קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
צוהריים טובים. חברי הקואליציה, אנחנו נמצאים בשעת הדמדומים של הכנסת שפספסה את ההזדמנות הגדולה ביותר שהייתה לנו לעשות תיקון מבפנים. אכן, היה קשה כאן, אבל יותר מכול, 7 באוקטובר היה קו שבר בחברה הישראלית. אזרחים מכל הארץ שרצו לחגוג, אזרחים מערי הדרום וקיבוצי הנגב, נחטפו ונרצחו. לוחמים, מימין ומשמאל, שילמו בחייהם, בגופם ובנפשם. רבים שרצו להכריע הבינו שאין לנו ברירה אלא להתחבר.
אבל הבית הזה, הבית הזה, לא התעלה לגודל השעה. במקום לרתום את כולם למלחמה בשבע חזיתות, אנחנו מוצאים את עצמנו מנהלים קרב בלימה כנגד הפגיעה בדמוקרטיה. במקום לעסוק בשיקום וחיזוק הנגב והגליל, שהם התשובה הטובה ביותר לאויבינו, אנחנו מתעסקים פה בהחלשה של התקשורת החופשית.
אז אני מציע להגיד היום לציבור: תם הטקס. אנחנו נלך לבחירות, והפעם גם נגיד לכם את האמת. מי שמתכוון לבצע הפיכה משטרית יגיד את זה, ולא ישלוף רפורמות מהשרוול אחרי חודש מהקמת הממשלה, רפורמות שיזעזעו את המדינה. כל אחד יגיד איזו קואליציה. מי שתומך בהמשך ההשתמטות וההקרסה של צבא העם יצטרך להגיד את זה לפני הבחירות. בואו נלך על זה לבחירות – על ההשתמטות, על שחיתות – ואנחנו נראה, אנחנו נראה אז מה יהיו התוצאות.
וביושר, חבריי לאופוזיציה, גם אצלנו החמצנו הזדמנות. 7 באוקטובר היה שעון מעורר, שלא צלצל, לצערי, בבתים של חלקים היושבים פה, גם בצד שבו חבריי ואני יושבים. גם אתם תלכו לבחירות, חבריי, ותצטרכו להגיד מה אתם מציעים: עוד ממשלה של 61 שתיפול בתוך כמה חודשים, לחזור על ניסוי שכשל, או לשנות. ממשלה צרה וקצרה או ממשלת אחדות ציונית ורחבה. הגיע הזמן ללכת לבחירות, אבל הפעם נשף המסכות ייגמר. כל אחד מהצדדים יצטרך להגיד מה הוא מתכוון לקיים, לקדם, איזו ממשלה הוא מתכוון להקים ואיך הוא יוכל לקיים אותה לאורך זמן. רק העם, רק העם יחליט.
חבריי, חברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה כאחד, לסיום אני מבקש להקריא כאן תזכורת למי ששכח עבור מה ועבור מי אנחנו יושבים כאן בכלל. אני רוצה שתקשיבו לטקסט הבא, שכתבה נטע, תושבת הצפון. שטרן, זה מפריע לי לרגע, בשביל נטע. אני מבקש לצטט מדבריה.
וכך היא כתבה: "מעולם לא הרגשתי אדם כל כך שקוף, ואני מבינה שלאף אחד אין מושג אמיתי מה קורה פה". תקשיבו לפסקה הבאה – "אתם יודעים שאני שולחת את הילדים שלי לבית ספר בשתי הסעות נפרדות, שמא, אם אחד ייפגע, יישאר לי ילד?" אתם מקשיבים למשפט הזה? "אתם יודעים שלפי ההנחיות אני לא אמורה לפתוח את העסק שלי, כי אין לי מרחב מוגן ואף אחד לא נותן לי פתרון מיגוני וכלכלי, אבל אני אומרת, אני חייבת להתפרנס - - - אתם יודעים שאנחנו לא ישנים בלילות כי הם מלאים ברעש מטורף לגמרי של סוללות תותחים, מטוסי קרב, יירוטים ועוד שלל רעשים?" היא כותבת את זה מהצפון, אבל אני אומר לכם שזו הייתה שגרת חייהם של תושבי הדרום לאורך שנים רבות. "המצוקה הנפשית שלנו היא פשוט אירוע בלתי נתפס, ואף אחד לא מדבר איתנו" – כך היא אומרת בצפון, כך היה בדרום, כך הוקמו גם מרכזי החוסן שאנחנו בנינו. והיא ממשיכה: "אין לנו מושג מה קורה, כמה זמן זה יימשך, או איך אמורים להמשיך ככה. אווירת הישרדות, תחושת בדידות, חוסר אונים, רגשות בעוצמות שמעולם לא פגשתי בעצמי - - - וכן, אני מטפלת בעצמי" – היא אומרת ללא בושה, ובצדק – "אבל טיפול לא מבטל מציאות בלתי אפשרית".
חבריי, לנטע, לתושבי הדרום והצפון ולאזרחי ישראל כולם מגיעה הנהגה שתראה אותם, מגיעה הנהגה שתהיה איתם, שתחיה איתם, שתבין אותם. כן, צריך שיהיה שינוי, אבל שינוי נכון: ממשלת אחדות ציונית ורחבה שתוכל לפעול ולשרת באחריות את כולם, וזה מה שאנחנו מבקשים לעשות כאן היום: לשים סוף לניתוק, לחבר את העם הנפלא שלנו בחזרה לעצמו ולמנהיגיו, תודה רבה.
571 מילים של בנימין גנץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.