קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, ערב טוב, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, משפחות הנעדרים היקרות, הפכתם להיות חלק מהמשפחה שלי. כבוד השרה, היום אנחנו לא רק מחוקקים חוק, אדוני היושב-ראש – היום אנחנו מתקנים עוול ישן, עוול שקט, עוול שנמשך שנים ארוכות מדי, לעיתים אפילו עשרות שנים, כלפי אותן משפחות שחיות בין תקווה לייאוש, בין זיכרון לחוסר ודאות, בין כאב שאין לו קבר לבין געגוע שאין לו סוף.
מאז קום המדינה, אדוני היושב-ראש, ישנם למעלה מ-600 נעדרים אזרחים. מאחורי כל נעדר כזה יש אימא שלא חדלה לחכות, יש אבא שמסרב להפסיק לחפש, יש אחים ואחיות שחיים עם סימן שאלה שלא נסגר לעולם ויש ילדים ונכדים שגדלו אל תוך החלל שלא התמלא. המשפחות הללו, חבריי חברי הכנסת, לא ביקשו רחמים – הן ביקשו דבר בסיסי הרבה יותר, שמדינת ישראל תראה אותן, שתכיר בכאב שלהן ושתלווה אותן, ובעיקר שתרכז עבורן מידע, טיפול, תיאום וסיוע; שלא ישאירו אותם לבד, במסדרונות הבירוקרטיה, בין תחנות משטרה, משרדי ממשלה וגופים שונים בלי כתובת אחת, בלי יד מכוונת ובלי מענה אנושי אמיתי.
החוק שאנחנו מאשרים היום, אדוני היושב-ראש, מבטא תפיסה מוסרית עמוקה. למדינה יש חובה לא רק כלפי מי שנמצא, אלא גם כלפי מי שנעלם, וכלפי המשפחות שנשארו מאחור להתמודד עם הכאב. הוועדה, חבריי חברי הכנסת, שתוקם מכוח החוק, תהיה גוף מתכלל, מלווה ומסייע. היא תחבר בין כלל הגורמים הרלוונטיים, תעקוב אחר הטיפול במקרי ההיעדרות, תעניק ליווי למשפחות ותוודא שאף משפחה לא תרגיש עוד שקופה. אבל מעבר לסעיפים ולמנגנונים, יש כאן אמירה ערכית. מדינת ישראל אומרת היום למשפחות הנעדרים: אתן לא לבד, אנחנו רואים אתכן, אנחנו מחויבים לכן, והמאבק שלכן הוא גם המאבק שלנו. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, להודות לכל מי שסייע בקידום החוק – חברי כנסת מכל סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה, אלה המכהנים היום והח"כים לשעבר, שאחת מהם גם נמצאת פה איתנו, נירה שפק, שהובילה את זה, יחד עם מוסי רז ואיל בן ראובן.
תודה גם לגורמי הממשלה השונים, אנשי המקצוע, הארגונים והמשפחות היקרות, שליוו את התהליך הזה באומץ, בכאב ובתקווה. יש פה שלוש משפחות שמלוות אותי באופן קבוע, משפחת מיניביצקי, משפחת קליינרמן ומשפחת מזרחי, תודה רבה לכן; תודה גם להנהלת הוועדה בראשות גב' לאה גופר, ולצוות הייעוץ המשפטי בראשות עו"ד עידו ואסף, שממשיכים במקצועיות לרשום חוקים ראויים בספר החוקים של ישראל; ובמיוחד לאיש יקר, חבר שלי, קוראים לו אופיר כץ, שעשה הכול, באמת, כדי שהחוק הזה יעלה היום. זה החוק היחיד שעולה היום, וחשוב לזכור את זה.
יש רגעים, חבריי חברי הכנסת, שבהם הכנסת נמדדת לא רק בוויכוחים שבינינו, אלא ביכולת שלנו להתעלות מעליהם ולעשות את הדבר הנכון. זה אחד מהרגעים האלה. היום מדינת ישראל רושמת חוק חדש בספר החוקים שלה, אבל בעיקר היא רושמת התחייבות מוסרית חדשה בלב שלה. תודה רבה וחג שבועות שמח.
426 מילים של צביקה פוגל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.