קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מקווה שיהיו פחות. חבריי חברי הכנסת, אני שמח היום להביא בפני חברי הכנסת ובפני המליאה את הצעת חוק תאגידי מים וביוב לקריאה הראשונה.
בשבועות האחרונים קיימנו דיונים מעמיקים, ארוכים, יסודיים, מקצועיים, לפעמים אפילו גם סוערים, בוועדת הכלכלה, וראינו שם באמת עבודה פרלמנטרית במיטבה. שמענו את נציגי הממשלה, את ראשי הרשויות, את המומחים, את הציבור, ואני אומר לכם בביטחון: ככל שצוללים בנתונים, כך מבינים שהגיעה העת לשינוי שמיוחל כל כך הרבה שנים.
אני רוצה לפתוח בתודה גדולה ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת דוד ביטן. דוד הוביל את הדיונים האלו ביד רמה, במקצועיות, בנחישות, תוך הבנה של המורכבות ושל כל פרט. היכולת שלו לצלול לעומק, לעומק המציאות בשטח, היא שאפשרה לנו להגיע לרגע הזה עם הצעה יותר בשלה ומתקדמת.
חבריי, אנחנו ניצבים בנקודת זמן משמעותית. הדיונים בוועדה רק חיזקו את מה שידענו – שהמציאות בשטח השתנתה. 20 שנה חלפו מאז שהוקמו תאגידי המים. לפני 20 שנה תאגידי המים היו התרופה למשבר הקשה שידענו אז במשק המים בישראל. הם באמת שיפרו את התשתיות והורידו את פחת המים. אז זה היה הצעד הנכון למשבר של פעם, אבל היום, אחרי שני עשורים של ניסיון שנצטבר, הגיע הזמן להישיר מבט לציבור ולומר ביושר: המודל הזה סיים את תפקידו ההיסטורי במתכונתו הנוכחית. התרופה הפכה לנטל. מצאנו את עצמנו עם 56 מנגנונים מנופחים, עם עשרות מנכ"לים, דירקטוריונים, יועצים, מהנדסים, סמנכ"לים, שגובים מהציבור כסף שהולך למשכורות במקום לצינורות. הוא הפך למנגנון כבד, מרוחק, יקר, שגובה מהאזרח מחיר גבוה מדי לא רק בכסף, אלא גם ביעילות ובקשר עם התושב.
הצעת החוק הזאת לא באה להרוס; היא באה לתקן. גם ועדה ציבורית וצוות מקצועי בראשותו של חברי ומורי זאב בילסקי, שהיה בין השאר ראש עיריית רעננה המיתולוגי, ודרור שטרום, לשעבר הממונה על התחרות, הגיעו למסקנות האלה. היא מבוססת על שלושה עמודי תווך שיהפכו את משק המים בישראל לטוב יותר: דבר ראשון – עקרון הוולונטריות: אנחנו לא כופים שום דבר; אנחנו מעניקים חופש ניהולי. החוק יאפשר לכל רשות מקומית שתעמוד בקריטריונים להחליט מה נכון לתושביה – אם להמשיך עם תאגיד מקומי, אם להצטרף לתאגיד אזורי, או לקחת את המושכות לידיים ולנהל את משק המים בעצמם. כי אנחנו מאמינים בשלטון המקומי, אנחנו מאמינים שצריך להעביר להם יותר ויותר סמכויות ואחריות. הרשויות המקומיות מוכיחות יום-יום שהן יודעות לנהל מערכות מורכבות, והגיע הזמן לתת להן את האשראי והחופש לנהל גם את המים של התושבים שלהן.
הדבר השני הוא החזרת האחריות והקשר לתושב. אין מי שמכיר יותר טוב את הצרכים של התושב, את התקלה בצינור ברחוב קטן או את המורכבות השכונתית יותר מאשר עירייה. אנחנו מחזירים את האחריות לנבחרי הציבור המקומיים, אלו שפוגשים את התושבים במכולת, אלו שנותנים דין וחשבון מדי יום ביומו בכיכר העיר, ולא בחדרי ישיבות סגורים ורחוקים של תאגידים אזוריים, שלא רואים וקשובים לציבור.
והדבר השלישי, והוא מאוד מאוד עקרוני – המנגנון הכספי הסגור. זהו לב העניין של החוק הזה. הדיונים בוועדה הבטיחו שכל שקל שמשולם על ידי האזרח עבור מים, יוחזר ויושקע אך ורק בניהול משק המים – לא בזיקוקי דינור ביום העצמאות, לא במשכורות, לא בצרכים אחרים. בתשתיות, בחידוש צנרות, בשיפור שירות ובמשק מים טוב יותר. משק כספי סגור, הרמטי, מפוקח, שיבטיח שהיעילות הניהולית תתורגם להשקעה בתושב.
אני רוצה להודות מעומק הלב גם לשר האנרגיה אלי כהן על השותפות ועל התמיכה הבלתי- מסויגת בקידום המהלך הזה ועל הראייה המשותפת של טובת האזרח, על התמיכה הגורפת של מרכז השלטון המקומי, שגם מוכיחה שהשטח בשל והשטח מוכן, והשטח דורש את השינוי הזה, ולחברי חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, על התמיכה הבלתי-מסויגת והעזרה בהעברת החוק. תודה רבה, אופיר, על הדבר הזה.
חברי הכנסת, זהו הצעד הנכון ביותר בעת הזאת. אנחנו לא מבטלים את המקצועיות שהושגה בעשורים האחרונים, אנחנו פשוט מסירים את שכבת הביניים היקרה והמיותרת, שהפכה עם השנים למוקד של ג'ובים פוליטיים ומנגנונים מנופחים. הגיע הזמן להפסיק לממן מנגנונים ולחזור ולממן שירותים. הניסיון של 20 השנים האחרונות לימד אותנו שאפשר וצריך לעשות את זה אחרת. אפשר להוריד את נטל הביורוקרטיה, אפשר לחסוך בעלויות מנגנון מיותרות, אפשר להחזיר את השירות למקום שבו הוא צריך להיות – קרוב לבית.
אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק הזו בקריאה הראשונה. אני מזכיר שאני מציג גם את הצעת החוק שהוגשה על ידי ווליד טאהא עם קבוצת חברי נסת כדי שנצביע גם עליה. בואו נעביר את הצעת החוק הזאת בקריאה הראשונה. בואו ניתן לשלטון המקומי את הכלים להצליח. בואו ניתן לתושבי ישראל משק מים יעיל, שקוף ואחראי יותר. תודה רבה, אדוני.
697 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.