דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר דוד מנע, זיכרונו לברכה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחתו של דוד, חיה היקרה והילדים עומר, אביב, אור ועידו, משפחתו המורחבת וחבריו היקרים – השנה איבדנו עוד איש ציבור למופת, חברנו היקר, חבר הכנסת לשעבר דוד מנע. אני חושב שגם דוד הוא בהחלט סיפור השראה – ילד שגדל במעברה באור יהודה, ומשם הצליח לכבוש פסגות רבות גם בשירות הציבורי, גם בעשייה הפרלמנטרית וגם בעולם המשפטי והעסקי. ללא ספק, ללמוד רבות מדוד וללכת בדרכו.

הרמב"ם אמר שלתת צדקה זאת זכות גדולה, אבל הוא אמר שיש דבר שהוא שמונה מעלות יותר חשוב מלתת צדקה – לתת לאדם פרנסה, לתת לאדם מקום עבודה. דוד עסק בנושא הזה בצורה מאוד מאוד משמעותית בעשייתו ובחייו הציבוריים. דוד הגיע לתפקיד מנכ"ל שירות התעסוקה בגיל צעיר מאוד. עכשיו, הילדים של דוד אולי זוכרים פחות, אבל באותם ימים, כשדוד היה מנכ"ל שירות התעסוקה, היה רק ערוץ אחד, לא כמו היום – 11, 12, 13, 14, 15 ורשתות. כלום – לא היו לא רשתות, לא אינטרנט, לא פייסבוק ולא ווטסאפ. זאת אומרת, מה שנקרא, היית מקבל דרך את הכול השידור הציבורי.

הוא באמת כל כך הרשים אותי בתור בחור צעיר, בתור נער. לראות את הופעותיו, לראות את השליחות, לראות – אז, כשהיה בשירות התעסוקה, שהיה כל כך מרכזי. במיוחד הוא גם כיהן בשנים שבהן היו גלי העלייה הגדולים, ובאמת היה כל כך חשוב למצוא תעסוקה. אגב, היום בישראל חסרים עובדים, לא חסרות עבודות. אבל אז אנשים היו קמים, והיה צריך – מה שנקרא, דמי אבטלה היו דבר שגור; מה עושים אם אין לך עבודה? דוד היה שם בצומת המרכזי הזה, וכל כך נהניתי לבוא ולראות אותו מדבר, פועל, עושה מהפכות ומסייע לאנשים. אני חושב שאין זכות גדולה יותר של איש ציבור מאשר לתת לאנשים אפשרות לצאת לעבודה ולהתפרנס בכבוד. יש הרבה משפחות שחייבות לו את הזכות הזאת, ושלמעשה זיכו אותו גם באופן אישי.

אחד החוקים החשובים שדוד פעל לקדם היה נושא חוק פנסיה ממלכתית. יושב-ראש הכנסת, אני אומר שאחד הדברים החשובים שהכנסת הזאת העבירה הוא חוק פנסיה ממלכתית בשנת 2008. היום לשמחתנו אדם בגיל 67 או אישה בגיל 64 הם לא מבוגרים, ויש להם עוד שנים לחיות. אני יכול להסתכל בעיקר על הדור של ההורים שלנו, שאין להם את נושא הפנסיה – מי שלא עבד במקומות מסודרים פה – שייבדל לחיים ארוכים. לחיות במדינת ישראל בקצבת זקנה או השלמת הכנסה זה דבר שהוא בלתי אפשרי. היום בזכות החוק הזה אנשים יכולים להזדקן בכבוד, ולא לראות מראות שאנחנו רואים במדינות אחרות.

החוק אושר בשנת 2008. דוד לא היה אז חבר כנסת, אבל הוא הניח בהצעות החוק שלו את התשתית, ובסופו של דבר על בסיסה היה אחד החוקים החשובים ביותר שהבית הזה הצליח להעביר. לאורך פעילותו ראו למעשה כמה היו חשובות לדוד גם הפרנסה וגם היכולת לבוא ולהזדקן בכבוד. גילוי נאות: החברות שלי עם דוד לא הייתה בתור נער, כשראיתי אותו בתור חבר כנסת – בתור מנכ"ל שירות התעסוקה – ולא בתור בחור צעיר, כשראיתי אותו כחבר כנסת, אלא כשהיינו יחד בדירקטוריון הכשרת היישוב. אתם יודעים, אם היו עושים שאלון – יש לפעמים שאלון – עם איזה פוליטיקאי היית רוצה ללכת לאי בודד? עם מי היית רוצה לשבת במסעדה? אני חושב שאם היו שואלים שאלון בדירקטוריון או במקום אחר, תבחר במישהו אחד – אחד – שאתה צריך להעביר איתו יום שלם, אז אין לי ספק שדוד היה לוקח את זה בנוקאאוט, כי דוד היה איש שיחה. איש חכם עם חוש הומור, שכיף לשבת איתו וכיף לדבר איתו.

אני יכול לומר כאן – הילדים, הייתה לו אהבת המשפחה. אם דוד היה בוחר, הוא היה יכול להמשיך בשירות הציבורי, ללא ספק. ההיכרות שלו, הקשרים שלו, הכריזמה שהייתה לו – אבל דוד ראה לנגד עיניו את המשפחה. ואכן הוא בחר להשקיע בעולם המשפטי והעסקי, ולרדת קצת אחורה בעולם הציבורי. ובאמת חיה, הוא תמיד היה עזר כנגדך, תמיד – שחיה תהיה וחיה תתקדם, ואני אהיה איתה ואעמוד מאחוריה בכל התמודדות. אני לא אשכח אף פעם – וסיפרתי לכם שהגעתי לנחם בשבעה – כשהייתי יחד עם דוד בחו"ל בביקור עבודה, לא היה מצב שדוד חוזר מחו"ל בלי מתנה לילדים – לא היה קיים, אין מצב. אם צריך, נעשה שינויים במסלול. כמה הוא אוהב אתכם, וכמה בהחלט הייתם חשובים לו.

אני חושב שאני כמו רבים אחרים קיבלתי ממש בהלם מוחלט את פטירתו. רואים שכמה ימים לפני זה עוד היו תמונות – הסרטון שבו אתם יושבים וחוגגים ביום ההולדת שלו – וראית כמה שמחה ואושר הקרינה לו המשפחה. אז אני חושב שבהחלט ללכת בדרכו של דוד, איש עם אהבת אדם, עם אהבת הארץ, שבהחלט הטביע את חותמו. יהי זכרו ברוך.