קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אתם שמעתם קודם גם את הגברת בן ארי וגם את הרב קריב, הצדיק. שמעתם את דברי ההבל, השקרים, הקללות. דרך אגב, זה הסגנון שלהם, אבל אני עליתי, אני רגיל לזה, זה בסדר.
ככל שהם יותר בלחץ הם מאבדים את הראש, וזה השמאל. האנשים הכי אלימים, הכי אנטי-דמוקרטיים, הכי גזעניים – זה האנשים האלה.
אבל אני רוצה לומר למר קריב משהו שהוא אמר כאן. הוא אמר שאני האיש הכי מושחת, בגלל - - -
קריב. דרך אגב, מר קריב, הייתי שמח שתראה את חשבון הבנק שלך, גם של העמותה שלך, כמה כספים אתם מקבלים מארצות הברית כל פעם כשאתם חוסמים את הכנסת ועושים בושה עם ספרי תורה כרוכים סביב גופכם, כשאתם מבזים את הקודש. אבל בוא נעזוב. עזוב. לדעתי, אתה אחד האנשים הכי שנואים במדינת ישראל בגלל זה, לא בגלל מה שאתה אומר פה בכנסת, אבל בוא נבוא לעניין.
אתה אמרת שאותי הדיחו מהצבא, אז אני מבקש ממך לחזור בך, בגלל שאני תבעתי את בן כספית על העניין הזה. היינו בבית משפט, ושם פסק הדין הוא שהוא חוזר בו, לא היה ולא נברא ולא משל היה. אני שירתי עד גיל 45 – לדעתי, קצת יותר ממך - -
- - ואני בוודאי לא צריך להוכיח את אהבתי לארץ ובוודאי את תרומתי. אז קודם כול, תחזור בך, אני מציע לך.
דבר שני, כשאתה לא מבין בכלום ואתה אומר שאני מנעתי את כל הסיפור של הדיבידנדים, אז גם פה אתה בור ועם הארץ ושקרן, בגלל שבסופו של דבר, ברוך השם, בעקבות המלחמה אנחנו העברנו מיליארדי שקלים שהחברות הממשלתיות בעצם צברו, והעברנו אותם לאוצר.
עכשיו אני רוצה לומר לכם עוד משפט אחד. הם תמיד מתהדרים בסיפור שאנחנו ניהלנו את זה. החברות הממשלתיות מעולם לא היו במצב כפי שהן היום, בוודאי לא ברמת הרווחיות, הפעילות ותרומתן למדינת ישראל. ואני רוצה להגיד לכם משהו – זה לא אני, זה החברות עצמן, זה האנשים הטובים שם, שרובם ככולם, אני לא מכיר אותם. אז לכן כל פעם לפיד אומר "כשאני הייתי שר האוצר" – תראו, חבר'ה, החברות הממשלתיות לא רואות בכלל את המאזנים שלכם היום; הן צמחו פי שלושה כל אחת.
ואני, דרך אגב, מודה ומתוודה, זה לא אני. יש שם אנשים טובים, יש יו"רים טובים, מנכ"לים טובים, אני רק לא מפריע להם לעבוד, זהו, האדא הוא. הוויכוח שלי עם שר האוצר היה לגיטימי, וזה בסדר, ובסופו של דבר בחרנו איש נפלא שם, מנכ"ל החברה, ואני שמח על העיכוב הזה, שקרה משמיים, לא התכוונו. איש ראוי וטוב, שתרם את תרומתו למדינת ישראל במשך כמעט 35 שנה.
אז לכן אני מציע לך, לפני שאתה עולה לכאן – ותמיד יש לך הרבה ארס, אתה מדבר ברעש, אתה מדבר בפתוס, הכול שקרים, טה-טה-טה-טה – זה שכשאתה נוסע לרפורמים באמריקה תגיד להם, הם ייתנו לך קצת יותר כסף.
אז לכן אני מציע לך וגם לגברת מירב בן ארי, שתו כמה ליטר של אקונומיקה ואל תגידו לי שאני מדבר לא יפה. אנחנו חיים בעולם הפוך. אתם מכפישים את כל העולם ואשתו. ואתם, כשמישהו בא, רק מעיר לכם, עוקץ אתכם טיפה, אתם, שומו שמיים, בגלל שכנראה אתם מרגישים שהעור שלכם הוא ורדרד, כחול, לא מתאים, אתם לא רגילים. לצבוט אתם יודעים, הכול בסדר, מותר לכם, אבל כשעושים לכם את זה – דרך אגב, זה מה שקורה בשמאל במדינת ישראל בכל נושא ונושא, להם מותר הכול, אבל כשמישהו רק מתחיל להעיר שם, שומו שמיים, זעקות הקוזק הנגזל – איך אתם מדברים? מה אתם עושים?
אז לכן, אני שמח שהקדמנו עכשיו, הבאנו את חוק הקדמת הבחירות, לא קשור אליכם, גם אם תעלו פה עשר הצעות, חבל על הזמן של הכנסת. זה הקואליציה, היא קובעת את הקצב, את השעה ומתי. ואתם, דרך אגב, תהיו בקצב, בשעה ומתי שאנחנו נקבע, אבל הלחץ שלכם - - -
ועוד משפט. הלחץ האמיתי שלכם נובע מזה שאתם יודעים שרובכם ככולכם לא תהיו פה, זה הסיפור. אז אני מאחל לכם באמת קצת רוגע, קצת בריאות. לא קרה כלום, יש חיים אחרי הכנסת, אל תדאג.
624 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.