קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כן, הריצה בין ועדת הכספים לפה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, החברים המצטרפים, לימן, מג'דל שמס, קצרין, מרום גולן, געתון, עג'ר, יפתח, אדמית, חניתה, מנרה, שתולה, זרעית, שומרה, אביבים, סאסא, סער ועוד. אדוני היושב-ראש, לנו היישובים האלה הם מוכרים מאוד. אנחנו שכנים, צפוניים, תושבי הגולן.
בשביל רובנו אלה בסך הכול שמות שקופצים תדיר בכתום, מה שנקרא, בצד, בהתרעות, אבל בשביל כל יישובי קו העימות זו שגרת החיים היום-יומית שלהם.
מתוקף תפקידי כיושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, מפרוץ המלחמה אני מלווה את הרשויות מקרוב, נמצא בשטח כמעט בכל יום. בשבוע שעבר הצטרפתי למנכ"ל משרד הפנים ישראל אוזן לפגישה עם פורום קו העימות בנהריה.
אני רוצה להגיד כאן מילה טובה על מנכ"ל משרד הפנים, שמוביל את המשרד בצורה מאתגרת ולא פשוטה, ללא שר. אין לנו שר פנים, ויש שם מנכ"ל חזק שמוביל את המשרד, מלווים אותו אנשים טובים, והוא נמצא בשטח ביחד עם ראשי הרשויות. הוא נמצא, לומד, שומע, הוא זמין. אל הפגישה הצטרפה גם חברת הכנסת יעל רון בן משה, שגם היא תושבת האזור וגם היא מכירה מקרוב את המציאות הביטחונית המורכבת של יישובי קו העימות. יחד קיימנו שיח פתוח וישיר עם ראשי הרשויות על המציאות שהתושבים שם חיים ביום-יום.
הדברים ששמענו שם היו ברורים מאוד. המציאות הביטחונית ביישובי קו העימות שונה בתכלית מזו של שאר אזורי מדינת ישראל, והדבר הזה, יש לו השפעה על המדיניות של חיי היום-יום ביישובי קו העימות, על ההסדרים הכלכליים, התעסוקתיים. כאשר מתייחסים אליהם גם בהגדרות, המציאות אחר כך במתווה הפיצויים היא אותה המציאות, והמציאות שהם חיים בה היא מציאות שונה.
כיום חלה ברחבי מדינת ישראל הנחיה של פיקוד העורף על מדיניות מצומצמת, מצב שמוביל לכך שהמעסיקים מחייבים את העובדים להגיע למקומות עבודה, אבל בפועל, ביחס ליישובי קו העימות, המציאות הנקבעת היא בהנחיה דרך פיקוד צפון, שאומר שהמציאות מורכבת הרבה יותר. התושבים שם מתמודדים עם ירי, טילים שמגיעים גם מאיראן, אבל בעיקר מלבנון, כטב"מים, שמגיעים בתדירות גבוהה, כמו שהיה אפשר לראות ממש לפני כמה דקות, אזעקות חוזרות ונשמעות כשזמן ההתגוננות הוא אפס, אין זמן.
הטילים הבליסטיים האיראנים הם מפחידים, הם כבדים, הם עושים נזק אדיר, אבל יש לנו התרעה מקדימה, יש לנו התרעה באותו רגע. לתושבי הצפון אין התרעה – זה בום ואזעקה ביחד, צריך להבין את זה – ורמת המיגון, אנחנו יודעים, היא לא שונה מבכל רחבי מדינת ישראל, היא לא טובה. בתנאים האלה, עצם היציאה מהבית או הנסיעה למקום עבודה עלולות להפוך לסיכון ממשי, ובכל זאת, ההגדרה הארצית היא של מדיניות מצומצמת. עובדים רבים נדרשים להגיע למקומות העבודה, והם מוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן: מצד אחד, הסכנה הביטחונית; מצד שני, הם לא יכולים לפגוע בפרנסה. גם העובדים שלא מגיעים לעבודה, לא מוגנים מפני הפיטורים עכשיו, והם לא מקבלים שכר בגין ההיעדרות. המשמעות היא פשוטה: מי שבוחר לשמור על ביטחונו ועל ביטחון משפחתו, ישלם על כך מכיסו. במקביל, בתי העסק ביישובי קו העימות סופגים פגיעה כלכלית קשה מאוד בשל תדירות האזעקות והאיום הביטחוני. לכולנו ברור כי כולם אוהבים לנפוש אצלנו בצפון וכולם מגיעים, ועכשיו אין תיירות. בוודאי שמאוד מאוד קשה גם לעבוד בחקלאות על קו הגבול.
לכן, המציאות הזו מחייבת מענה ממשלתי ברור ומדויק לתושבי הצפון. יש להגדיר, אדוני היושב-ראש – וזה דבר שהוא גם נוגע אלינו, למשפחות שלנו, שנמצאות עכשיו בזמן התרעה של אפס – להגדיר את כלל יישובי קו העימות במסלול כמו שהיה בתחילת המלחמה, במסלול האדום והירוק לנזק העקיף, בדיוק כמו שנעשה. המנגנונים האלה, כבר הוכח שהם היו מנגנונים יעילים, למרות שאנחנו יודעים שמס רכוש עובדים בצורה טובה, משמעותית. החבר'ה שם באמת נמצאים בשטח, אני רואה אותם כל הזמן. יש עליהם עומס אדיר, אבל צריך להגדיר את זה כבר מעכשיו, כדי שלא נצטרך להיות חלילה עם עסקים שנמצאים בפני סכנה של סגירה או פשיטת רגל. והדבר הכי חשוב – להקצות לרשויות בקו העימות תקציב גמיש, תקציב חירום גמיש, שהם יוכלו להמשיך ולהפעיל ולקיים סדרה של פעילויות שהן מחויבות המציאות כדי להמשיך ולהעניק לתושבים שלהם את הסיוע הנדרש לאותם תושבים במציאות הנגזרת.
אדוני היושב-ראש, תושבי קו העימות הם לא אזרחים סוג ב', ולכולנו ברור שצריכה להיות כאן הפרדה ברורה. אנחנו גם רואים את התעצמות הלחימה שככל הנראה הולכת להיות בגבול הצפוני. ברוך השם, יש הצלחות אדירות באיראן, הצלחות כבירות – באמת, אנחנו לא מפסיקים לשבח ולהתפעל מהגבורה ובאמת מהיכולות המדהימות של צבא ההגנה לישראל וזרועות הביטחון – אבל בצפון המערכה היא מערכה מאתגרת בצורה משמעותית, ולכן גם המתווים והמענים צריכים להיות מיידיים, מהירים, לפחות כמו זמני ההתרעה שיש שם בצפון. תודה רבה.
709 מילים של יצחק קרויזר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.