קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
לא בכל יום אני רואה את יושב-ראש הוועדה.
אדוני היושב-ראש, אדוני, חברי ושכני היושב-ראש, חבריי וחברותיי. אדוני, איזשהו שר? לא. אולי כדאי לזמן אותו.
יש שרים לשעבר? אה, הינה, יש שר.
סליחה, לא ראיתי. בראשית הדברים, בטרם אציג את הצעת החוק, אני רוצה להגיד מילה לגבי הצעת חוק שעברה אתמול, אני מבין, בוועדת הכספים, ולספר על הצעה אחרת שבאה בחשבון. ההצעה בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, מדברת על כך שהסבסוד במעונות יום ייקבע על פי אימו של הפעוט במקרים מסוימים. אני לא יודע אם זה מוגדר ובאיזה אופן זה מוגדר, אבל ברור שהכוונה היא לבני זוג – או לבנות זוג של תלמידי ישיבות.
במקרה הזה – זה לא קורה הרבה, אבל במקרה הזה בוודאי אני מצטרף לעמדתו, כפי שאני מכיר אותה, של שר האוצר, שביקש להכניס את הרכיב של המילואימניקים, של ילדים של מילואימניקים. יש הצעה דומה שגיבשנו יחד עם שדולת המשרתים, ויש הקוראים להם נשות המילואים. הן נמצאות איתנו כאן בשנים הללו, ואני משוכנע שאם יש צדק, הוא צריך להיות בסיוע משמעותי לאותו ציבור משרתים, שנושא בעומס מתמיד. דיברנו על כך לפני אוקטובר 2023, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בשנים שלאחר מכן ובשנים המאתגרות שצפויות לנו גם בהמשך.
תדע כל בת זוג או בן זוג, תדע כל אימא, אבא, שנדרשים להיות לעזר לאותה משפחה של משרתים, שנושאים בעומס – במקרה הפשוט, מבחינת הזמן, פגיעה ביחסים בתוך המשפחה, מטלות רגשיות עצומות, וכמובן בהקשרים כלכליים.
הצעת החוק שמובאת כאן עוסקת בתחום של סיוע נוסף אחר לאזורים המועדפים, לאו דווקא קווי העימות, אלא כל מה שמוגדר כאזורים בפריפריה הטריטוריאלית ואולי גם החברתית. אנחנו קוראים להם אזורי עדיפות. הם מוגדרים היטב. אחת לכמה שנים הממשלה בוחנת אותם, וכמובן יש דעות לכאן ולכאן ולחצים, אבל בסופו של דבר נקבעת מפה שמשקללת את הסיוע הייחודי שאנחנו רוצים לתת כציבור, כלאום, ליושבים בטריטוריות שזקוקות לסיוע.
הצעת החוק הזאת היא בעלת משמעות גדולה עבור הקהילות שנמצאות בחזית החיים הישראליים, באזורי העדיפות הלאומית. מאז 7 באוקטובר וביתר שאת במהלך המלחמה המתמשכת, נחשפנו לעוצמתה של החברה האזרחית בישראל. אתמול זכיתי להיות במשכן נשיאי ישראל ולראות מצעד מפואר, מרגש עד דמעות, של ציבור מגוון שבא מכל קצווי הארץ, האמונות והשפות, של יחידים ושל ארגונים שמקדשים שם שמיים ברבים, ומייצרים מצב של אמון באחריות שלנו, בסולידיות החברתית; אנשים שעושים את עבודתם בתחומים שונים ומגוונים, ארגונים ועמותות.
אני יודע שכל אחד מכם, כל אחד מבאי הבית הזה, כל אחד מהמשתתפים איתנו כרגע באולם והצופים, יודעים עד כמה המגזר האזרחי, המגזר השלישי, העמותות, החברות לתועלת הציבור ללא כוונת רווח, עד כמה הם היו משמעותיים ביום הנורא ומאז. כמובן, גם לפניו וגם בהמשך. הגישה – הייתי אומר: הרפובליקנית – הבסיסית של אחריות של העם למען העם. אחר כך הממשלה צריכה לבוא ברמות שונות של מעורבות ממשלתית. מותר לעשות בזה שינויים, אבל יש חשיבות עצומה לכך שהציבור האזרחי, החברה האזרחית תהיה חזקה, תהיה בעלת אמצעים לא רק מבחינת הרוח והמניעים האידאולוגיים, אלא גם מבחינת היכולת ליהנות מתרומות, מסיוע חיצוני, ובכך הצעת החוק הזאת עוסקת.
ארגונים ומתנדבים מילאו חללים שנוצרו בשטח, סייעו למשפחות מפונים, לחקלאים, לבעלי עסקים, לקשישים, לנוער ולחיילים. הם עשו את זה במהירות, בגמישות, במסירות יוצאת דופן. הם באו מכל שכבות החברה, מכל העמדות האידאולוגיות, הערכיות, הפוליטיות, ולעיתים קרובות שיתפו פעולה. אחד הדברים היפים זה לראות את שיתופי הפעולה שנעשו בקבוצה הזאת.
אבל המציאות מלמדת אותנו משהו נוסף: דווקא באזורים המרוחקים יותר ממרכז הארץ, קצת מרוחקים מהלב, למרות שעל הנייר נראה שזה קל, זה לא קל. העוצמות האנושיות, הקשרים, הכישורים, מספר בני האדם והחברות הכלכליות בעלות היכולת שנמצאות במרכזים המטרופוליטניים של מדינת ישראל הוא הרבה יותר גדול. ולכן – די אבסורד, אבל זה המצב, זה אולי טבעי כשמסתכלים על נפש האדם – דווקא באזורים המרוחקים, בנגב, בגליל, ביישובי קו העימות, אותם אזורי עדיפות, שם קשה לגייס תרומות וקשה יותר להבטיח יציבות כלכלית לעמותות שמחזיקות את המרקם הקהילתי והחברתי.
הצעת החוק שלפנינו מבקשת לתת לכך מענה. כיום, בסעיף 46 לפקודת מס הכנסה, אותו סעיף מפורסם שכל מי שיושב בוועד של עמותה או מנהל מכיר, נקבע כי אדם שתורם לקרן לאומית או למוסד ציבורי כאמור באותו סעיף סכום העולה על 180 שקלים חדשים יזוכה מהמס שהוא חייב באותה שנה בשיעור של 35% מסכום התרומה. זה יתרון עצום, שלוקח זמן עד שמקבלים אותו, אבל כשמקבלים הוא מאוד חשוב. אם מדובר בחברה – בשיעור מס החברות, 23% היום.
החוק הזה אומר שבמטרה לעודד את הפעילות שנעשית בשטחי העדיפות הלאומית, מוצע לקבוע בהצעת חוק כי ככל שמדובר בקרן לאומית או במוסד ציבורי שנמצאים באזורי עדיפות לאומית, יינתן זיכוי במס בשיעור של 50% – לא 35%, אלא 50% – מסכום התרומה. וזה בהחלט סיוע משמעותי לאינסנטיב, לתמריץ למי שיש בידו את המזומנים, לבעל הממון, או גם לאדם שמחליט להעניק את המעט שיש לו כתרומה לעמותה מוכרת, ליעד חוקי כמובן.
המשמעות ברורה: לעודד יותר אזרחים, יותר חברות, גם בסכומים קטנים יחסית, לסייע לעמותות הפועלות במקומות שבהם הצורך גדול והיכולת לגייס משאבים מוגבלת, מוגבלת יותר, הקשרים הם פחות חזקים. אני שב ומחדד את הנקודה הזאת, משום שבמרכזים הגדולים, העירוניים הגדולים בדרך כלל, שם הרבה יותר קל יחסית מבחינת הקשרים האישיים, ההיכרויות וכו' לגייס את התרומות הללו. זה תיקון שמבוסס על תפיסה של צדק אזורי ושל אחריות לאומית. אם המדינה מבקשת לחזק את ההתיישבות – ואני מבין שהיא מבקשת את החינוך, את הרווחה, את החוסן הקהילתי בפריפריה; בוודאי שאנחנו מבקשים לעשות את זה – עלינו לעודד את הציבור להיות שותף למאמץ הזה.
בימים שבהם תושבי הצפון עדיין מתמודדים עם מציאות ביטחונית מורכבת, שיישובי העוטף ממשיכים בתהליך השיקום הארוך והכואב שיימשך עוד שנים, וכאשר קהילות נאבקות לחזור לשגרת חיים, אסור לנו להסתפק בהצהרות על חשיבות החוסן הלאומי. צריך ליצור כלים מעשיים, קונקרטיים, שיחזקו את זה, שיעודדו את הציבור האזרחי, את החברות ואת בעלי היכולת לתרום. החוסן של מדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, אינו נבנה רק באמצעות טנקים ומטוסים – אם כי הם צורך בל יגונה, כמובן – הוא נבנה גם באמצעות קהילה חזקה, ערבות הדדית ומעורבות אזרחית. הצעת החוק הזאת מבקשת לחזק בדיוק את אותם מרכיבים.
אני קורא לחברות וחברי הבית, מן הקואליציה ומן האופוזיציה כאחד, לתמוך בהצעה. מדובר במהלך צנוע בעלותו אך משמעותי בהשפעתו, שיכול לסייע לעמותות רבות להמשיך בעבודתן החשובה דווקא במקומות – במיוחד במקומות – שבהם מדינת ישראל זקוקה להן יותר מכול. תודה רבה.
983 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.