קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כיף שאתה היושב-ראש כשהחוק הזה מגיע לקריאה ראשונה.
אנחנו עושים את זה ב-02:00, אחרי יומיים סוערים, וזה חוק לפני האחרון, חוק שנועד לאנשי מילואים, סטודנטים, שזה בערך 100,000 סטודנטים מתוך אותם חצי מיליון אנשי מילואים מדהימים שיצאו לקרב להגן על המדינה. אבל החוק הזה מגן גם על בנות הזוג שלהם ואפילו על בת זוג לשעבר, כי אם הוא יצא למילואים והיא עם הילדים והיא סטודנטית, היא נפגעת, אז זה חוק שהולך להגן על 200,000 איש.
אבל ראשיתו של החוק הזה גם בדבר טוב, בחוק שהבאנו פה מעל 80 חברי כנסת, ואמרנו שכל האוניברסיטאות והמכללות יידרשו לתת תנאים שווים לאנשי מילואים. ראינו דברים מזעזעים – ראינו פרופסורים שאמרו לסטודנטים: זו בעיה שלכם, אל תעשו מילואים, לא מעניין אותי מילואים. ואז אפשר לקרוא לחוק השני, זה שאנחנו מביאים עכשיו – את הראשון הבאתי עם טייב המדהים, ומעל 80 ח"כים; אפשר לקרוא לחוק הזה "חוק חגי". אתה תאהב את זה.
אחד רצה ללמוד עבודה סוציאלית – אמרו לו: בוא לתוכנית מיוחדת לגברים, אבל אתה צריך להוציא 80. הוא הוציא ציון 79.5. ראשת המחלקה אומרת לו: לא עמדת בכללים – אחרי 300 ימי מילואים. מפאת כבודה של נשיאת המכללה, שלקחה את זה לטיפול ותיקנה, אני לא מזכיר את המקום. אמרתי לו: הכנסת תילחם עבורך, כי הייתה לנו לקונה. אמרנו "תנאים שווים" ולא חשבנו שראשי מחלקות יעיפו סטודנטים במילואים. החוק הזה נועד להגן על סטודנטים במילואים כדי שאף אחד לא יפגע להם בתוכנית הלימודים.
אנחנו מחמירים, ובצדק, רוצים רמה גבוהה לסטודנטים שלנו, הצעירים שלנו, ופותחים לא את השער, פותחים את כל המדינה. אני בעד שילוב, אבל אי-אפשר. אלה מקצועות שהפכו להיות קליניים, וכנ"ל גם רפואה. אנחנו צריכים, אכן, ואנחנו מכירים, כל אחד חי בסביבה שלו, ואני תובע את עלבונו של חגי בסיפור הזה שסיפרת.
הלכנו איתו, כל ועדת החינוך, עם טייב, והבאתי גם את החוק השני. צבי סוכות עזר לי. עיקרו של החוק: לא יהיו הדחות של סטודנטים במילואים, והמל"ג והוות"ת יידרשו לקבוע כללים ותנאים ובדיקה, ואנחנו נעקוב אחרי זה.
הדבר השני – הכרה בנטל. כשאיש יוצא למילואים, בת הזוג שלו באקדמיה משלמת מחיר. גם הוא, אם הוא סטודנט, יקבל תנאים ולא יפגעו בו, וגם היא לא תוכל להיות מודחת ויהיה לה את השנים להשלים את הלימודים. אמרו לנו: אתם מתערבים בחופש אקדמי.
אמרנו: חופש אקדמי זה חופש לפגוע בביטחון מדינת ישראל? יש אוניברסיטה משגשגת כי 100,000 סטודנטים הלכו למילואים, ואנחנו לא פוגעים בחופש אקדמי, אנחנו פוגעים בחופש להפלות את הסטודנט הזה, שנתן את גופו ונפשו למדינה, כשאחר לא עשה מילואים או השתמט מצבא ומילואים, והוא רגוע באוניברסיטה.
החוק הזה יעבור, ואני רוצה לקרוא לו "חוק חגי", ואני רוצה להגיד כמה דברים לסיום. אני רוצה להודות לצבי סוכות, יושב-ראש ועדת החינוך, שהשלים, ולחבר שלי יוסי טייב, שאת החוק הראשון עשינו ואנחנו מתקנים עכשיו ומונעים הדחה של סטודנטים במילואים; לסימון דוידסון, ששמע את הסיפור של חגי – שלחתי אותו לעשות חקירה במכללה – ועשינו דיון כאן עם הנשיאה. לפעמים מקרה אחד מלמד אותך עולמות.
היום אנחנו שמים סוף לפרצה הזאת ולהדחה הזאת, ואנחנו מצדיעים למשרתי המילואים הסטודנטים. אנחנו נהיה המגן שלכם. אתם יצאתם להגן עלינו – אנחנו נגן עליכם.
אני גם מבקש להודות ליושב ראש כחול לבן בני גנץ. בינינו אמרתי לו: לך הביתה, אבל הוא אמר: אני נשאר איתכם היום עד סוף המושב, לראות את כל הח"כים שלנו מביאים חוקים. אני רוצה להודות לכל חברי הסיעה שלי - - -
כן. אתה יודע, החוק הזה לפני שעתיים - - -
רגע, אבל חכה, חכה לפואנטה. אני רוצה להודות לכל חברי הסיעה שלי, שמובילים חוקים מדהימים ב-02:00 וב-03:00 וסוגרים פה את רשימת החוקים. אני רוצה להודות לאופיר כץ, החבר שלי – לפני שעתיים זה לא היה בסדר-היום; זה היה בדיון בנשיאות ולא הגיע לסדר-היום, ובהסכמה של קואליציה ואופוזיציה החוק נכנס.
חכה. אני רוצה להודות למירב בן ארי, שאתמול חוותה משבר, אבל הנאום שלך היום היה פצצה.
לפעמים, כשמעצבנים מישהו, יוצא לו הדבר הכי טוב בעולם. אז הנאום שהבאת היום, זה היה תיקון שלם, אז חפיף, מה שנקרא.
זה לא סיפור. אני רוצה להודות למיכל, לציפי ולענבר, צוות הסיעה שלנו, שנמצא פה, שהולך איתנו עד הסוף גם כשאנחנו מרגיזים אותו. ואני רוצה שהבית הזה שנחזור אליו במאי יהיה בית שנלחם כל היום וכל הלילה למען אנשי הלילה, תושבי הצפון, תושבי העוטף, למען תושבי ערד, דימונה ובאר שבע, ששכונות נהרסו בהן; שנביא חוקים בהסכמה – יש לנו חצי שנה עד הבחירות – נפחית את האש - - -
679 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.