קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. גברתי היושבת-הראש, חבריי חברי הכנסת, אני עולה היום לדוכן כדי להתריע בפני החלטה מקוממת של משרד הבריאות, החלטה שפוגעת בדיוק במקום שאותו המדינה הייתה צריכה לחזק – המרכז הרפואי לגליל בנהריה. במכתב רשמי שנשלח על ידי מנכ"ל משרד הבריאות לבית החולים ב-13 במאי, נקבע כי המרכז הרפואי לגליל סיים את שנת 2025 בגירעון שוטף של 168.5 מיליון שקלים. בעקבות זאת, הוטלו עליו מגבלות קשות: הגבלה בקליטת עובדים חדשים, כוח אדם חדש, הגבלת רכש, צורך באישורים מיוחדים לכל הזמנה ורכישות והגבלה של פיתוח פרויקטים ויחידות חדשות. מדובר לא רק בהגבלות ביורוקרטיות אלא בפגיעה ממשית ברפואה בצפון. כשבית חולים צריך לבקש אישור לכל רכישה משמעותית, כשאי-אפשר לקלוט עובדים חדשים בלי לקבל אישורים מיוחדים, כשכל פרויקט פיתוח תלוי במקור תקציבי שיאושר מראש, המשמעות הישירה היא עיכובים בפעילות של בית חולים, שחיקה של צוותים ופגיעה ביכולת בית החולים לתת מענה רפואי מיטבי.
במקום שהמדינה תבוא ותאמר: יש לנו מרכז רפואי שנמצא בקו העימות, בית חולים שמטפל בפצועים, פועל תחת איום מתמשך מחיזבאללה, בית חולים שירד רק לפני כמה ימים למרחבים ממוגנים תת-קרקעיים פעם נוספת, היא פוגעת בו ומטילה עליו סנקציות. המרכז הרפואי לגליל בנהריה ראוי להוקרה – הצוותים, ההנהלה. משרד הבריאות אומר שבמקום לסייע ולתמוך, הם מטילים עליו סנקציות. במקום לגלות הבנה לכך שהייתה לבית חולים ירידה בהכנסות בגלל המצב הביטחוני, אין שום הבנה. במקום התמיכה, המדינה מטילה עליו סנקציות ביורוקרטיות שוב ושוב, וזה אבסורד. אי-אפשר לדרוש מבית חולים לפעול במתכונת חירום במלחמה, ואז למדוד אותו כאילו הוא פועל במרכז הארץ כבית חולים בתל אביב. אי-אפשר, מצד אחד, לדבר על שיקום הצפון, על החזרת תושבי הצפון לבתים שלהם, על חיזוק הגליל, ומצד שני, לפגוע במוסד שנותן לתושבים את הביטחון הבסיסי ביותר, טיפול רפואי זמין, מקצועי ומציל חיים. כתושבת הצפון אני יודעת מה המשמעות של המרכז הרפואי לגליל עבור משפחות רבות, עבור קשישים, עבור ילדים, עבור חיילי צה"ל. בביקור האחרון שביקרתי שם, בדיוק באותו בוקר אמבולנסים צבאיים הביאו שלושה פצועים מראש הנקרה, והם טיפלו בהם. הפצועים נפגעו מרחפני נפץ, שכל יום מגיעים לצפון.
ביטחון הוא לא רק כיפת ברזל, לא רק מסוקים ולא רק טנקים ומטוסים. בית החולים בנהריה הינו עמוד התווך של הקהילה בגליל. הגירעון שנוצר בבית חולים הוא תוצאה ישירה של המלחמה, הוא תוצאה של התנהלות במצב חירום ופעילות בתנאים חריגים, וזה דורש הוצאות נוספות. לכן גם הפתרון חייב להיות ממשלתי: לא ענישה של בית החולים, אלא תוכנית תמיכה וסיוע כדי למנוע פגיעה בתושבים.
תודה. אני כבר מסיימת. זה הכי חשוב, אין דוברים אחרים.
אין דוברים אחרים, אז אני גם בשם אבי מעוז. הוא לא נמצא פה, אז אני אמשיך. ואני מודה להם שהם הצטרפו, גם מיכאל ביטון ואבי מעוז. הפתרון חייב להיות ממשלתי. לא ענישה של בית החולים אלא תוכנית תמיכה וסיוע כדי למנוע פגיעה באזרחים. הממשלה צריכה לבחור אם היא מתייחסת לפיתוח הצפון כאל יעד בסיסמאות או שהיא באמת רוצה לעשות צעדים פרקטיים שיובילו את הצפון קדימה.
וזה ממש לא רק עניין של משרד הבריאות. אני קוראת למשרד האוצר – בטלו את המגבלות שהוטלו על מרכז רפואי לגליל. במקום זה תיתנו לו תקציב ייעודי לחיזוק, ודאות ניהולית ויכולת לצמוח. תושבי הצפון לא צריכים לשלם את מחיר המלחמה פעמיים, פעם אחת דרך האיום הביטחוני, ובפעם השנייה דרך פגיעה בשירות הרפואי ובשירותי הבריאות שלהם.
512 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.