קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אשתדל לקצר. ברשותך, אדוני היושב-ראש – שנינו תושבי רמת הגולן – בשעה זו ממש הסתיימה כנראה הלווייתה של נוריאל היקרה, השם ייקום דמה, בת 27, שנולדה בבני יהודה שבגולן. בשנים האחרונות היא התגוררה במושב מרגליות. ההורים שלה – בני הגולן – יורם ושושנה, אחיה אבירם ואחותה ספיר, בן זוגה ידיד וכל המשפחה המורחבת. אנחנו נמסור מכאן תנחומים כנים מכנסת ישראל, בוודאי גם מאיתנו תושבי רמת הגולן, אני ואתה, ניסים. לבקשת המשפחה, מאחר שההלוויה מתקיימת במתכונת מצומצמת בעקבות הנחיות פיקוד העורף, משפחתה היקרה ביקשה שכל אחד מאיתנו יעצור לרגע וייקח על עצמו מעשה טוב לזכרה.
במעבר מאוד מאוד חד – הנושא שלשמו עליתי לכאן. אני אבקש ממך להתחשב בזמנים. נהוג לשיר "אלף שיר לצפון מגולן עד חרמון", אדוני היושב-ראש. מפרוץ מלחמת חרבות ברזל הצפון שאנחנו גרים בו לא חזר לשגרה, אפילו לא ליום אחד. אנחנו חיים במציאות מתמשכת של סבבים חוזרים, הסלמות, ירי, פינוי חלקי. לשמחתנו, אנחנו תושבי רמת הגולן התעקשנו שלא להתפנות, אבל החזרה היא חזרה, גם כשהיא חזרה, היא הייתה זהירה, והיא חזרה שוב פעם לחוסר יציבות.
כל שנה נראית אחרת, אבל המגמה זהה. יש שחיקה מתמשכת בעסקים ברמת הגולן ובצפון. בהתחלה זה היה כתוצאה מהמצב הביטחוני, ואחר כך חוסר הוודאות, ולאחר מכן הניסיון לחזור לשגרה, שנקטעה שוב, במלחמה צודקת והכרחית, אבל בסוף, בקצה, יש תושבים ויש עסקים שמשלמים את המחיר על כך שאין אנשים שמגיעים לצפון.
אנחנו מסתכלים לא רק על הנתונים, אלא כתושבי הגולן אנחנו מסתכלים על המציאות בשטח. אין מה לעשות, אזרחי ישראל, בצדק, לא יכולים להגיע לצפון, לא יכולים להגיע לגולן, מתקשים להגיע גם לגליל, והדבר הזה פוגע בצורה ישירה בבעלי העסקים, בחקלאים, בהכנסות הישירות של אותם בעלי עסקים, שהופכים להיות עסקים שנמצאים במסלול הישרדותי. עסק שנפתח ונסגר עם הנחיות שחוזרות ומשתנות של פיקוד העורף – בצדק, אבל זו המציאות. והתיירות הולכת ונעלמת, העסקים הקטנים מתקשים לשרוד במציאות הזו.
בתאריך 11 במרץ פרסם משרד האוצר איזשהו מתווה, מתווה פיצויים, אבל המתווה הזה, לצערנו, גם בדומה למתווים אחרים, לא נותן מענה ראוי, במיוחד לאותם אלו העצמאיים, אותם העסקים הקטנים שמחזיקים את הכלכלה הישראלית, מחזיקים את הפריפריה. הוא קובע איזושהי הבחנה שמי שפונה יושווה ליוני 2023; מי שלא פונה – שזה מאוד רלוונטי אלינו, תושבי הגולן – יושווה ליוני 2025.
אבל גם 2025 זו הייתה שנה של לחימה ולכן שנה של פעילות חלקית, של חוסר יציבות, של שוק מצומצם. וכאן נוצרת הבעיה. כשמשווים עסק לשנה שהוא במשבר אתה לא יכול לסייע לו. אתה לא יכול למדוד את שנת הפיצוי בשנה שגם כך הוא חווה משבר והיה במצוקה. ולכן, לא רק שאנחנו במתווה הזה לא יכולים לסייע, להפך, אנחנו גורמים לאותם עסקים קושי שמתווסף על קושי, שמתווסף על מציאות של מאבק שהיה בתוך תושבי הצפון – מי שנשאר ומי שמתפנה. לכן, מי שנשאר ולא התפנה בעצם נפגע פעמיים, הוא גם החליט לעמוד עמידה עקרונית, אידיאולוגית, לא להתפנות, ועכשיו העסק שלו יפוצה כביכול על פי תאריך שהוא גם ככה היה במצוקה וההכנסות שלו היו נמוכות.
לכן ההשוואה שצריכה להתבצע – השוואה אחידה ליוני 2023, כשהייתה איזושהי תקופה שיכולה לשקף איזושהי פעילות רגילה לפני השחיקה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו לא יכולים לנהל אזור שלם במצב של כמעט שגרה, אי-אפשר לפצות עסקים בלי להבין את עומק השחיקה שהם עברו. ולכן אני ביקשתי להעלות את הנושא הזה לדיון דחוף במליאה.
וברשותך, עוד דקה, אני חייב להתייחס למה שהיה פה קודם.
אני חותר לסיכום. אני חייב להתייחס למה שהיה פה קודם. ואני רוצה להגיד את זה - - -
לא, אני לא מדבר אל תומך הטרור. אני מדבר על דיון שהיה בוועדת החוקה, עם חברת הכנסת עזוז והיושב-ראש. רוטמן, ואני אומר את זה כלוחם, וכמי שגם אמר מעל כל במה אפשרית. אני מגבה את לוחמי צה"ל בכל סיטואציה, גם אם המחיר האגבי הוא ילדים או נשים או – לא מעניין אותי. אנחנו מגבים את הלוחמים שלנו בכל מחיר, ולא משנה מה התוצאה. קודם כול – גיבוי מלא. ובג'נין אין אזרחים חפים מפשע, בג'נין אין ילדים תמימים. אותם אלו שנולדו ב-2006, בגירוש מגוש קטיף, הם הנוח'בות של 2026 ב-7 באוקטובר. ולכן אין לי כהוא זה, כהוא זה, איזושהי תחושה של רחמים על האויבים שלי.
אבל משהו שאני כן חייב להגיד, זה שאי-אפשר גם לקחת אמירה של חבר כנסת ולקטוע קטע ממנה ולהפוך את האמירה שהוא אמר ב-180 מעלות. ולשם – אני כן חושב שזה מה שהיה בדיון בינך לבין רוטמן, ואני לא מקבל את ההשוואה שלך, כי השימוש בנוח'בה הוא מחוץ לתחום.
גם אם ההשוואה שלך היא לראש הממשלה – ואני יודע שהייתה לראש הממשלה ולשרים ולחברי הקואליציה, אנחנו רגילים לשמוע מהצד הזה הרבה הכפשות - -
745 מילים של יצחק קרויזר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.