מתווה פיצויים לעסקים קטנים ובינוניים במבצע שאגת הארי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חושבת שעל ההצעה הזאת תהיה הסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה שזה נושא חשוב לסדר-היום וזה צריך לעבור לוועדת הכספים.

בסדר, זה כבר היה צריך להגיע לכאן לדיון, עם כל הכבוד לממשלה. אני עומדת כאן היום כדי להציג את ההצעה החשובה הזאת של חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון, שנבצר ממנו להגיע לכאן, ואני מודה לו על הזכות להציג את ההצעה החשובה הזאת בעניין מתווה פיצויים לעסקים הקטנים והבינוניים בזמן שאגת הארי. לפני הכול אני שולחת מכאן תנחומים למשפחות שאיבדו את יקיריהם – משפחות חללי צה"ל הגיבורים, משפחות של אזרחים שנרצחו על לא עוול בכפם. מי ייתן וקורבנכם לא יהיה לשווא.

במסגרת הבמה והזכות שנתנה לי – גם חיבוק וחיזוק לכל פצועי צה"ל ולמשפחות שלהם. לפני כמה ימים ביקרתי פצועים קשה בבית החולים בנהריה, המרכז הרפואי לגליל. יש להם עוד דרך לעשות, והם גיבורים, ותודה שהם משרתים את עם ישראל ושמרו עלינו בצפון. אני אגיד שהמשפחות וההורים של החיילים הפצועים מראשון לציון, ממודיעין, מירושלים, יושבים שם די לבד, כי לא מגיעים מבקרים לנהריה. תדעו שלמרות שאתם אולי שם פיזית לבד, כל עם ישראל איתכם. ותודה לעובדי ומנהלי המרכז הרפואי לגליל, שעוטפים אותם ודואגים להם לכל חסרונם, גם במציאות המורכבת ביטחונית שם במרכז הרפואי לגליל. ושמעתי רק דברים טובים מהמשפחות לגבי הצוותים הרפואיים, הצוותים הסיעודיים, צוותי המשק, המנהלים. אני מקווה שזה יסייע בהחלמה ובחזרה של כולם הביתה כמה שיותר מהר.

בהזדמנות זו – כמה מילים לחיזוק חיילי וחיילות צה"ל, המפקדים והמפקדות, חיילי המילואים. אני פוגשת אותם כל יום בקיבוץ שלי בגבול לבנון. תודה שאתם שם. זה לא מובן מאליו. אנחנו אוהבים אתכם ומחבקים אתכם ומקווים שכולם יבצעו את משימתם על הצד הטוב ביותר ויחזרו הביתה בשלום. זכות לעמוד כאן, אדוני היושב-ראש, בעת הזאת, בימים הדרמטיים האלה של עם ישראל, גם במקום הממוגן הזה ולהגיד את כל הדברים האלה על חיילי צה"ל, על המפקדים ועל כוחות הביטחון בכלל.

אני רוצה להקריא לכם הודעה קטנה ששלחו עכשיו בקבוצה של ההורים בקיבוץ שאני גרה, קיבוץ געתון. הם כותבים ככה, המנהל החברתי של החינוך הבלתי-פורמלי אצלנו, יישוב קו עימות: הורים יקרים, מיידע אתכם שהנעורים – זה הילדים שלנו בכיתות ז' עד י"ב – התארגנו עצמאית להתחיל לעבוד על המפקד עכשיו בפינת המדורה ליד הכניסה למקלט. המפקד זה המוסד של יום העצמאות, שאנחנו מדליקים כתובות אש, של דגל המדינה ומספר השנים של המדינה ועוד כתובות אחרות. והילדים המדהימים שלנו, אחרי ימים מאוד מאוד אינטנסיביים ועצימים ועם מעט מאוד שינה, אספו את עצמם, יצאו מהבית, נמצאים ליד המקלט ועובדים מעכשיו, כמה ימים אחרי פורים, על המפקד של יום העצמאות.

וזאת הרוח, ועם זה אני באה לכאן. ואם הילדים שלנו, מכיתות ז' עד י"ב, עובדים עכשיו בקיבוץ געתון, בגבול לבנון, על מפקד יום העצמאות, אני מקבלת מזה המון המון כוח, ואנחנו נמשיך לעבוד כאן למען עם ישראל ולמען הרוח של עם ישראל וכדי שבאמת יהיה פה במקום הזה בשביל הילדים שלנו הרבה יותר טוב. ואם הילדים האלה יוצאים מהבית ונמצאים ליד מקום בטוח וממשיכים לתכנן את התוכניות שלהם ואת העתיד שלהם, בטח שגם אנחנו פה נעשה את זה.

להצעה לסדר-היום עצמה. מבצע שאגת הארי נמשך כבר, אני חושבת, 12 ימים, ואולי אנחנו נכנסים ליום ה-13, ועל פי הערכות הוא אמור להימשך עוד שבועות ארוכים. בזמן שחיילי צה"ל פועלים בחזית הביטחונית יש חזית נוספת, החזית הכלכלית, ובה אלפי בעלי עסקים קטנים ובינוניים נאבקים על הישרדותם. דיברנו פה כבר היום על השכירים והשכירות, דיברנו על בעלי תפקידים אחרים, מקצועות חיוניים כאלה ואחרים, ועכשיו נשים את הזרקור על בעלי העסקים הקטנים והבינוניים. בכל הארץ הם מדווחים על ירידה חדה בהכנסות, ביטול הזמנות, חנויות ריקות ופעילות מצומצמת. עובדים מגויסים למילואים, לקוחות מצמצמים צריכה, ואירועים ופעילויות מתבטלים בזה אחר זה, אבל ההוצאות – הן לא נעצרות: שכר הדירה ממשיך לרדת מהחשבון, הארנונה משולמת, הספקים דורשים את כספם, המשכורות עדיין צריכות לצאת בסוף החודש למרות המתווים שאנחנו מדברים עליהם כאן.

העסקים הקטנים והבינוניים הם עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית. הם יוצרים מקומות עבודה, הם מניעים את הכלכלה המקומית והאזורית, והם מחזיקים קהילות שלמות גם בפריפריה וגם במרכז. כשהם נפגעים, לא רק בעל העסק נפגע – משפחה שלמה, עובדים, ספקים, לפעמים שכונות שלמות או יישובים שלמים, הפעילות הכלכלית בהם נעצרת.

אנחנו כבר כמעט אחרי שבועיים של לחימה. הממשלה מציגה מתווה שמכונה סיוע, אבל האמת היא שזה לא מתווה פיצויים, זה מתווה של דחייה ועוד דחייה – דוחים הלוואות, דוחים תשלומים, דוחים התחייבויות. אבל דחייה היא לא פיצוי, דחייה היא לא פתרון; דחייה היא רק דרך לדחות את ההתמודדות עם הבעיה לחודש הבא. הפגיעה הקשה ביותר היא שוב, בקו העימות בצפון. שם ביישובים הסמוכים לגבול, המצב עוד יותר דרמטי. תחשבו על מכולת קטנה בקריית שמונה, זמן התרעה מיידי, אפס שניות, אין התרעה מקדימה כמו שקיבלנו כאן, וטוב שכך. במכולת הזאת בקריית שמונה, ברגע שנשמעת האזעקה, נשמעת גם הנפילה או היירוט, וצריך להיות כבר במרחב המוגן. כמה מכם היו הולכים לעשות קניות במכולת כזאת? כמה היו שולחים את בני המשפחה שלהם למכולת כזאת? הספקים חוששים להיכנס, והבעלים נאלץ לפעמים לסגור את העסק כבר בימים הראשונים של המבצע. תחשבו על מספרה בשלומי. מי פה מתנדב לעשות את התספורת הבאה שלו בימים הקרובים בשלומי, לשבת ליד מרחב מוגן לפי ההנחיות אבל בזמן התרעה אפס?

תבוא, אפשר לעשות גם טיפולי יופי אחרים, זה מתאים לכולם. גם גילוח. מי מכם מתכנן חופשה בפסח, שאו-טו-טו מגיע, בגליל, סמוך לגבול – צימרים, אטרקציות אחרות? מי מאיתנו מרשה את זה לעצמו בימים האלה? אני חושבת שאפילו לקרוא מכאן לעם ישראל: תגיעו בסוף השבוע לצימר, זה משהו שאני צריכה להתלבט בו, גם אם בצימר הזה יש ממ"ד תקני או מרחב מוגן אחר. העסקים האלה בכל הארץ, בטח במקומות שבהם הפעילות כמעט נעצרה – צריך להגיד גם את האמת: יש בהם סכנה אמיתית, סכנת חיים אמיתית. לנסוע עכשיו בכביש בצפון זה יותר מסוכן מבכל מקום אחר בארץ. אין זמן התרעה, ולא בטוח שאלה המקומות להסתובב בהן למרות העונה היפה, ובאמת מאוד מאוד יפה בכל מקום בצפון.

והינה, אנחנו פה בכנסת פוגשים ושומעים – אני בטוחה שכולנו, זה לא עניין פוליטי, זה לא קואליציה ואופוזיציה – מבעלי עסקים שהם לא רוצים עוד הלוואות. הם לא רוצים לצבור עוד חובות. הם צריכים פיצוי אמיתי על אובדן ההכנסות שנגרם להם בגלל המצב שהמדינה עצמה נמצאת בו. זה לא משהו שהם יכלו לצפות, לתכנן, להיערך אליו, אבל הם כן צריכים מאיתנו ודאות. הם צריכים אותנו עכשיו. הממשלה יודעת לפעול מהר מאוד כשמדובר בהחלטות אחרות – ראינו רק את ההחלטות של 24 השעות האחרונות – אבל כשמדובר בעסקים הקטנים והבינוניים, פתאום הכל לוקח זמן, וגם פה אומרים לי: כן, כן, זה נמצא בדיונים, זה על השולחן. אני לא יודעת, ממי שנוכח כאן בחדר, אף אחד לא היה היום, אתמול או שלשום – וזה ימים שהכנסת עבדה – בדיון בנושא בוועדת הכספים. אני לא יודעת מה זה "זה נמצא ומדברים על זה". פתאום שומעים כל מיני "כן, כן, חושבים על זה בממשלה". מה חושבים? אנחנו 12 ימים במצב הזה. אנשים צריכים לשלם עכשיו משכורות על פברואר ולהתחיל לשלם ארנונה ומיסים אחרים. הם לא יודעים איך הם סוגרים את השבוע הזה; לפעמים הם לא יודעים איך הם סוגרים את היום הזה. בעלי העסקים הקטנים והבינוניים צריכים מתווה פיצויים אמיתי. הם חייבים לדעת שהם יוכלו להתקיים בכל מקום בארץ, ובוודאי בגבולות. אנחנו לא נוכל להזניח אותם או להגיד שיהיה בסדר, שלא לדבר על השנתיים וחצי האחרונות. אנחנו יודעים הרי שבמסלול האדום עוד לא התקבלו פיצויים, במסלול האדום בעלי העסקים עוד לא קיבלו פיצויים על שנתיים וחצי, והינה אנחנו נכנסים לעוד מלחמה כל כך אקוטית שיוצרת עוד כל כך הרבה אתגרים כלכליים.

בעת החירום הזו מצופה גם מאיתנו פה בבית הזה להנהיג, לא להתמהמה, להגן על האזרחים, אם צריך, אז להישאר גם היום בלילה ולבוא גם מחר ומוחרתיים. אנחנו צריכים תשובות לבעלי העסקים הקטנים והבינוניים. בתוך המתווה המותאם הזה שאנחנו צריכים לכולם אנחנו צריכים לשים דגש גם על מקומות שנמצאים באזור מלחמה, על עסקים שנמצאים באזור מלחמה וסמוך לקווי העימות שבהם זמן ההתראה הוא מיידי או כמה שניות.

אני מבקשת מכולם לתמוך בהצעה הזאת לסדר-היום. יש פה שר? כן, יש שר. אתה משיב?

אז נשמע ואחרי זה נצביע. תודה רבה.

האמת שחשבתי שהשרה סטרוק תהיה כאן, כי קודם היא התייחסה אליי.

לא כמעט, אורית סטרוק היא שרה ממש, והיא קודם גם התייחסה לחלק מהדברים שקורים בגליל וגם פנתה אליי, אז חשבתי להשיב לה, אבל מכיוון שהיא לא כאן, אני אוותר.