קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. תחילה, אי-אפשר שלא לפתוח בהשתתפות בצער המשפחות של שני האזרחים, הזוג מרמת גן שנרצחו.
ירון ואילנה משה, זוג שלא הצליח לתפוס מחסה, כשאיראן ממשיכה לרצוח אזרחים חפים מפשע, בזמן שהצבא שלנו ממקד את כוחותיו ואת התקפותיו אל מול משטר רצחני ועושה הכול כדי לשמור על העם האיראני. אני חושבת שהמערכה והמלחמה שאנחנו פתחנו בה יחד עם ארצות הברית היא הפתרון לעם האיראני, ודיברו על כך רבות. אבל לראות איך איראן ממשיכה למקד את הטילים שלה על אוכלוסייה אזרחית – זה רק מוכיח עד כמה המלחמה שלנו צודקת. בעזרת השם, שהצבא שלנו והחיילים שלנו ינצחו.
אדוני היושב-ראש, ברצוני קודם כול לשלוח מכאן החלמה מהירה לחברנו חבר הכנסת מיכאל ביטון. הצעת החוק החשובה שלו, הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות מילואים אזרחי לבוגרי שירות לאומי ושירות אזרחי בעיתות חירום) – זה חוק חשוב ויצירתי, יש לומר. אני אקריא את הנאום שהוא כתב, ואני אקריא את זה בשמו.
כולנו יודעים שמדינת ישראל נמצאת באחת התקופות המורכבות והקשות בתולדותיה מאז 7 באוקטובר. במלחמת חרבות ברזל אנחנו מתמודדים עם מציאות ביטחונית שלא הכרנו כמותה, מציאות של מלחמה ממושכת, של איום מתמשך. פתחתי את הדברים שלי עם האובדן הקשה של הזוג היקר, ואנחנו מכאן שולחים תנחומים. זו אינה עוד מערכה נקודתית, זו מלחמה רב-חזיתית בעזה, בצפון מול חיזבאללה, והצפון – תושבי הצפון היקרים, החזקים, עם החוסן, ובאמת, הגאווה הישראלית לראות אותם, איך הם עומדים איתן אל מול המתקפה הקשה של חיזבאללה. ומכאן גם חברתי חברת הכנסת יעל, אני יודעת שאת בקושי ישנה בימים האחרונים, ואת גם גרה שם בצפון, גם עוברת שם במוצבים של החיילים והאזרחים. מכאן אנחנו מוסרים לכל אזרחי הצפון חוזק וחוסן וחיבוק גדול.
בתוך המציאות הזאת, יש מי שנושאים בנטל, וכולנו יודעים את זה – זה המילואימניקים היקרים שלנו והמילואימניקיות. אני אזכיר שוב שלמעלה מ-65,000 נשים התגייסו למערכה למילואים יחד עם יתר המילואימניקים. מאות אלפי אזרחים נקראים לדגל.
יש הרבה רעש. יש הרבה רעש. בבקשה.
מאות אלפי אזרחים נקראים לדגל ועוזבים הכול – עבודה, משפחה, לימודים, עסקים. אנחנו באמת מכאן מדברים הרבה על המילואימניקים ומביאים לפה לא אחת הצעות חוק כדי לסייע להם, ואני חושבת שבזה צריכה לעסוק הכנסת בימים האלה. לצערי, אדוני היושב-ראש, אני חושבת שכל החזרה לשגרה והעלאת נושאים שהם פוליטיים פוגעת מאוד.
ולצד המעטפת שאנחנו משתדלים להעניק גם לנשות המילואים ולמילואימניקים, יש עוד סוגיה שחשוב לזכור. בסוף, כשהמילואימניקים נקראים לדגל, הם נגרעים ממצבת כוח אדם בעבודות משמעותיות במקומות העבודה, ממעסיקים שהם משמעותיים בעורף, ואנחנו מדברים על רופאים, אחים, פרמדיקים, אנשי מד"א, שוטרים, כבאים, עובדי מערכות ביטחון הפנים, הצלה. ואנחנו צריכים לדעת לתת לזה מענה, כי בסוף גם המעסיקים האלה, מעסיקים משמעותיים, שדווקא בשעת חירום אנחנו צריכים אותם בעורף, ועם ישראל זקוק להם, בעומס שהולך וגדל גם למשל על בתי החולים או מקומות אחרים. המקומות האלה מתרוקנים מאדם כתוצאה מהמילואימניקים והמילואימניקיות שנקראים לדגל, ועושים משימה לאומית חשובה, משימת קודש. אני חושבת שזו בעיה לא קטנה. זו בעיה אמיתית, בעיה מבנית, וזו בעיה שדורשת פתרון.
לכן הצעת החוק של חבר הכנסת מיכאל ביטון, הצעת החוק שמונחת בפנינו, היא הצעה שמציעה רעיון פשוט אך עמוק: להקים קומה נוספת של שירות – מילואים אזרחיים – לא במקום הצבא, אלא לצידו; לא במקום המילואימניקים, אלא כדי לתמוך בהם. היא מבקשת לאפשר למדינה בעת חירום לקרוא לשירות אנשים שכבר תרמו למדינה במסגרת שירות לאומי או אזרחי בתחומים של ביטחון, הצלה, רפואה וביטחון פנים. מדובר באנשים שכבר הוכשרו, שכבר עבדו במערכות הללו. הרבה מהם גם לא עושים רק שירות של שנה – עושים שנתיים. יש לי אחיינית שמשרתת במשרד הביטחון שנתיים, ואני כל כך גאה בה שהיא בחרה לעשות עוד שנה. אנחנו מדברים על בנות שירות לאומי ואנשים איכותיים וטובים שמתנדבים בשירות לאומי-אזרחי, שזה המסלול שהם בחרו, ואין שום סיבה שלא נקרא להם לדגל גם בזמן חירום בשעת מלחמה. זה משהו שאפשר לעשות אותו. לא צריך להכשיר אותם, הרבה מהם התנדבו בדיוק אצל המעסיקים האלה, שהם בעורף, ויש להם כדי לתרום גם להצלה, גם לביטחון וגם למערך והמאמץ המלחמתי. המשמעות היא ברורה, אומר חבר הכנסת ביטון: חיזוק מיידי של העורף, תגבור מערכות החירום והקלה אמיתית בעומס שמוטל היום על משרתי המילואים ומשרתות המילואים.
יש כאן גם משהו עמוק. בימים אלה מתנהל דיון ציבורי נוקב סביב חוק הגיוס. ברוך השם שהחוק שרצו להביא נבלם, נעצר, ומוטב שלא היה בכלל מתקיים ומובא לכאן לכנסת. עדיין אנחנו הרבה פעמים מדברים באמת על שוויון בנטל, על הרחבת מעגל המשרתים במאמץ המלחמתי בצבא. כמו שאמרנו, ואמר מיכאל ביטון בצדק, ואנחנו כולנו תומכים בזה, לאנשי השירות הלאומי-אזרחי, יש להם הרבה מאוד תרומה, והם יכולים לתרום אף יותר במקומות האלה ובזמנים האלה. המציאות הביטחונית של ישראל לא מאפשרת לנו להישאר עם מעגל שירות מצומצם. אנחנו חייבים להרחיב אותו. לא כולם ישרתו באותו אופן, לא כולם יהיו לוחמים, אבל יותר אזרחים צריכים להיות חלק מהמאמץ הלאומי.
תודה רבה לך, מיכאל ביטון. אני חושבת, אדוני היושב-ראש, שזו הצעה מצוינת, שמוטב שגם הקואליציה תצטרף. אבל הבנתי שאנחנו דוחים את ההצבעה היום כתוצאה מזה שהשרה אורית סטרוק, שאחראית על השירות הלאומי, יושבת שבעה, וזו הזדמנות מכאן לשלוח לה תנחומים. תודה רבה
797 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.