הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – זכויות ילדים במשפחות אומנה), התשפ"ה–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להציג בפניכם הצעה שנולדה בצל מלחמת חרבות ברזל, מלחמה שבה הצטרפו למעגל השכול העצוב והנורא הרבה מאוד משפחות. למרות שעברו למעלה משנתיים וחצי מפרוץ המלחמה, למרבה הצער המדינה טרם השכילה לעגן בחוק את מלוא הזכויות שמגיעות למשפחות השכולות.

אני נחשפתי לסיפורו של אחיו של סמל תומר נגר, זכרו לברכה, והבנתי שנעשה כאן עוול, שבאמת יש חובה מאוד גדולה לתקן אותו. זה תיקון קטן שיכול ליצור שינוי גדול. תומר, זכרו לברכה, תושב אזור, שירת ביחידת גולני, נפל ב-7 באוקטובר בקיבוץ כיסופים, אחרי באמת קרב גבורה על הגנת הקיבוץ. תומר הוא אחיהם של גל ועמית. כשמלאו לתומר שלוש, הצטרפו למשפחה שני אחים, בדרך של אומנה, עדן ומאור, ומאותו יום הם היו משפחה, חלק בלתי נפרד מהמשפחה.

ובכל זאת, החוק לא מעניק לעדן ומאור את הזכויות שמגיעות להם כפי שמגיע לאחים הביולוגיים. בואו נודה על האמת, לא מדובר בהרבה זכויות, אבל המינימום – הטיפולים הנפשיים, ההתייחסות – אף אחד לא מכיר בהם. וזה שינה את החיים שלהם, לתמיד. תחשבו שהם ביחד מאז שתומר היה בן שלוש.

הצעת החוק, כמו שאמרתי, היא תיקון קטן, והשפעתו על ילדי אומנה גדולה, והיא עוסקת בילדים שאיבדו את הקרובים שלהם. שכול הוא שכול הוא שכול, ואסור לעשות הפרדה. הדבר שאני מבקשת, ודווקא בעת הזאת, תוך כדי מלחמת שאגת הארי - - -

המלחמה שאנו מצויים בעיצומה גורמת לחרדה ולאיום ביטחוני ממשי אצל כולם. בואו נעשה את התיקון הקטן הזה, שבאמת יכול להקל ולו במעט על אלה שבלאו הכי מתמודדים עם קשיים אחרים.

אני רוצה לומר, יש לבית הזה הרבה מחלוקות בין קואליציה ואופוזיציה. ולמרבה הצער, המליאה עסקה השבוע בהרבה מחלוקות. אפשר פעם אחת, בהצעה אחת קטנה, לעשות משהו שהוא גם מאחד. לא חייבים לריב על כל דבר. ואני באמת פונה, הייתי אומרת שאני פונה לחברי הכנסת, אבל מי שנמצא באולם הם רק חברי הכנסת מהאופוזיציה, שאני בטוחה שיצביעו בעד. אני לא רואה, למעט היושב-ראש, אפילו לא חבר קואליציה אחד.

כן, גם השר, שאני יודעת שהוא נורבגי. לא?

אז כנראה שבאופן לא מפתיע ציפיותיי נכונו לאכזבה. אני בכל זאת מקווה שהכנסת תצביע בעד.

אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, להתייחס לפרסום מאתמול בנוגע לראש הסגל של ראש הממשלה. אדוני, אתה בוודאי מגנה את האמירה.

אני אגיד לך, יותר מכל דבר זה עורר בי עצב עמוק ובחילה. אני רק אומרת לך, אדוני, לא יודעת אם להגיד שצחקתי, כי אין שום דבר מצחיק בדברים שפורסמו, אבל לכל הפחות הרמתי גבה על כמה היה קל לחברי קואליציה לדחות ולגנות, בצדק, צדק גמור, את האמירות האלה.

אבל לא לצייץ ולו מילה כשאנחנו יודעים שאדם שנחשד בקבלת כספים – הוא אפילו הודה, לדעתי – נחשד בקבלת כספים ממדינת קטר, שהיא מדינה תומכת טרור, חזר ללשכת ראש הממשלה. שם – צרצרים, לא שמענו מילה. אז צריך לחשוב על זה, תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה לשר על תשובתו. אני אגיד שההצעה כן עלתה לוועדת שרים ולא הוחלט בה. מכל מקום, מה אתם בהיסטריה, כולה הצעה קטנה, בלי עלויות, לסייע למשפחות שכולות. איזו בושה שעל זה הדרמה. אני אגיד שצר לי שבדברים שבאמת הם כל כך בקונצנזוס, כי אני לא רוצה לחשוב שמישהו בקואליציה לא רוצה לסייע לאחים שכולים, צר לי שעל זה בכלל מתווכחים.

אני אגיד עוד דבר בהזדמנות הזאת, אדוני היושב-ראש. יש לנו חובה קדושה גם לסייע לאנשים שמצויים במלחמה ואין להם ממ"דים ואין להם מקלטים שמותאמים לצורכיהם. אני אמשיך לדבר על זה, על נגישות למיגון, עד שיימצא הפתרון. אני מאוד מקווה שהממשלה לא מחכה למצוא את הפתרון רק בסיום המלחמה, תודה רבה.