אנשי ימין יקרים, אני פונה אליכם ועושה לכם הסבר כי לפעמים בטלוויזיה קוטעים דברים או לא נותנים להשלים דברים. אז אנא קבלו: אין שאלה בכלל שמבחינתי, ואני אומרת את זה כבר למעלה משנה – אני קראתי לנשיא טראמפ להטיל סנקציות נגד יצחק עמית ונגד גלי בהרב-מיארה. ואמרתי שבכל הכבוד הנשיא טראמפ צריך לומר בפה מלא שמי שפוגע בדמוקרטיה של הידידה הטובה ביותר של ארצות הברית, הוא פרסונה – הוא אדם לא רצוי בארצות הברית, כך ממש. ולא רק הוא – יכול להיות שגם בני המשפחה שלו. הוא לא צריך לקבל אישור להיכנס לארצות הברית.
עכשיו, יש הבדל אדיר בין הסנקציות שאני מבקשת להטיל, או חס וחלילה, סנקציות שיחייבו את ישראל במשהו, כי שיהיה ברור כאן לאזרחים באשר הם: זה לא משנה לי מי או מה – ישראל סוברנית לעשות כך או אחרת בהתאם למה שקורה בישראל ובהתאם לחוק בישראל. אנחנו לא חייבים בשום פנים ואופן לקחת על עצמנו או לכבד איזשהו צו באשר הוא צו, ולא משנה מי יטיל, אלא אם כן זה במסגרת החוקים שלנו, לדוגמה, שאשררו דבר מסוים, או אמנות.
לכן אנחנו סבורים כולנו, גם כל מי שחתם על העצומה של פרופ' כהן אליה, שאנחנו רוצים אמירה של נשיא ארצות הברית שהוא רואה בחומרה את הפגיעה הקשה בדמוקרטיה הישראלית וברגישות ובחשיבות של הפרדת הרשויות. אבל ממש ממש לא, ואסור לתת יד להטלת סנקציות כלכליות שיפגעו בזכות קניין, לדוגמה, כאן בישראל.
ופה אני אומרת לכם, על פי הדין הקיים, אין שום סנקציה שניתן להטיל בישראל, רק בחו"ל, ויש לזה השלכות וחשיבות אדירה. עובדה שזה מאוד מאוד מלחיץ את החונטה המשפטית. אבל המשמעות היא שאם לדוגמה תהיינה סנקציות כלכליות, שאי-אפשר באופן אופרטיבי, על פי החוק, להחיל אותן בישראל, איך זה כן קורה? בגלל מערכת הסוויפט, לדוגמה, שהיא מערכת אמריקאית. המשמעות היא, כמו שעשו למתיישבים ביהודה שומרון, כשהוטלו סנקציות למיניהן, זה גורם לפגיעה קשה באיכות חייו של אדם. הוא לא יכול לעבוד עם אשראי, הוא יכול לעבוד רק עם מזומן.
עכשיו, פה תשאלו את עצמכם: איפה עובר הגבול? אז שמעתי, לדוגמה, את דבריו של עו"ד זיו מאור, שאני מאוד מכבדת. הוא אומר: רבותיי, הבנקים לא יכולים לכבד את זה. גם אם הבנקים עושים את זה, צריך לפנות לבנק ישראל ולומר לו: אתה לא יכול. הוא צריך לתת פתרון חלופי למערכת הסוויפט. חברי עו"ד זיו מאור, אני מאוד מכבדת אותך ואת ידענותך – לא, אני לא אתן בשום פנים ואופן לאזרח שיצטרך לרדוף אחרי הבנקים. כי כשזה קרה למתיישבי יהודה ושומרון – אני הייתי כאן לבד בכנסת, בוועדות, כשקראתי מול נגיד בנק ישראל שאין שום סמכות, שום סמכות להטיל סנקציה קניינית, כלכלית או כלשהי בתוך ישראל. סנקציות בארצות הברית – בוודאי ובוודאי. נשיא ארצות הברית שיאמר שיש פה פגיעה קשה בדמוקרטיה, שהמערכת המשפטית פוגעת ורומסת את המחוקק ואת הרשות המבצעת – בשמחה; שבגלל זה הם לא רצויים בארצות הברית – בטח ובטח. אבל בשום פנים ואופן לא סנקציות שיהפכו אותנו למדינה שמכפיפה את ראשה בניגוד לחוק, ופוגעת בזכויותיהם של האזרחים.
שמחתי להבהיר.
470 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.