קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, תודה רבה. כבוד השר, לגבי – אם לא תצביע בעד, יש לי כמה חברים בפריימריז שהם חברי ליכוד, אז חבל.
קודם כול, גם אני מצטרף ליום האחדות, אני חושב שיום אחדות לא צריך להיות מצוין ביום מסוים. הלוואי שהיינו מגיעים למצב שבו כל יום הוא יום של אחדות, ולפעמים יש איזה כמה בריחות מיום האחדות. זה היה חשוב לנו יותר והיה טוב לנו יותר, אבל לצערי אנחנו לא במצב הזה, אז כל יום שאנחנו נעשה יום אחדות, כל רגע, זה הישג למען עם ישראל.
הצעת החוק שמועלית היום לקריאה ראשונה זו הצעת חוק שמבקשת בעצם לקבוע כי שופט בישראל יבקר בבית הכלא לפחות פעם בארבע שנים לאחר הפעם הראשונה בשנה הראשונה שלו כשהוא נבחר. לאחר מכן, לפחות פעם בארבע שנים. אנחנו יודעים שבמהלך התקופה שהוא שופט – לצערנו כולנו נשחקים בעבודה. ביקור של שופט בבית האסורים, אני לא מבקש אותו בעצם בשביל שהשופט יבוא – להגיד לו: יש פה מישהו שאומר לך מה לעשות; אני בא ולוקח את זה למקום אחר. אני חושב שכאשר שופט בא לשפוט, הוא צריך להסתכל לא רק לאן הוא שולח, כמה תפוסה יש שם, מה התנאים שם; לא, זה לא רק זה. הוא צריך לדעת שכשהוא שולח, הוא שולח בן אדם, הוא שולח נשמה לשם. נשמה, אגב, שטעתה, שעשתה פה בעיות, שלא עשתה כדין, שעברה על החוק, נגזר עליה, אבל בכל זאת זה אדם שבסופו של דבר הוא צלם אנוש, וכאשר הוא שולח אותו יש אחריו גם משפחה. לפעמים הוא נשוי עם ילדים, לפעמים יש אחריו אחים, ואתם יודעים, גם לפעמים הוא גלמוד, גם זה.
השופט, רגע לפני שהוא מכריע וגוזר את גזר דינו, צריך שתעלה בפניו התמונה, מה שהוא ראה – איזה אנשים יש שם, מה טיבם ולאן הוא שולח. זה, להבדיל, כמו שאנחנו, לפני שאנחנו קונים דירה, אנחנו נלך לראות את הדירה; לפני שאנחנו שולחים את ילדינו לבית הספר, אנחנו נלך לבדוק את החינוך שם. גם אנחנו כחברי כנסת, כשליחי ציבור, כשאנחנו מדברים על משהו מסוים אנחנו הולכים לראות, להרגיש, לחוש.
גם אני, אגב, נמצא לא פעם ומבקר אסירים בבתי הכלא. לצערי יש שם כאלה, יש המון. אני ממשיך בדרכו של מור אבי, זיכרונו לברכה, שהיה עושה זאת, והיה אבי האסורים. הוא היה שומע טלפון, מסתכל ורואה שזה מבית האסורים – הוא מכיר כבר את המספרים – הוא מייד היה מפנה את הכול, מרים ועונה לאותו אסיר. הלב שלו היה שם. פעם שאלתי אותו – אמרתי לו: אבא, האדם הזה פשע, מה העניין שלך? הוא אומר לי: ינון, תקשיב, האדם הזה שפשע, בסופו של דבר הוא יחזור לחברה; האדם שפשע, יש אחריו לפעמים משפחה. ואם אנחנו רוצים שיחזור לחברה ולא יחזור – שלאחר שהוא יצא מהכלא לא יחזור שוב לכלא – התפקיד שלנו לדאוג שהשיקום שלו הוא נכון, שהוא מקבל את התנאים שלו בצורה הנכונה, מה שמגיע לו. לא לשלול ממנו, מספיק החירות נשללה ממנו, לא לשלול ממנו את הזכויות שמגיעות לו. ולכן כאשר השופט רוצה לשלוח, בגזר דינו, שזה לא יהיה בהינף יד, אלא שפעם בכמה זמן הוא ילך ויראה לאן הוא שולח.
אגב, עלו בוועדה כל מיני תהיות, שאלות, גם מצד בתי המשפט, הסנגוריה הציבורית, משרד המשפטים. אני חושב שבסופו של דבר הגענו להסכמות. אני מקווה שכאשר הצעת החוק הזאת תעבור בקריאה ראשונה נוכל לזרז את זה ולהגיע לשנייה ושלישית למען זכויות האדם. בהצעת החוק הזאת יש רגישות, יש בה אכפתיות, יש בה אנושיות, יש בה מה שצריכה להיות התכונה של כל אדם, שלפעמים, לצערנו, נשחקת עם התפקיד. תפילתי היא שלא יישחקו התכונות אלו אצלנו ואצל אף אחד שמתעסק בציבור, בצורכי ציבור. צורכי ציבור באמונה – הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם.
אני רוצה להודות לחבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש הוועדה, שקידם; לידידי היקר חבר הכנסת אוריאל בוסו, שניהל את הדיונים ביד רמה, וגם כשהייתי צריך לצאת, היה שם בשביל לקדם את החוק הזה מתוך החשיבות; לסנגוריה הציבורית, שאני עושה איתה את זה יד ביד – זה חשוב מאוד, שיתוף הפעולה עם הסנגוריה הציבורית, שהלב שלהם במקום הנכון. אני רוצה להודות ליועץ החקיקה שלי גיל גולן, שמסייע לאו דווקא בחוק זה, אבל בכל שאר החוקים, והיה גם בחוק הזה, גם כשלא הייתי, וידע לעמוד וישב עם הפרקליטות ועם בתי המשפט. אני רוצה להודות לכל חבריי, ומבקש מכם להצביע בעד הצעת חוק חשובה זו. זו הצעה שיכולה אולי להציל אפילו אדם אחד, עם עוד קצת מחשבה, האם הוא באמת צריך ללכת לכלא? האם זה באמת המקום שלו? כי לכל אדם יש אחריו משפחה, וכל אדם שנשללת לו החירות – זכויות האדם שלו אינן נשללות. תודה רבה.
722 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.