הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 263), התשפ"ו–2026

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה. אגב, הינה גיטי יוצאת וגם ורדה. מקווה שבאמת החוק הזה יעבור במהרה בקריאה שנייה ושלישית ונוכל – טיפה מן הנחמה.

כבוד יושב-הראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אזרחי ישראל, אני מתכבדת להביא בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 263), התשפ"ו–2026, שהגישה הממשלה. עיקרה של הצעת החוק הוא בתיקון שנועד למנוע חסרון כיס ממעסיקים המעסיקים משרתי מילואים, וזאת על רקע לחימה ממושכת בגזרות השונות ובפרקי זמן ארוכים ותכופים שבהם חיילי מילואים גויסו לשירות מילואים, כפי שאפרט עתה.

לפי חוק הביטוח הלאומי, מעסיק של עובד המשרת במילואים חייב להמשיך לשלם בתקופת שירות המילואים הן את שכרו של העובד שהיה משולם לו אילו היה עובד באותה תקופה, הן את התשלומים הסוציאליים שהוא נוהג לשלם לעובד לקופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות וכיוצא בזה, והן את דמי הביטוח הלאומי בעד העובד. סכום תגמול המילואים המועבר למעסיק מהמוסד לביטוח לאומי מכסה את שכרו של העובד, אולם אינו משפה את המעסיק בעד התשלומים הסוציאליים שהוא מחויב להעביר, כאמור, בעד העובד.

בסעיף 376 לחוק נקבעו הוראות מיוחדות לשעת חירום, שעל פיהן אם שר הביטחון הורה כי שירות מילואים יהיה שירות חירום, ניתן לקבוע הוראות בדבר שיפוי מלא או חלקי של המעסיק על התשלומים הסוציאליים. ואכן, בתקופת מלחמת חרבות ברזל נקבעו בהוראת שעה תקנות שנתנו למעסיק, למעט אם הוא מעביד ציבורי, שיפוי בשיעור של 20% מההכנסה הממוצעת ליום של עובד.

עתה מוצע לקבוע בחקיקה ראשית ובאופן קבוע – ולא רק לגבי תקופה שבה שירות המילואים הוא שירות חירום – שמעסיק של עובד בשירות מילואים יהיה זכאי לשיפוי בשיעור השווה ל-20% מההכנסה הממוצעת ליום של עובד, בהתאם לדרך החישוב שפורטה בהצעת החוק, עבור כל יום שבו העובד שירת בשירות מילואים. כל זאת, בשל התשלומים שהמעסיק מחויב לשלם בעד עובדו לקופות גמל, קרנות פנסיה ודמי ביטוח לאומי. בדומה לחריג שהיה קבוע בתקנות, נקבע גם עתה בחקיקה כי הזכאות לשיפוי לא תחול על מעביד ציבורי, שכולל את המדינה, גופים מתוקצבים, תאגידי בריאות וקופות חולים, מאחר שגופים אלה כבר מקבלים מהמדינה סיוע או תמיכה בדרך אחרת. המעביד יקבל את השיפוי מהמוסד לביטוח לאומי, והמוסד לביטוח לאומי ישופה על הסכומים ששילם עליהם מהאוצר באמצעות תקציב הביטחון. מדובר בתיקון חשוב, קריטי, ואני ממש מברכת על כך ומבקשת מכל הנוכחים פה להצביע בעדו, סוף-סוף בחקיקה ראשית ובאופן קבוע.

תיקון נוסף שאנחנו עושים בחקיקה הנוכחית, מתוך אותה הוקרה לחיילי המילואים והכרה בחשיבות השירות: ביקשנו בדיון לעשות תיקון בחוק נוסף, והממשלה נעתרה לבקשה שלנו. ביקשנו לחזור ולחוקק, כהוראת שעה לתקופה נוספת, הוראות שנחקקו בחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, שפקעו ביום 31 בדצמבר 2025. הדבר נדרש לנוכח ההשפעה שיש על בני משפחה של חיילי מילואים שגויסו לשירות מילואים לפרקי זמן ארוכים ותכופים, ובהקשר זה, על מי? על בני ובנות הזוג שעימם ילד שגילו עד 14 שנים, או ההורה האחר של ילדו של חייל מילואים, שהם עובדים ונוסף על עבודתם נדרשים גם לדאוג ולטפל בילדיהם בהיעדר בן הזוג. על פי הדיווחים שקיבלנו, ההסדרים הללו אכן סייעו בפועל בהגנה על בני ובנות הזוג של משרתי המילואים.

לפי המוצע, בתקופה שמיום פרסומו של החוק ועד תום 30 ימים מסיום תקופת ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, שהוכרזה בשל מבצע שאגת הארי, תעמוד מחדש הוראת השעה שהגנה בפני פיטורים וקבעה כי במקרה של שירות מילואים בצו 8, או שמשכו הצפוי או משכו בפועל הוא 21 ימים רצופים לפחות, תחול הגנה לבן הזוג שעימו ילד או להורה האחר של הילד, כך שהמעסיק לא יוכל לפטרו או להוציאו לחל"ת אלא אם כן קיבל אישור לכך, היתר לכך, מוועדת התעסוקה. כל זאת בתקופת שירות המילואים או ב-14 הימים שלאחר תום שירות המילואים. בהוראת השעה, שתשוב ותהיה בתוקף, פורטו בין השאר התנאים למתן היתר, וכן נקבע כי בנוסף לסמכות ועדת התעסוקה להטיל פיצויים בשל פיטורים או הוצאה לחל"ת ללא היתר, תקום בשל כך גם אחריות פלילית וניתן יהיה להטיל על כך ובשל כך גם עיצום כספי על המעסיק.

אדגיש כי אין מדובר בכל הוצאה לחופשה ללא תשלום, אלא רק בחל"ת לתקופה בלתי מוגבלת או לתקופה העולה על 30 ימים, והזכאות להגנה מותנית בכך שהעובד מסר הודעה למעסיק לגבי שירות המילואים בתוך שלושה ימים מההודעה על הכוונה לפטרו או להוציאו לחל"ת. כך נחה דעתי ודעת הוועדה שבראשותי כי במקרה שבו העובד מעוניין לצאת לחל"ת עקב העומס שמוטל עליו בשל שירות המילואים ולזכות בדמי אבטלה, החוק המוצע לא ימנע זאת ממנו. יצוין כי נמסר לוועדה שבתקופת הפעלת ההסדר בעבר, ברוב המוחלט של המקרים אכן ניתנו היתרים, ולעיתים על בסיס הסכמה בין הצדדים. את התקופה שבה תחול הוראת השעה ניתן יהיה להאריך בצו לתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו במצטבר על שנה.

מאחר שהחוק המוצע מסתכל גם לאחור, קרי הוא יחול רטרואקטיבית – ובמקרה שלנו, כבוד יושב-הראש, חשוב מאוד כי צו החירום בעצם מסתיים היום בחצות – היה עלינו ליצור מנגנון שיגן גם על המעביד, ולכן מוצע לקבוע כי עובד שעימו ילד שכבר הוצא לחל"ת בתקופה שמיום 1 בינואר 2026 ועד יום פרסומו של חוק זה – אם החל"ת היה לתקופה בלתי מוגבלת או לתקופה שסיומה 30 ימים לפחות לאחר יום הפרסום, והעובד מסר למעסיק הודעה בכתב כי בן זוגו או הורהו האחר של הילד משרת בשירות מילואים, יהיה על המעסיק לפנות לוועדת התעסוקה בתוך שבעה ימי עבודה ממועד ההודעה לשם קבלת היתר להמשך החל"ת, וזאת אם בתקופה זו שירות המילואים עדיין נמשך או שטרם חלפו 14 ימים מתום שירות המילואים. אם המעסיק לא יעשה כן, יראו אותו כאילו הוציא את העובד לחופשה ללא תשלום בניגוד להוראת השעה המוצעת.

אני מבקשת להודות באמת לכל מי שהיה בוועדה, לכל חברי הוועדה, לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', לצוות משרדו, לצוות הוועדה היקר – ענת כהן שמואל, מנהלת הוועדה; אורית ארז, הסגנית; מעיין בן עמי, רכזת התחום הפרלמנטרי בוועדה; שי מאיר גרשון, גם הוא רכז בתחום הפרלמנטרי; מור אברג'יל, דוברת הוועדה; היועצות המשפטיות, שבאמת מגיע להן מעל ומעבר: עו"ד נעה בן שבת, ענת מימון, יעל סלנט ואילת וולברג. וכמובן כמובן לצוות הלשכה שלי, שבאמת עובד ימים כלילות כדי לעשות טוב לאזרחי ישראל, ובוודאי בוודאי לחיילי המילואים ובני משפחתם.

ההצעה אושרה בוועדה פה אחד והוגשו לה הסתייגויות. אני מבקשת מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה.