קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני יושב-הראש. חברות וחברי הכנסת, אני מתכבדת להציע את הצעת החוק כאן לפניכם בשמה של חברתי חברת הכנסת מירב כהן.
הצעת החוק היא צו מוסרי, תקווה עבור מאות משפחות בישראל שנקלעו למציאות בלתי נסבלת של חוסר ודאות וייאוש. נכון להיום, כ-600 אזרחים במדינה מוגדרים כנעדרים אזרחיים, קרי אנשים שנעדרים שלא בשל נסיבות שקשורות לשירות בכוחות הביטחון או פעולות איבה.
לצערנו, מדי שנה נוספים כ-20 נעדרים חדשים. בעצם מדובר באנשים שיצאו מביתם או ממקום עבודתם ופשוט לא שבו, שמשפחותיהם ממתינות להם יום-יום, שעה-שעה, בציפייה, בלי לדעת מה עלה בגורלם. חוסר הוודאות הוא עינוי שאין לו מרפא. תחשבו לרגע איך מרגישים הוריה של היימנוט קסאו, בת 11, שנראתה פעם אחרונה לפני יותר משנתיים ליד ביתה בצפת, ומאז נעלמו עקבותיה; או על הוריו של הנער מוישי קליינרמן, שנסע לפני ארבע שנים להר מירון ולא שב.
משפחות אלה, ועוד מאות כמותן, מתמודדות עם קשיים רגשיים עצומים, אך גם עם אתגרים ביורוקרטיים ומשפטיים מסובכים – מה קורה לרכושו של נעדר? כיצד משפחתו יכולה למצות זכויות? מי תומך בהם נפשית או כלכלית? היום, לצערנו, אין במדינה מנגנון שמאגד את הסיוע למשפחות הללו. לכן, הצעת החוק הזו מבקשת להקים ועדה בין-משרדית שתספק ליווי רגשי, פתרונות משפטיים וכלים להתמודדות. ההצעה גם מסדירה את חובת המשטרה להודיע לוועדה על נעדרים חדשים כדי שהיא תוכל להתחיל בטיפול מיידי.
לצד הוועדה, הצעת החוק מסדירה הקמת תוכנית ליווי במשרד הרווחה לבני משפחה של נעדרים. חשוב לי לציין כי הצעות חוק דומות, הרבה הצעות חוק דומות, הועלו החל מהכנסת העשרים, וצוינה כאן גם חברת הכנסת לשעבר, חברתי נירה שפק, שפעלה רבות בנושא, גם בכנסת העשרים-וארבע וגם בכנסת הזו, בהיותה חברת כנסת לשעבר, ואל נירה מתלוות משפחות נעדרים שנמצאות איתנו כאן ביציע.
אני אסכם ואומר: בדומה למדינות רבות בעולם, באישור הצעת החוק היום כאן, בבית הזה, ניתן למשפחות הנעדרים מענה אמיתי וגם אולי מעט נחמה. אנחנו כנבחרי ציבור לא יכולים להותיר אותן לבד. אני קוראת לבית הזה, לכולכם, לתמוך בהצעת החוק ולהעניק מעט אור למשפחות השרויות בחשכה. תודה.
316 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.