שוב מתברר שהצבא לא מעניק צורכי דת: נמנע מחרדי עצור לשמוע פרשת זכור

אדוני היושב-ראש, אני באמת רוצה לשבח אותך על אורך הרוח שלך. אתה מנהל את זה באמת בשקט, בשלווה, וזה נותן המון רוגע גם בזמן שישנם עימותים. יישר כוח.

מכובדתי, גברתי השרה, בראשית דבריי, בימים אלו מדינת ישראל נמצאת בתקופה היסטורית, תקופה שבה העם היהודי נלחם בתעוזה, בחוכמה, באומץ לב מול ראש התמנון האיראני. הניסים שאנחנו עדים להם מדהימים את מנהיגי העולם, בראותם את השמירה האלוקית של הק-ל על בניו, בני העם היהודי. בישיבות המורכבות בהכנה למלחמה אל מול איראן היה חשש לירי בסדר גודל שלא הכרנו. התכוננו לתוצאות הרסניות שעדיף לא לפרט, חס ושלום. בחסדי שמיים זה לא קרה, וכולנו נושאים תפילה שלא יקרה. לצד הניסים הגדולים – אם אני מפריע למישהו, אני מייד מסיים.

לצד הניסים הגדולים כולנו כואבים ודואבים על הנרצחים, השם ייקום דמם. ברגעים אלו ליבנו ומחשבותינו עם משפחת בני הזוג שנרצחו אמש בביתם מפגיעת הטיל האיראני ברמת גן. זוהי תזכורת חשובה לכולנו לדאוג לשכנים בני הגיל השלישי, שההתמודדות עם המלחמה קשה בעבורם, וכולנו מחויבים לעמוד לימינם ולסייע להם.

חבריי חברי הכנסת, האזרחים היום לא נמצאים לא בעלטה ולא שוכנים במקלטים במשך ימים שלמים. אם הגענו למציאות שבה אנו דנים על פתיחת מוסדות חינוך בחלק מהמקומות ברחבי הארץ – ובחלקם כבר פתחנו – אם כולנו יכולים לשוחח בטלפון ולצאת ולעשות קניות, ואני יכול לנאום כאן במשכן הכנסת בצורה בטוחה, זה מספר את הסיפור בצורה ברורה. באיראן הגנרלים לא רואים את אור היום, ובלילה הם פוגשים את אור הטילים – הטילים שמחסלים אותם בכל מקום שהם מתחבאים. כאן בישראל אנחנו מסתובבים בחופשיות ובביטחון. ראש הממשלה שותה קפה באור יום בשטח הפתוח, והם מביטים עליו מהגיהינום. מדינת ישראל חזקה, העורף האזרחי חזק ונחוש, והניצחונות שלנו הם מעל הטבע, ברוך השם.

באופן מעורר השראה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון, ומנהיגנו, יושב ראש ש"ס אריה דרעי, מובילים את מערכת הביטחון וחיילינו הגיבורים למלחמה עזה לערוף את ראשיהם של ארגוני הטרור המאיימים עליהם. יחד עם בת-בריתנו ארצות הברית אנחנו מובילים סדר עולמי חדש במזרח התיכון; סדר עולמי שמבטיח את ביטחונם של ילדינו לעוד עשרות שנים קדימה; סדר עולמי שיבטיח את המשכיותו של העם היהודי לדורות הבאים.

מכובדיי, לצערי דווקא בימים אלו שאנו נלחמים בעמלק, בשבת זכור נמנע מבחור, עציר בכלא הצבאי, לשמוע את קריאת זכור – מצווה מדאורייתא, שכל יהודי מחויב בה. הכאב שלי על מקרה זה הוא לא כמו מי ששייך למגזר מסוים, הכאב שלי כי אני יהודי, יהודי גאה בארצו, בארץ מולדתו. "זכור את אשר עשה לך עמלק", הוא של כולנו, לא של החרדים, של כולנו. זה המוטו שיש לנו היום, כדי ללחום בעמלק שמנסה לאבדנו ולהשמידנו. ודווקא כך, ודווקא כך, כשזה מצטרף על המקרה שלפני כן, שלא נתנו לבחור להניח תפילין, ולא משנה בגלל מה הוא עצור בכלא הצבאי, ששם מחויבים להוראות הדת – מחויבים – עוברים על ההוראות האלה פעם אחר פעם. אני חושב שעל הדברים הללו צריכים לתת את הדעת.

מרן הראשון לציון, הגאון, הרב יצחק יוסף, מנהיג רוחני שמוסר את נפשו למען העם היהודי בארץ ובגולה, אמר לי שכאבו על מעצר בני הישיבות בעוון לימוד תורה והמניעה מהם לקיים את חלק מהמצוות, בכל הנושא הצבאי הזה, זה הכאב הגדול שיש לו. אנשים נעצרים על כך, והעוון הגדול שלהם הוא שהם לומדים תורה במדינת ישראל. זה אותו כאב שהיה לאביו, מרן אביר הרועים, רבנו עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה.

חבריי חברי הכנסת, תורת ישראל אין לה קשר לפוליטיקה, התורה כולה ניתנה לכולנו בהר סיני. לא שאלו אותם: במי אתם בוחרים, לאיזה מחנה אתם משתייכים, מאיזה מוצא אתם, רק שאלה אחת נשאלו, אתם יהודים? אתם מקבלים את התורה? כן. והיום, אני צועק פה, אחרי אלפי שנים ממתן תורה: כן, אנחנו יהודים, כן, אנחנו מאמינים בתורת משה ומעל הכול, אנחנו אחים מאוחדים. ולכן הכאב שלנו הוא גדול יותר, כשאנחנו מגיעים לדברים מהסוג הזה, לדברים שתסמרנה אוזניים אם היו קורים במדינה אחרת; איזה רעש היינו מקימים. היינו קוראים לזה אפילו אנטישמיות. לא כאן במדינת ישראל, לא כאן בצבא ההגנה לישראל. אדוני היושב-ראש, שירתתי בצבא, אני קצין בצה"ל, ועל כך כואב לי יותר, כי אני יודע כמה דברים בתוך הפעילות הצבאית מקפידים – בחוקי הצבא, בפקודות הצבא. וכאן, מה היה כל כך קשה לתת לו? זה מראה על אטימות.

אני מקווה שזו תקלה מקומית ולא תקלה רעיונית. אני מאוד מקווה שזה כך, אני מאוד מקווה שזה כך ואני רוצה שהדברים הללו יתבררו. יחד, בכוחות מלוכדים, נבצר את ביטחון ישראל, נשמר את תורת ישראל ונחזק את נושאי לפיד המסורת, בחורי החמד שעמלים בתורה ומתפללים לשלומם של חיילינו הגיבורים. תודה רבה.

המדויק. נכון, נכון.