הפקרות בצפון

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב בראש. אני רוצה בבקשה לנאום על משהו שמטלטל את הנפש שלי ואת ליבם של מאות אלפי אם לא מיליוני ישראלים בימים האחרונים, הרצח של ימנו בנימין זלקה, זכרו לברכה. בחור צעיר, שבערב יום העצמאות בסך הכול יצא למלא משמרת בפיצרייה שבה הוא עובד מאז גיל 16.

אדוני היושב-ראש, ביום חמישי, בזמן שאני מקבלת עולים בני מנשה עם שר העלייה והקליטה, אני רואה את הידיעה בפוש, שצעיר נרצח – אפשר בבקשה שקט שם? סליחה, מיכל, מיכל, בנות, שפרית – ביום חמישי אני רואה פוש על צעיר שנרצח. על פניו, כאילו זאת עוד ידיעה, אבל משהו בילד הזה לא עוזב אותי מאותו רגע. מהר מאוד התחוור לי שימנו, שהפירוש של השם שלו בעברית הוא "תאמינו", הצליח לחדור לכל כך הרבה לבבות, לכל כך הרבה אנשים. הוא ממש שבר את הלב לכולם. ילד יפה תואר, עיניים טובות, שכל שכניו, חבריו, תנועת הנוער בני עקיבא, חברים מצה"ל – השילוב של הילד הזה, המקסים, שדקות לפני שהוא נרצח ניקה את הפנים לילדה שהשפריצו עליה ספריי מאותה חבורה. איזה אכזריות של ילדים בני 12, 13, עד 16. אורבים לו.

אתמול שמעתי – אני גרה בפתח תקווה, ייתכן שגם אולי בגלל שאני הייתי חשופה לכל כך הרבה ילדים שסיפרו לי שהם ידעו – הם ידעו מיום חמישי, הם קיבלו צילומים, עשרות נערים ונערות צילמו את האירוע. איפה אנחנו חיים? הם עמדו וצילמו. כל הילדים ידעו מיהם. ושתי צעירות מספרות לי שאותה חבורה נכנסה לקיוסק שהן עובדות בו. והם התחילו להשפריץ גם עליהם, והן הצליחו להוציא אותם, זה היה לפני הרצח. ואז אחד מהם אומר לה: אני רוצה שתמכרי לי סכין. אני הייתי בהלם, מירב. היא מספרת לי אתמול שאחד הילדים, שהיא מזהה אותו, ביקש לקנות סכין. והיא שואלת אותו: למה אתה צריך סכין? אני לא מוכרת לך שום סכין. אנחנו רואים את הסכין בסרטון. ולימנו לא היה סיכוי, לא היה לו סיכוי לחיות. כמו חיות. פראי אדם. רוצחים. שלושה ימים הם הסתובבו. זו קריאה להתעוררות של כולנו, של כולנו להתעורר. איך יכול להיות שילדים פוגעים יום-יום אחד בשני.

כולם ידעו מיהם. גם המשטרה ידעה. עוד ילד נרצח ביום שישי לפנות בוקר על ידי צעירים בני 12, 13, 14, אלו הגילים. עוד ילדים מותקפים על ידי כנופיות בתל אביב, בני 14 ו-15, ילדה שמפילים אותה לרצפה, גונבים לה את הפלאפון, מושכים בשערות, קורקינטים, מרססים. נהג מונית, וילדים בני תשע-עשר נכנסים עם מטף כיבוי. איפה אנחנו? על מה אנחנו מדברים? אנחנו צריכים להתעורר. הייתם צריכים לבוא לעצרת. אלפי אנשים מיום העצרת במוצ"ש עד היום פוקדים את הבית כי כואב להם, כואב להם.

ומה כתוב בפרשת השבוע? אני אישה מאמינה, לא בכדי זה פרשת קדושים. לא בכדי. אנחנו מפירים את כל הקדושה, את קדושת החיים בראש ובראשונה. זה מתחיל מעולם המבוגרים. איפה אנחנו? איפה ואהבת לרעך כמוך, אל תעמוד על דם רעך – כל המשפטים האלה מהפרשה? איך אנחנו מיישמים אותם? כאילו נכתבו בדם, על ימנו, על כל קורבן. אם אנחנו לא נעצור – נעצור – וזה מתחיל מהבית הזה; אם לא נעצור ונקרע קריעה, זעקה, זעקה שכל ילד בישראל, שכל מבוגר, שכל עבריין, שכל ערס, שכל פושטק שמרשה לעצמו, על חניה, על עקיפה, על סתם כי הפרעת לו כי אתה שכן שהזיז את השטיח שלו. רוצחים פה על ימין ושמאל, עם ענישה מחפירה.

זה לקח אותי לסיפור של יואל להנגהל, ילד בן 17, שעלה בתקופתי, בן המנשה. הוא ישב עם חברה שלו בקריית שמונה. כמה בכיתי כשראיתי את הסרטון, כמה. בן 17, ילד מתוק, לא יודע כמעט עברית. 30 ילדים קפצו עליו, הכו אותו. הוא רק ישב עם חברה שלו, הדסה. ומה עשתה הניידת? הניידת הגיעה, הגיעה. הם הזמינו אותה. בקושי יודעים עברית. הם צחקו עליהם והלכו. ואחרי עשר דקות הם רצחו את יואל, הם רצחו אותו. ומה העונש שהוא קיבל, הנאשם העיקרי? חמש וחצי שנים. חמש וחצי שנים. אני בקשר עם האבא. צדק הם לא קיבלו; פיצוי של 50,000 – איזה ביזיון, איזה ביזיון. אז כשיואל, הנאשם העיקרי שרצח אותו, קיבל חמש וחצי שנים, איך אפשר לייצר הרתעה? כל מי שהיה בצוותא צריך להיות נאשם בלא פחות מניסיון רצח ורצח, הם צריכים לשבת בכלא. ההרתעה צריכה להיות ברורה. קדושת החיים. קדושת החיים.

אני הייתי אצל המשפחה כמה פעמים. משפחת זלקה. איזה הורים מקסימים, איזה אחים. כל מה שהם מבקשים – שהמוות שלו יהיה לזעקה בתוך עם ישראל. לעצור את שפיכות הדמים, לעצור את שפיכות הדמים. ושהרוצחים ייענשו. בינתיים שניים שוחררו, כמובן, הביתה. אני רוצה לשלוח מכאן, מכנסת ישראל, תנחומים לכל משפחות הקורבנות. תנחומים למשפחת זלקה. אנחנו לא צריכים שנת AI בחינוך, אנחנו צריכים שנה – ולא רק במערכת החינוך, לכולם, לכולם, גם עולם המבוגרים – שנה של די לאלימות, די לבריונות, די לשפיכות הדמים. כל כך הרבה נרצחים, גם בחברה הערבית. די לאלימות. אם אנחנו לא נעשה את זה, אנחנו נכלה את עצמנו מבפנים.

אני מאוד מקווה שאנחנו, מעבר לעבודה שאנחנו צריכים לעשות פה, לתקן את החקיקה במערכת המשפט, לייצר הרתעה ברורה – אני מאוד מקווה שאנחנו בבית הזה נפנים משהו. לא משנה איזה צד של המפה הפוליטית, אני אומרת לכם, באלפים תגיעו לבית. יש כבר רבים שהגיעו מפה. נשיא המדינה היה אתמול בעצרת. היינו שם, גם אני, גם בני גנץ, גם רון כץ, גם עדי עזוז. לקחת את זה, לנתב את זה, לגלות אחריות ומנהיגות, ושננתב את זה, כבוד השר, למקום שבו אנחנו יכולים באמת לתקן ולצמוח. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.