קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. ערב טוב, גברתי. אני לא יודעת אם אפשר אחרי היום עוד להגיד כנסת נכבדה אי פעם בתוך הבית הזה, אבל אלו הם חוקי הפורמט. הצעת החוק שלי באה לשנות את המצב הקיים היום עם רישיון לכלי נשק.
היום מי שבא לבקש להוציא רישיון לנשק במשרד לביטחון לאומי, בהכרח עובר דרך משרד הבריאות ודרך המשטרה. דרך משרד הרווחה הוא לא עובר היום, יש רק באופן וולונטרי. אם אצל עובדת סוציאלית במשרד שמטפלת בתיק של אלימות במשפחה עולה החשד שהגבר עתיד להוציא רישיון נשק, היא יכולה לפנות באופן יזום ממנה למשרד לביטחון לאומי, ולעדכן שיש פה גבר עם עבר אלים במשפחה שעומד להוציא רישיון נשק.
מה הבעיה? הבעיה היא שיש 40,000 אנשים שמוכרים במשרד הרווחה – למעשה איש ואישה שמוכרים במשרד הרווחה – תחת אלימות במשפחה. רק 12,000 מהם מטופלים במשרד הרווחה; היתר צפים באוויר. הצעת חוק הזאת נולדה מביקורים שעשיתי במעונות לנשים במעגל האלימות בכל רחבי הארץ. המעונות האלה כמעט ריקים.
הם ריקים, כי אם אנחנו חוזרים לנתונים של שנה אחורה, כשהיה מספר שיא של רציחות של נשים – 46 נשים נרצחו בשנה שעברה. והן לא מגיעות למקלטים כי הן מפחדות, כי הן מפחדות, ואנחנו במצב חירום שרודף אחרי מצב חירום. העלייה הכי גדולה ברצח נשים בשנה האחרונה הייתה דווקא בחברה היהודית. וזה מחריד, הנתונים על הרצח ועל האלימות, כי אני רוצה להגיד ש-46 נשים זה הנשים שנרצחו, אבל במחלקות ובמיון ובאשפוזים, עם רגליים שבורות וידיים שבורות וצלעות שבורות, שוכבות מאות נשים מדי שנה.
הנשק הזה הוא חלק מזה. כי האלימות במשפחה – הוא לא צריך לרצוח אותה בשביל שזה יהיה אלימות במשפחה. עצם העובדה שהוא אומר לה: אני הולך להוציא עכשיו רישיון לנשק – הוא לא צריך לירות בה, הוא לא צריך לעשות כלום. מספיק שהוא שם את האקדח על השולחן – נגמר האירוע. היא לא תדבר, היא לא תספר, היא לא תלך, היא לא תגיד כלום.
התפקיד של הבית הזה – אף על פי שבאמת, אני מודה, קשה לי לדבר היום על הפודיום הזה, באמת קשה לי, כי המקום הזה הוא כל כך אלים, כל כך בריוני, גם כל כך מיזוגיני ברמה האינהרנטית של איך שמנהלים פה את הדברים, שלבוא ולבקש מכם להצביע בעד חיים של נשים נראה לי אבסורד, פשוט נראה לי אבסורד. אני לא חושבת שזה לא מעניין אתכם. את ספציפית, גברתי, אני יודעת שזה מעניין אותך, אני יודעת שזה בליבך. אבל גם את תצביעי נגד, כי יש איזו משמעת קואליציונית באמת בזויה. אם יש משהו שגם אחרי הקרקס שעשיתם פה היום – באמת, בכל פעם שאני חושבת שפגשנו את התחתית, יש נקישות מלמטה. לא רק שבחרתם היום את עורך הדין הפרטי של ראש הממשלה, עשיתם את זה בתהליך הכי מושחת שאלוהים אפילו לא חשב עליו. אבל אתם חובשי כיפה ואתם אנשים מאמינים וברוך השם ובעזרת השם.
השאלה היא, מה הנשים אומרות? בעזרת מי הן לא ירצחו השנה? אם האצבע שלכם שווה משהו בכיסא שאתם יושבים בו – ואני כל כך מנסה לשמור על ממלכתיות, וזה כמעט בלתי אפשרי בתוך הבית הזה – אז תצביעו בעד. כי קודם כול, זה אפילו לא עולה כסף. זו הצעה שהיא בכלל לא תקציבית. זה בסך הכול אומר שאם יש גבר אלים במשפחה והוא הולך להוציא רישיון לכלי נשק, בסך הכול זה יקפוץ למשרד לביטחון לאומי, בדיוק כמו שזה קופץ למשטרה ובדיוק כמו שזה קופץ למשרד הבריאות. זה הדבר היחיד שזה אומר. זהו. יש כל כך הרבה לקונות היום בחלוקת כלי נשק, איך שזה בא לידי ביטוי בחיים של נשים, שזה באמת לא דורש מכם הרבה. ואתם יודעים מה? אם תצביעו היום נגד הדבר הזה, אני לא יודעת, לכו הביתה, תשימו את הראש על הכרית ותחשבו על עצמכם, כי זה פשוט יהיה זוועה.
תודה, גברתי. קודם כול, לא הבנתי מה ההתנגדות שלך כי לא אמרת, אמרת: אנחנו מתנגדים. תראה, אפשר לקבל מצב שאתה אומר אנחנו חושבים שהחוק הזה ספציפית לא טוב, אנחנו מאמינים שא', ב', ג', נעשה את זה. אבל אגיד לך, אם אישה היום הולכת למשרד הרווחה והעובדת הסוציאלית מדווחת שבעלה עומד להוציא רישיון נשק ביום ראשון אבל הוא בא להוציא את הנשק ביום שלישי, המשרד לביטחון לאומי לא ידע שהיא הגישה ביום ראשון את התלונה שלה ושהוא אדם מסוכן. רק אם הוא בא לבקש רישיון נשק ואחרי שהוא הגיש את הבקשה, אז העובדת סוציאלית תדווח, רק אז המשרד לביטחון לאומי ידע. זו לקונה טכנולוגית שאפילו אותה אתה לא בא ואומר פה: את זה נפתור. יותר מזה, הרבה מאוד נשים שנמצאות היום בזוגיות עם גבר אלים, הגבר הזה היה אלים לפני כן, ראו עורך מיכל סלה. אותה הוא רצח, אבל לפני כן הוא התעלל בנשים אחרות שהוא יצא איתן, והרישום הזה גם לא קיים.
אז פשוט אני אומרת, אולי תעלה לפודיום ותגיד: המשרד לביטחון לאומי חושב שצריך לרצוח נשים, שדם נשים הוא הפקר, שזה לא מעניין. זה שאתה עולה לפודיום ואפילו לא מתייחס לזה – הכבוד שלכם לחיי נשים זה ביזיון, זה בושה וחרפה. ויושבות פה נשים שהן כל היום, אני לא יודעת אפילו מה הן אומרות. גם את, טלי, עם הקשקושים שלך, מה כן, מה לא.
לא, זה מכעיס אותי מאוד, גברתי, כי לא ייתכן שעומד פה שר ואפילו לא מגיב. מה אמרת בכלל? אפילו לא שמעתי מה אמרת. המשרד מתנגד. אני אדבר – וואו, האמת, אנסה לא לדבר בשפה שלכם. שיהיה לכם לילה טוב.
837 מילים של עדי עזוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.