אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת פסל, אני עליתי לסכם את הדיון על הצעת החוק שאתה מעלה עכשיו מכיוון שאני חושב שזאת הצעת חוק חשובה, הצעת חוק ראויה. אני בכלל רוצה לברך אותך, חבר הכנסת פסל, על כל העשייה שעשית במהלך כהונת הכנסת הנוכחית לטובת חיילי צה"ל בכלל והמילואימניקים בפרט. אני חושב שציינת בצדק – מי שנלחם בשנתיים ותשעת החודשים האחרונים, וגם בשעה הזאת – חיילים בסדיר ובמילואים, שנמצאים בתוך שטח לבנון, בתוך שטח סוריה, בתוך עזה, ואנחנו ניקח את כל עזה, במקומות ובאזורים נוספים באזור שלנו – אלה בהחלט החיילים והחיילות הגיבורים שלנו, שעושים עבודה מדהימה.
אני חושב שעוד כמה מאות שנים, כשיכתבו את דברי הימים של ימינו אנו, אני חושב שזו תהיה תקופה גדולה יותר מתקופת החשמונאים, שבה יוכלו לדבר על המעטים מול רבים, על הדור הזה כדור המכבים. אני רואה גם אצלי בבית, יש לי שני מילואימניקים, מילואימניק ומילואימניקית, בקרבי, שיוצאים ונלחמים, וגם הבן שלי שיוצא מלבנון, נכנס וכן הלאה. עשית עבודת קודש לטובת כל החיילים.
אני מתאר לעצמי שאולי – יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, נקווה שהוא יהיה שר הבריאות, זה מה שהוא רוצה – אז אני חושב שאולי צריך להקים ועדה מיוחדת רק לטובת החיילים בכלל והמילואימניקים, על מנת לתת להם את כל מה שאנחנו יכולים בצורה המקסימלית, ואין ראוי ממך לעמוד בכנסת הבאה בראשות הוועדה הזאת כי זה הדבר ששומר על כולנו ומאחד את כולנו. יישר כוח.
223 מילים של אלי כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.