תודה, אדוני. אדוני השר, לאור המלחמה עם איראן ומצבם של העובדים הזרים, וכחלק מהפקת לקחי העבר, אני מבקש לשאול:
1. האם המשרד דואג להגנתם של העובדים הזרים לנוכח המלחמה?
2. האם יש תוכנית למצב שבו הם יחליטו לעזוב?
איבדנו במושב עדנים עובד.
כן, אדוני. אני מבין את הצורך של החלוקה של 1,100 מיגוניות בעבר ואת החלוקה הגיאוגרפית. אבל היום, במלחמה הנוכחית, אין חלוקה גיאוגרפית. אנחנו רואים – ירושלים, פתח תקווה, תל אביב, הכול. האם למשרד יש תוכנית עדכנית? וגם – כמה כסף המשרד הקצה או שמשרד האוצר הקצה? בדיוק דיברנו על מושב עדנים, אבל להרבה מושבים באזור המרכז אין מיגוניות והם צריכים אותן עכשיו. למי הם פונים, והאם יש תקציב ייעודי לזה?
אין להם את האפשרות, אדוני השר. מיגונית היום עולה בסביבות 100,000 שקל. לחקלאים, לרוב החקלאים, אין אפשרות לרכוש עכשיו מיגוניות לשים בשטח. האם למשרד יש תקציב ייעודי לנושא, או – לאוצר יש תקציב ייעודי לנושא? אני גם חושב שזה אינטרס גם ביטחוני וגם כלכלי של מדינת ישראל, שהעובדים ירגישו בטוחים.
במרכז אפשר.
אבל, אדוני השר, אני רוצה לתת בשורה לחקלאים האלה, כי הם בלחץ, ובצדק. היום העובדים האלה ישנים בבתים של החקלאים. האם יש איזושהי כתובת במשרד שאתה אמון עליו לפנות בנושאים האלה? מי אחראי על זה? זו השאלה.
הוא יכול לאשר קנייה כזאת?
וכרגע יש מלאי של מיגוניות?
כן. תודה רבה, אדוני.
215 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.