קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו–2026. זוהי הצעת חוק פרטית שהוגשה על ידי חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון וחבר הכנסת חילי טרופר, וועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת הכינה אותה ומביאה אותה כעת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
שפת הסימנים הישראלית נחשבת לשפה בפני עצמה, והיא שפה עשירה, מורכבת וייחודית, בעלת כללי דקדוק ותחביר וסלנג משלה. שפה זו מהווה את שפתם הטבעית של חברי קהילת החרשים בישראל ומשמשת כאחד מעמודי התווך של זהותם. לא מדובר בכלי טכני אלא בשפה המכוננת את עולם המושגים, החשיבה והרגש של האדם החירש.
שפת הסימנים הישראלית שזורה באופן בלתי נפרד בהיסטוריה של היישוב בארץ ושל מדינת ישראל. הקמת בית הספר הראשון לחירשים בירושלים בשנת 1932 היוותה אבן דרך מרכזית בהתפתחות השפה כאשר בני הארץ, יחד עם עולים חירשים, החלו להפיץ אותה. השפה הלכה והתגבשה עם השנים, ובמיוחד עם הגעתם של שורדי שואה, ולאחר מכן עם גלי העלייה הגדולים של שנות החמישים, אז יצר המפגש בין קהילות החירשים השונות כור היתוך לשוני ותרבותי ייחודי. זו היא שפה חיה ודינמית, מתעדכנת ומתפתחת באופן עקבי בהתאם לצורכי השעה והזמן.
מטרת הצעת החוק היא להכיר בשפת הסימנים הישראלית כשפתם של החירשים בישראל באמצעות עיגון בספר החוקים של חובת האקדמיה ללשון העברית לשמר, לפתח ולקדם את שפת הסימנים הישראלית.
אזכיר כי אחריות זו הוטלה על האקדמיה ללשון עברית עוד בהחלטת ממשלה מס' 591 מסוף שנת 2020, ובהתאם לכך אכן הוקם באקדמיה המדור לשפת הסימנים הישראלית. הובהר בהצעת החוק שאין בה כדי לפגוע במעמדן של שפות סימנים אחרות שנעשה בהן שימוש על ידי קבוצות חירשים מסוימות במדינת ישראל.
אגיד כאן בנימה אישית שאני לא הכרתי את הנושא הזה עד שבאמת חילי בא וביקש פעם אחר פעם שנקיים את הדיונים ונקדם את החוק הזה, ופגשנו את אנשי הקהילה - - -
ואני אומר לך, היושב-ראש, כשאני ראיתי את אותם חירשים שהגיעו לוועדה, וראיתי את ההתרגשות כשהם היו שותפים בדיונים וכשהם שמעו, והם אחר כך עושים את התודה, כולם נמצאים, וכמה הדבר הזה בסוף הוא במילים – לא במילים, בסוף בסימנים. זה כל עולמם. הם בסוף נמצאים בסוג של תרבות וסוג של חברה ומקבלים פה הכרה של כנסת ישראל, אז זה דבר גדול. תודה לך, חילי, שזיכית אותנו להיות חלק מהדבר הגדול הזה.
ברשותך, אדוני, אדבר על נושא אחר בדקה אחת. בשבת האחרונה היה אירוע שדיברו עליו בתקשורת הרבה. כולם דיברו על מתנחלים שהשתוללו בחווארה וזה. עכשיו תראה, אני קצת ביררתי מה קרה שם. אני אגיד גילוי נאות, אחד העצורים, חבר שלי, אני מכיר אותו הרבה מאוד שנים, בחור בשם אוריה כהן, אדם מבוגר עם אני חושב שישה ילדים, תרם כליה, אדם שאני לא חושב שיש קצין אחד ביהודה ושומרון שלא מכיר אותו; עובד בשיתוף פעולה עם המערכת כל הזמן.
עכשיו, גנבו להם מהחווה – הם חשבו לפחות שגנבו להם למפרע; הסתבר שאבד להם העדר. הם הלכו לחפש את העדר בתיאום עם הצבא – אני בדקתי את זה היום – בתיאום עם הצבא, ממש בתיאום מלא, עם הצבא הלכו לחפש את העדר. עכשיו, מה קורה? הם הולכים לחפש את העדר, ובמקביל אנשים אחרים, לא הם, הלכו והשתוללו בכפר, בצד השני של הכפר בכלל. במהלך החיפושים שלהם בא איזה ערבי, נגח את האוטו של אוריה. הם יוצאים החוצה, חייל מתנפל על הערבים האלה, לוקח אותו הצידה, יש סרטון שהתפרסם שחייל מרביץ לו. בסרטון אתה רואה את אוריה כהן מגיע ומפריד את החייל מהערבי שהוא מרביץ לו.
עכשיו, מה קורה אחר כך? נהיה לחץ ציבורי, כל התקשורת סוערת, כל הטוויטר, הכול בלגן, כל העולם גינויים: המתנחלים משתוללים, אותה תמונה של הרכב. אבל מה עושים? עושים את הדבר הכי קל. מה הדבר הכי קל? לקחת את הבן אדם שהיה בתיאום עם הצבא והתקשר לצבא ולמשטרה. הוא אומר: אני הולך לחפש את העדר, בואו ביחד איתי, הלך יחד עם הצבא, רואים אותו בסרטון בכלל מפריד בין החייל לבין אותו ערבי שהוא מרביץ לו, ואותו עוצרים. אדם שתרם כליה, אבא לא זוכר לכמה ילדים, לפחות שישה ילדים יש לו, אדם שהוא איש חינוך, כולם מכירים אותו – הוא עכשיו נמצא במעצר כאחרון העבריינים, והדבר הזה פשוט בושה וחרפה.
ללכת למה שנקרא לעבודה הקלה, להגיד: הבאנו עצורים, לקחנו בן אדם – עכשיו כולם יודעים: יש עצורים. אף אחד לא בודק. אני אומר לך, אני מוכן כאן לחתום במיליון אחוז, הבן אדם הזה ישתחרר בימים הקרובים, ואף אחד לא יבקש סליחה לא ממנו, לא מהמשפחה שלו, לא מהילדים שלו, לא מכל מה שהשמיצו אותו בתקשורת. הדבר הזה פשוט בושה חרפה, לבוא ולקחת ולעשות את העבודה הכי קלה, לקחת את הבן אדם שכולם מכירים, ודיבר מההתחלה עם המערכת, ולעצור אותו. פשוט באמת בושה וחרפה.
אני רואה שלא הקראתי את הסוף. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשר את הצעת החוק בנוסח שאושר על ידי הוועדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.
773 מילים של צבי ידידיה סוכות. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.