אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים, לילה קשה, לילה קשה שבו איבדנו שתי נפשות, ירון ואילנה משה, זכרם לברכה, שעליהם ניתן לומר: "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו". שני בני זוג, אזרחים ותיקים מהעיר רמת גן, לא הספיקו להגיע לממ"ד, אם מפאת גילם, ואם בשל הנכות הפיזית של אחד מבני הזוג. לפי הדיווחים בתקשורת, פצצת מצרר חדרה את גג הבניין והתפוצצה במרכז סלון ביתם.
בתמונות מן הזירה הקשה, מבין ההריסות, מבצבץ לו הליכון מפויח. אסון כבד ונורא, ומעל הבמה הזו ובשם הבית הזה אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחה ואיחולי החלמה לכל הפצועים. לזוג מרמת גן שאיבד את חייו אתמול בשעת לילה, אומנם היה מרחב מוגן בקרבת מקום, אך לא הייתה להם, ככל הנראה, היכולת להגיע אליו בזמן.
לפי נתוני פיקוד העורף, לשליש מאזרחי ישראל כלל אין מיגון. כאשר ל-21% מן האזרחים שיש להם מיגון – המיגון הוא במקלט ציבורי, שיש להגיע אליו באישון לילה או שיש לעבור אליו, על דרך השגרה, בזמן חירום. בתוך הציבור הענק הזה, ציבור של מיליונים שאינם ממוגנים, ישנם מאות-אלפי אזרחים ותיקים וישראלים עם נכויות ועם קשיי התניידות. לפני שלושה שבועות פנינו לשר הרווחה – או ליתר דיוק, לממלא מקום, שר הרווחה, שבו-זמנית משמש גם כממלא מקום שר הבריאות, וגם כממלא מקום שר השיכון והבינוי ושר התיירות. מזל שלא הסכמתם שימונה גם לשר הפנים.
הבנתי. אז פנינו לממלא המקום של ממלא המקום של ממלא המקום, של ממלאי המקום –בדרישה לגיבוש תכנית ממשלתית לפינוי קשישים וישראלים עם מוגבלויות. ניתן לעשות זאת על בסיס מתקני דיור ואשפוז של משרדי הממשלה; על בסיס חדרים מונגשים במלונות ועל ידי העמדת תקציב ותשתית למחלקות הרווחה ברשויות המקומיות לטובת פינוי אלפי אזרחים.
אדוני צודק, אכן אפשר לעשות, וישנם פתרונות.
אתה צודק, רק שאם הגענו למערכה הזו, שהיא מערכה מתוכננת ולא מתקפת פתע נגדנו, כשכל שיש לנו הוא פיילוט עם 16 רשויות - -
- - והדבר לא מעוגן – לא בתקנות ולא בפרויקט לאומי – אז אנחנו נמצאים בבעיה. אדוני, שהיה שר הרווחה, ונחשב שר רווחה עתיר זכויות, אתה יודע שהעמדת 500 מיטות במתקנים הממשלתיים היא טיפה בים, בייחוד כאשר משרד התיירות כבר חתם על אין-ספור חוזים עם מלונות, שיש בהם עוד מאות חדרים מונגשים. לכן, כל הכבוד על מה שכבר נעשה, אבל אוי לנו שגם בנושא הזה – של פינוי אזרחים קשישים וישראלים עם נכויות שאין להם מרחבים מוגנים – אוי לנו, שרק מה שנעשה הוא שנעשה עד עכשיו.
בסדר, נכון. הכול בסדר. בימים הקשים הללו, אנחנו חוזרים פעמים רבות על המילים: חוסן, כוח עמידה, יציבות העורף. חוסנה של חברה, עמיתיי חברי הכנסת, נמדד בראש ובראשונה ביחס אל המוחלשים ואל הפגיעים ביותר שחיים בקרבנו. הסולידריות הבסיסית הזו נטועה עמוק בשורשיה של הציונות ובחזונם של דור המייסדים – מדוד בן-גוריון ועד ז'בוטינסקי, עם תורת חמשת המ"מים. אך שורשיה העמוקים עוד יותר, ונטועים במקורות שלנו, שמצווים עלינו: "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני". על כן, החובה המוסרית שלנו, בעת חירום כמו בזמן שגרה, היא לדאוג שלא להשאיר איש מאחור, ובמיוחד לא את דור הסבים והסבתות ואת דור ההורים שלנו. זה המבחן שלנו, ובכך נמדד כחברה.
התיקון להצעת חוק הביטוח הלאומי שמובאת היום לפניכם עוסקת בדיוק בכך, בהחלטה של החברה לא לנטוש ולא להשליך לצידי הדרך את האזרחים הוותיקים. ההצעה הזו משקפת את ההבנה שהחוסן בשגרה משליך גם על החוסן בחירום, וששאלת הגעתם המהירה של אזרחים קשישים למרחב המוגן אינה השאלה המכרעת היחידה: גם מצב בריאותם; גם האביזרים שעומדים להם בחייהם; גם יכולתם בשגרה לקנות תרופות ולחמם את ביתם – גם הדברים הללו משליכים על היכולת שלהם להגיע בזמן ולתפקד בזמן חירום.
לכן צריך לומר, דווקא על רקע מצב החירום, שקצבאות הביטוח הלאומי לאזרחים הקשישים, קצבאות הזקנה שאמורות להבטיח חיים בכבוד לאזרחי ישראל הוותיקים, נשחקו משמעותית, בשני העשורים האחרונים. במקביל, כולנו יודעים כיצד נראית עליית המחירים המטורפת כתוצאה ישירה מכישלון הממשלה. כולנו יודעים שקצבאות האזרחים הוותיקים כיום אינן מאפשרות קיום בכבוד. הסכום הבסיסי של קצבת האזרח הוותיק עומד על 1,600 שקלים. 1,600 שקלים – זה הסכום שמדינת ישראל מעניקה לאזרחיה הוותיקים, שעבדו ופרנסו את עצמם כל ימי חייהם והפרישו ממשכורתם לביטוח הלאומי. לעיתים, במשך עשרות שנים. 1,600 שקלים, ואנחנו לא כובשים את פנינו ברצפה. הסכום המביש הזה מותיר במקרים רבים עשרות אלפי אם לא מאות אלפי קשישים במצב של חיים על סף העוני, עם צורך יום-יומי לבחור בין תרופות לבין חימום הבית, בין מזון ראוי ובריא לבין הזכות הבסיסית – כן, זכות – לקנות לנכד מתנה או לצאת לאיזשהו בילוי.
הצעות חוק רבות חשובות עלו בבית הזה מאז הקמת הממשלה הנוכחית על מנת לעדכן את סכום הקצבאות, ופעם אחר פעם הממשלה הנוכחית דוחה אותן. ממשלת השינוי וקואליציית השינוי עשו צעד דרמטי להעלאת קצבת הבטחת ההכנסה של קשישים עניים. מה עשתה הממשלה הנוכחית למען 1.2 מיליון אזרחים ותיקים, ההורים שלנו, הסבים והסבתות? מה יש בתקציב הנוכחי למען האוכלוסייה הזו של דור המייסדים, אחרי שבינואר הקצבה שלהם עודכנה – בכמה, אדוני היושב-ראש? 48 ש"ח.
אנחנו, חברי הכנסת, ראינו תוספת של אלפי שקלים במשכורת שלנו, כי השכר שלנו מוצמד לשכר הממוצע. ההורים שלנו והסבים והסבתות שלנו קיבלו תוספת של 48 שקלים. 48 יריקות בפרצוף, זה מה שהם קיבלו. מה עשתה הממשלה הזו במשך שלוש וחצי שנים למען האזרחים הוותיקים? איזה בשורה יש בתקציב הזה, שיש בו למעלה מ-7.2 מיליארד כספים מגזריים וקואליציוניים? שקל, שקל של בשורה אין בתקציב שאנחנו מאשרים בימים אלו בכנסת לאזרחים הוותיקים.
אדוני, הזמן שברשותי אזל, אני רק אזכיר בשני משפטים, ברשותך, ומראש לא אנצל את זכות התגובה. אזכיר כי מי שקבע שקצבאות האזרחים הוותיקים לא תוצמדנה לשכר הממוצע אלא למדד הוא ראש ממשלת ישראל בשבתו על כיסא שר האוצר ב-2003. הוא קרא לאזרחים הוותיקים שלנו "השמן שרוכב על גב הרזה". והדבר השני שאומר - -
האחרון. - - שמכיוון שהממשלה ביקשה דחייה של חודשיים לתשובה והצבעה – ביקשה דחייה, לא הצביעה נגד ההצעה בוועדת השרים – אז למרות שברור לי שהדבר נעשה בעיקר מטעמים פוליטיים, אני רוצה, אתה יודע מה? להיות עדיין בעל רסיס תקווה שאולי נוכל בשבועות הקרובים, בפגרה, ביחד עם ארגוני הגמלאים, כן לעשות ולו תיקון קטן. ביקשתי מהשר לוין שהתקופה תקוצר לחודש כך שבמהלך הפגרה, באחת המליאות המיוחדות, נשמע את עמדת הממשלה. אני מקווה שארגוני הגמלאים ינצלו את החודש הזה, גם בזמן המערכה, להפעלת לחץ. לכן, לא נצביע היום, אבל אנחנו פעם אחר פעם נדרוש מהממשלה תשובה: מה אתם עושים למען 1.2 מיליון אזרחים ותיקים?
אני יודע.
אבל צריך גם לעלות את הבסיס.
1,005 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.