד סולידרי, יציב במהותו, מייצב ומקטין את חוסר השוויון בין המרכז לפריפריה. תודה רבה.
216 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.