תודה רבה, אדוני. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, האמת, אני חייב לומר שאני מתרגש מאוד להציג את החוק הזה היום בטרומית. חוק שבעיניי הוא היסטורי, היסטורי, היסטורי, לעתיד של עם ישראל ומדינת ישראל אפילו. אדוני, אנחנו נמצאים בסיטואציה בלתי אפשרית. אתה יודע כמה זמן לוקח להקים יישוב חדש היום במדינת ישראל?
בין שבע ל-15 שנה. זה פשוט בלתי נתפס. מגיעה ממשלה, מקבלת החלטה להקים יישוב כלשהו, זה יורד לצנרת, אין-סוף צמתים, אין שום דבר מוסדר. הוא לוקח זמן והוא לוקח זמן וכל רשות בפני עצמה, עד שהוא עובר את ויה דולורוזה, שבמקרה הכי טוב אתה תראה טרקטורים בשטח אחרי 15 שנה, כשכבר כל המציאות מסביב השתנתה אלף פעמים. זה אירוע שהוא בלתי נתפס. עכשיו, לאן זה מוביל?
לאן זה מוביל, אדוני? זה מוביל לזה שבקצה, דווקא אלה שבונים - - -
לאן זה מוביל, אדוני? זה מוביל לזה שבנגב ובגליל דווקא אלה שבונים בצורה לא חוקית ומשתלטים על השטח הם אלה שבסוף קובעים עובדות ומייצרים מציאות אחרת בנגב ובגליל, ודה פקטו כובשים את השטח הזה, והופכים את המקום הזה לרוב לא יהודי. וחוץ מזה שזה רוב לא יהודי, זה הופך להיות סוג של אוטונומיה לפשיעה.
כן, זה מה שקורה. אתם כובשים את הנגב והגליל.
אני חושב שההתקוממות הזאת במקומה. כי בסוף, כשאני רואה את חברי הכנסת מהמפלגות הערביות מגיעים לשטח, ובכוח תומכים, ובכל פעם שהמדינה מנסה לפנות איזה מקום לא חוקי שהשתלטו עליו, ישר אתה רואה אותם שם, מגיעים ומתנגדים. כי הם מבינים את המציאות, הם מבינים היום שאיבדנו את הרוב היהודי בגליל, והגליל נכבש.
ובנגב קמה אוטונומיה של פשיעה, אוטונומיה שבסוף מרשה לעצמה לגנוב כל דבר שזז, אם זה רכבים, אם זה כבלים של חשמל, כבלים של תקשורת, תשתיות של מים, גובים פרוטקשן.
זה מה שעושים החברים שלך בנגב. זה מה שהם עושים, אימאן ח'טיב יאסין. זה מה שהם עושים, גונבים כל מה שזז. זה דוח מבקר המדינה. עכשיו, חוץ מזה שגונבים כל דבר שזז, הם הופכים גם לאיום ביטחוני, כי הם מבריחים לכאן כמויות אדירות של נשק שמגיעות לידיים שלהם.
אני מתייחס. זו בדיוק הנקודה של החוק, אנחנו נחזיר את הנגב והגליל לידיים יהודיות. זה מה שאנחנו נעשה עם החוק הזה. חבר הכנסת, זה מה שנעשה. הנגב והגליל - - -
מה אמרת? הנגב והגליל בידיים של הערבים, זה מה שאתה אומר? אז, אדון יאסר חוג'יראת, יראה עם ישראל מה קורה כאן. עומד כאן חבר כנסת ואומר: הנגב והגליל בידיים ערביות. ואני אומר לך, חבר הכנסת חוג'יראת, שהנגב והגליל יחזרו לידיים יהודיות. אנחנו נחזיר את הרוב היהודי גם לנגב והגליל. והדרך להחזיר את הרוב היהודי לנגב והגליל, גם אם זה מאוד מפריע לכם, הדרך לעשות את זה תהיה בהקמת יישובים חדשים במסגרת החוק, בצורה חוקית. ואנחנו נקים יישובים, ואנחנו נקים אותם במהירות. לשם כך נועדה הצעת החוק. אנחנו נקים יישובים בצורה מהירה – עד שנה. עד שנה, מהרגע שהממשלה מחליטה, או שהגוף המתכנן מחליט שהוא מגיש תוכניות, ועד הרגע שאנחנו נראה טרקטורים בשטח – תעבור שנה, מקסימום שנה. ואנחנו כבר נראה את היישובים הולכים וגדלים, ואת הנגב והגליל חוזרים לידיים יהודיות. אנחנו נחזיר את הרוב היהודי.
עכשיו, ההשלכות הן לא רק דמוגרפיות – יהודים, ערבים – יש גם השלכות על הפשיעה. כי בסוף, כשהפשע משתולל הוא משתולל בכל התחומים. אנחנו נמצאים היום בנגב – וכל מי שקורא את דוח מבקר המדינה מבין שאנחנו באירוע קיומי למדינת ישראל, כי ההשתוללות הפראית הזאת בנגב היום יכולה לעלות בדמים מרובים חלילה. במדינת ישראל זו המציאות. חבר הכנסת קריב, אני מניח שאתה מסכים איתי על כל מילה בעניין הזה.
לא, למה? היום אנחנו בעד שהם ידברו כמה שיותר. ספציפית – אנחנו בעד.
ראיתי שאתה מהנהן. אני מדבר אליך, זה בסדר, מותר. אני בטוח שתסכים איתי, חבר הכנסת קריב, שבסוף, האיום היום מהאוטונומיה הבדואית שקמה בנגב הוא איום קיומי על מדינת ישראל. למה? כי בסוף, תסתכל על תמונות אוויר, צילומי אוויר, איך נראה בסיס חיל האוויר בנבטים – ראית אותן, חבר הכנסת קריב, את התמונות? ראית. מה קורה? יש מקום שמתצפתים ממנו על בסיס חיל האוויר. הם יודעים מתי אנחנו יוצאים, מתי אנחנו מתכוננים. עכשיו, זה לא רק השערות. כשאמרנו את זה בעבר אנשים אמרו, כן, לא – בסוף הדברים האלה קרו. נעצרה בדואית מערערה, אם אני לא טועה, שישבה והעבירה לאיראנים מידע מה קורה בבסיס חיל האוויר בנבטים. והדבר הזה הוא בסוף איום קיומי על מדינת ישראל.
כשאתה בודק מה קורה עם כמות כלי הנשק, עם הנהיגה הפראית – הייתי אתמול ביישוב גבעות בר, לא הייתי אומר שהם מצביעי הציונות הדתית שם, למרות שהם אנשים טובים מאוד, והם מספרים על תופעה שפשוט לא מפסיקה: אתה מגיע לנגב ואתה רואה בכל הכבישים נהיגה פראית, לא סופרים את המשטרה, לא סופרים אף רשות חוק, גונבים כל דבר שזז. והדרך להתמודד עם הדבר הזה היא בהקמת יישובים חדשים.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להציג את עיקרי הצעת החוק. הצעת החוק הזאת באה ואומרת, אחת ולתמיד, אנחנו נסדיר איך מקימים יישובים חדשים במדינת ישראל. יהיה סדר לדבר הזה, איך מקימים יישובים. ואנחנו נעשה את זה לא בסחבת ממשרד למשרד, אלא בבת אחת, בתוך שנה. קבועי זמן ברורים, כל אחד – מתי הוא צריך להגיש את ההתייחסות שלו לתוכנית, כמה זמן יש לערעורים, כמה זמן יש להתייחסויות לערעורים, ותוך שנה, תוך שנה – מהרגע שאנחנו רוצים להקים יישוב עד הרגע שהטרקטורים עולים לשטח זה הזמן שעובר. ואנחנו נצליח להחזיר חזרה את הנגב והגליל לידיים יהודיות, כי השטח הזה נכבש. וזאת משימת-העל שלנו: להעביר את החוק הזה בקדנציה הזאת; ובעזרת השם, בקדנציה הבאה להצליח להקים עשרות יישובים בנגב והגליל; להילחם בפרוטקשן; להילחם בבנייה הלא-חוקית; להפעיל את הצבא, אם צריך, כדי למחוק את הבנייה הלא-חוקית בשטח הזה; ולהחזיר את השטח הזה לידיים של עם ישראל.
אמר בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון: "בנגב ייבחן העם", והוא צודק – בנגב ייבחן העם וגם בגליל. כשאנחנו הולכים, מפקירים את השטח הזה לאוטונומיות של בדואים ואנשים אחרים שנמצאים שם, ובאמת הפכו את השטח הזה לאוטונומיה ולא סופרים שום דבר של המדינה – אנחנו נחזיר את השטח הזה לידיים של המדינה על ידי זה שאנחנו נקים יישובים והתיישבות בשטח הזה. זה המעשה הציוני הכי נכון; זה המעשה, בעיניי, הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות כאתגר לשנים הקרובות.
ברוך השם, באתגרים מבחוץ אנחנו מטפלים היום; אומנם לא סיימנו, אבל מטפלים היום בצורה טובה. אנחנו במלחמה באיראן, שינינו את המציאות מול חמאס, שינינו את המציאות מול חיזבאללה, שינינו את המציאות ביהודה ושומרון, אבל בנגב והגליל, לצערי, לא שינינו את המציאות. האיום של הפרוטקשן והאיום של ארגוני הפשיעה שמשתלטים וכובשים את השטח הזה הוא איום קיומי על מדינת ישראל, ואת זה אנחנו נשנה, בעזרת השם, כשנקים יישובים חדשים.
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת סמיר בן סעיד שלח לי בשבוע שעבר מכתב איומים. אגב, גם העוזר של חוג'יראת הלך לאיים עליי פה במסדרון. עכשיו, מה קורה? הם התרגלו שאם הם מאיימים בשטח, הם יכולים לאיים גם בכנסת. חבר הכנסת חוג'יראת שולח את היועץ שלו לאיים עליי במסדרון. מגיע היועץ שלך עם שיחת וידיאו מראש מועצת טובא-זנגרייה, אתה לא תעז להגיע לטובא. אז יש לי חדשות עבורך, חבר הכנסת חוג'יראת, לא רק שאתה לא מאיים עליי, לא אתה ולא היועץ שלך, אני אגיע לטובא-זנגרייה. אני אגיע ואני אתן לך גם את התאריך. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, מכתבי האיומים שלכם לא יפחידו אותנו. ב-4 ביוני אני מתייצב עם ועדת החינוך בטובא-זנגרייה.
תרצו, לא תרצו; תאהבו את זה, לא תאהבו את זה. אנחנו נגיע לבחון את מערכת החינוך שלכם, שאתם לא מחנכים לאיומים ופשיעה כמו שאתם עושים כאן בכנסת. זה מה שאנחנו נעשה. ואנחנו נגיע ונראה מה קורה בשטח, נגיע ונבחן, נראה בדיוק מה קורה. אנחנו גמרנו לפחד מהאיומים שלכם. חבר הכנסת חוג'יראת, היועץ שלך מסתובב כאן ומאיים – הימים האלה נגמרו. אולי היו כאן אנשים שפחדו מהאיומים שלכם. הימים האלה נגמרו. גמרנו לפחד מהאיומים שלכם.
ואני אגיע, אני אגיע לטובא-זנגרייה, אני אגיע לבחון את המצב במערכת החינוך אצלכם בטובא. אנחנו נראה שלא מחנכים להיות כמוכם, זה בעיקר. לראות שלא מחנכים להיות עבריינים, לא אנשים שמאיימים; לא משיגים דברים באמצעות איומים, לא באמצעות פרוטקשן. הינה, הוא ממשיך פה עם האיומים. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, תרשום טוב את התאריך, 4 ביוני, ועדת החינוך מגיעה לבחון את מצב החינוך בטובא-זנגרייה. ואתה תלמד, חבר הכנסת סמיר, שהדברים לא מתנהלים בכנסת ולא במדינה לא באיומים ולא באלימות. יש ריבון במדינה, והריבון הזה הוא הכנסת. הכנסת יכולה להגיע, והוועדות של הכנסת יגיעו לכל מקום, גם אם זה לא מתאים לכם. זה מה שקורה במדינת ישראל, וזה מה שיקרה במדינת ישראל כל עוד, חלילה, אתם לא תחזרו לשלטון. תודה רבה, אדוני.
1,342 מילים של צבי ידידיה סוכות. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.