קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, חברי היושב-ראש חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת רייטן היקרה, שדיברת מדם ליבך על מה שכואב לך ומטריד אותך, אני אתחיל מהמילה האחרונה שבה סיימת, אחריות. אז אני רוצה להגיד לך, אפרת – אפשר אפרת, נכון? חברת הכנסת רייטן, אני מתייחסת באחריות עצומה לתפקיד שהוטל עליי, ואני רוצה לספר לך איך אני, עם התקציבים שאני, ברוך השם, מצליחה לגייס, מובילה - - -
באמת ברוך השם, בחסדי השם. אתה יודע מה? אני רוצה גם להגיד לך, חבר הכנסת בליאק, יכול להיות שאנחנו חלוקים בעניין הזה. מותר להיות חלוקים, זה בסדר, כל עוד מכבדים אחד את השני. ואני מכבדת אותך. יש איזושהי חובה לאדם מאמין להגיד ברוך השם, להגיד שמה שאנחנו מצליחים לעשות, זה בחסדיו. גם עכשיו, למשל, במלחמה, אני אומרת, סתם כאמירה בסוגריים, ככה בשיח בינינו, גם עכשיו בלחימה, למשל, הרי ודאי שההצלחות שלנו בשמי איראן הן תוצאה של עבודה, ודיוק, ויכולות, ואימונים - -
- - והשכלה – הכול, הכול, הכול, נכון – ובאמת אנחנו יודעים שגם מפקדי הצבא הגדול בעולם, צבא ארצות הברית, ונשיא ארצות הברית, מעריצים את האופן שבו אנשי המודיעין שלנו והטייסים שלנו מצליחים להביא תוצאות כאלה מדהימות. אבל בסוף בסוף בסוף אני מאמינה שגם אתה מסכים איתי - - -
כן. אז אני אומרת שאנחנו צריכים, ואני מאמינה שגם אתה מסכים איתי שכל ההישגים זה גם בחסדי השם, וזה על כל העשייה של האדם. האדם צריך לעשות את הכול בצורה המקסימלית שהוא יכול, לתת את מקסימום המאמץ, ועל גבי זה צריך, מה שנקרא, סייעתא דשמיא.
אז אנחנו מסכימים על זה, נכון? אגב, זה - - -
ודאי. אגב, הרי זה מה שהרמב"ן אומר. סטיתי קצת ממה שתכננתי להגיד, אבל זו פשוט נקודה מעניינת. אני חושבת שאנחנו יכולים להסכים עליה. הרמב"ן שואל בפרשת נח: בשביל מה נח היה צריך לבנות את התיבה ולעשות אותה תחתיים, שניים, שלישיים, כך וכך אמות, כך וכך אמות, פה יהיה הצוהר, פה יהיה הזה? הקדוש ברוך הוא רוצה להציל את נח ואת משפחתו, ושניים-שניים מהבהמות, ועוד מהחיות, ושבעה מהבהמות הטהורות – הקדוש ברוך הוא יכול לעשות ככה. למה הוא צריך את כל העבודה הזאת של נח וכל הדיוק הזה והכול? מה אומר הרמב"ן? הוא מביא דבר שהוא יסוד מאוד גדול ביהדות. הרמב"ן אומר שהאדם צריך לעשות את ההשתדלות המקסימלית והמדויקת ביותר, ועל גבי זה הקדוש ברוך הוא נותן את הברכה. זה לקח מאוד מאוד. אבל צריך תמיד גם לזכור ולהגיד שהקדוש ברוך הוא הוא פה, הוא באירוע, ולכן אני אומרת.
אני חוזרת רגע למה שרציתי להגיד לחברת הכנסת רייטן.
- - - מותר לי. מי אמר שנגמר הזמן?
עד שאני זוכה לדבר עם אפרת, באמת, חברת הכנסת כל כך רצינית ומעמיקה, אז בוא נדבר פעם.
אז אני אומרת לך שאני משתדלת, עם התקציבים שברוך השם הצלחתי לגייס, לעשות דברים אסטרטגיים. כמובן שאני עושה את המינימום שאני נדרשת, אבל מעל זה לעשות דברים שהם בקנה מידה אסטרטגי. אני אתן לך כמה דוגמאות כדי שתביני כאילו מה נעשה במשרד הכביכול-מיותר שאתם תמיד אוהבים להגיד.
אז אני אומרת ככה: קודם כול, בהתיישבות – החטיבה להתיישבות, קודם כול. הרי היא כמעט ונמחקה בממשלות הקודמות, כמעט ונמחקה. רידדו אותה, רידדו אותה, רידדו אותה, כמעט מחקו אותה. החזרתי אותה לתקציבים של כמיליארד שקל, ונתתי לה לעשות פעולות אסטרטגיות, לא רק ביהודה ושומרון. נכון, גם ביהודה ושומרון, גם, גם – כמעט. גם ביהודה ושומרון. אני לא מתביישת בזה. אני באתי על הטיקט הזה לכנסת. זאת עמדתי, לזה הציבור שלח אותי, אז גם ביהודה ושומרון. תכף נדבר על זה. אבל בואו נדבר על הדברים האחרים. מי בנה את כל המחנות הזמניים למפונים מהעוטף? החטיבה להתיישבות. אנחנו בנינו אותם. מי מלווה אותם עכשיו בשיבתם הביתה? החטיבה להתיישבות, לא רק, אבל גם, במובנים מאוד משמעותיים. בשבוע הראשון אחרי 7 באוקטובר אנחנו גירדנו תקציבים מכל מיני פירורי עודפים שהיו וסידרנו להם ליווי קהילתי, כי אני יודעת שקהילה זה הדבר הכי תומך ברגעי משבר איומים כמו אלה שהם חוו. סידרנו להם ליווי קהילתי, והוא נמשך עד היום הזה.
בצפון אנחנו לראשונה, אני חושבת שמאז שבכלל הוקמו יישובי הצפון, לראשונה מזה עשרות שנים, אנחנו לא רק משקמים את יישובי הצפון ולא רק ליווינו אותם לאורך כל הדרך, עוד הפעם, גם בליווי קהילתי. כי את יודעת, אפרת, שליישובי הצפון לא היו מתוכננים בהתחלה מלונות. ליישובי העוטף היו מתוכננים; ליישובי הצפון, ההחלטה שהייתה אז, ולאורך שנים תרגלו אותה ברח"ל, זה שהתושבים ילכו למתנ"סים, לאולמות ספורט, לבתי ספר. השם ישמור, מי יכול לחיות ככה?
רגע, שנייה. אז כשהם כבר קיבלו את המלונות, המלונות היו תפוסים. לא היה אפשר לשים קהילה במלון כמו שעשו עם יישובי העוטף, ואז יצא שקהילות קטנות פוזרו על ארבעה, חמישה, עשרה מקומות שונים. איך תקיימי כך חיי קהילה? אם את מאמינה ומבינה שבקהילות כאלה הקהילה היא העוגן, אז זה פשוט מצב איום ונורא. ואנחנו על התחלת המלחמה הבאנו תקציב מיוחד שיעזור לתמוך את הדבק הקהילתי הזה, שהיה כל כך חסר באותם ימים, ולאורך כל המלחמה. מה אנחנו עושים עכשיו בשיקום?
אני אגיע לזה. מה אנחנו עושים בצפון? בצפון, למשל, אנחנו לראשונה מחוללים באמת צמיחה דמוגרפית. נלחמתי על זה והצלחתי לייחד חלק עצום מהתקציב לשכונות צמיחה בכל אחד ואחד מהיישובים הקטנים בצפון. אני לא אחראית במסגרת המשרד שלי למה שקורה ביישובים העירוניים, אם זה קריית שמונה, אם זה שלומי, אם זה מטולה, שגם נחשבת למועצה מקומית. אבל אנחנו יודעים הרי שלאורך הגבול הארוך הזה והכל-כך מסוכן, וגם קריטי למדינת ישראל, יש לנו המון המון יישובים קטנים שמעולם לא זכו לצמיחה. ומי שחזר אליהם – וסליחה שאני אומרת – אחרי תקופת הגלות מבית הארוכה, זה בעיקר האנשים המאוד-ותיקים, המבוגרים. אגב, עוד לפני המלחמה הגיל הממוצע, הממוצע, ביישובים האלה היה 70. והצעירים, שגם פחדו וגם כבר חוו קליטה במקומות הרבה יותר נוחים – לא רצו לחזור ועדיין לא רוצים. מה אנחנו עושים? אנחנו מקימים שכונות צמיחה ועושים עכשיו פרויקט שלם של קליטה של גרעיני משפחות צעירות, שיבואו ויחזקו את היישובים האלה, וכל מקום לפי אופי היישוב, כלומר אמרתי למשל לחבר'ה של התנועה הקיבוצית, לא נלביש עליכם עכשיו, אם אתם לא רוצים. אם אתם רוצים, נביא – אבל אתם לא רוצים, לא נביא לכם עכשיו איזה גרעין דתי. לא מתאים לכם.
אנחנו עובדים שכם אל שכם עם התנועה הקיבוצית ועם תנועת המושבים, ומארגנים גרעינים – בזרעית, אגב, כבר יש גרעין כזה שהגיע, והשילוב שם הוא פנטסטי, כי הגרעין הוא באמת מהציונות הדתית. זרעית לא יישוב דתי, יישוב מסורתי כזה. החיבור בין הצעירים לבין המבוגרים הוא מדהים, זו לא רק בשורה התיישבותית ולא רק חשיבות ביטחונית עליונה, זו גם בשורה חברתית, מה שקורה שם. פתחנו שם לראשונה את גן הילדים אחרי עשרות שנים שהוא לא היה פתוח – 12 שנה, נדמה לי – ומעון פתחנו לאחרונה. עכשיו, אתמול – אם לא היה עכשיו המבצע, אתמול היה אמור להיות טקס החנוכה של המעון, שנקרא, אגב, על שם החיילים שנפלו שם בגבול זרעית.
אז זה בצפון, אנחנו עושים שם פעולה. את יודעת, תמיד כשאני מדברת עם אנשי הצפון, אני אומרת להם, הסיפור שלכם עכשיו במלחמה דומה לאותו יהודי שהיה לו צינון, כל היום משתעל והתעטש ונזלת והכול – הוא הולך לרופא, הוא אומר, תביא לי תרופה, תן לי תרופה לצינון. הרופא אומר לו, אין תרופה לצינון, אין. הוא חוזר אליו כל פעם, בסוף הולך, אומר לו הרופא, תקשיב, אתה מנדנד לי כל הזמן, תרופה לצינון? תשמע מה לעשות: אתה נכנס למקלחת, פותח את המים הקרים, מתקלח במים קרים, לא מתנגב, יוצא למרפסת ברוח פרצים. אומר לו היהודי, אז רגע, ואז אני אבריא מהצינון? הוא אומר לו, לא, אז אתה תחטוף דלקת ריאות, ולזה יש לי תרופה.
אז מה שקרה ביישובי הצפון, הינה, את מכירה היטב, יעל.
את בוכה. אז הגענו לדלקת ריאות, ואני תפסתי את דלקת הריאות עוד לפני המלחמה, אפרת, בהסכם הקואליציוני שלנו הכנסנו את הצורך, את הזכות הזו שיש לנו על פי ההסכם הקואליציוני לייצר את שכונות הצמיחה ביישובים, כי כבר אז המצב היה קשה, ודיברנו על זה עוד כשהיית פה בכנסת הקודמת, ותאמיני לי, אפרת, אנחנו התווכחנו בחדר - - -
לא, לא, אני אגיד לך למה, כי מה שאני מצליחה לעשות, רק התחלתי לספר לך – מה שאני עושה שם – ותעברי את כל ראשי המועצות ותשאלי אותם, הם יגידו לך מה עושה השרה סטרוק שלא קרה מעולם. יעל יודעת את זה, הינה, היא תושבת הצפון. אנחנו באמת נותנים ליישובים שם צמיחה מטורפת שלא הייתה מעולם. ויש לנו מוקד - - -
אפרת, אני מספרת לך, ואני רק מתחילה.
אני מספרת לך מה אני עושה בשנתיים וחצי האלו, דברים ששרים אחרים לא עשו – למרות שהם יכלו, הם לא עשו. אני עושה, ברוך השם.
התחלתי לדבר על הגליל, בוא נעבור רגע לנגב. אנחנו מקימים יישובים חדשים בנגב – גם במבואות ערד, גם בציר 25 – בין דימונה לבאר שבע – דברים שלא היו מעולם, ואני לקחתי את התהליך הארוך הזה של הקמת יישובים, שהוא בעצם – יש, את יודעת, יש הנחיית יועץ להקמת יישובים, שהיא בעצם הנחיית יועץ לאי-הקמת יישובים. לקחתי אותה וקווצ'צ'תי אותה. אני אומרת לך שכל ראשי המועצות וכל מי שמתעסק עם הנושא הזה לאורך שנים רבות בדרג המקצועי, אומרים לי שלא היה כדבר הזה. אז אנחנו בונים את הנגב. אני אגיד לך יותר מזה – אנחנו, משרד ההתיישבות הקטן הזה - - -
אפרת, אני מספרת לך מה עושה משרד שאתם מלינים על הקמתו, והוא עושה דברים שלא היו מעולם. משרד ההתיישבות ביחד עם – לא תאמיני – משרד הביטחון אחראי על החלטת קבינט שאני יזמתי, כי אני הלכתי עוד בפברואר 2024 ליישובים בגבול ירדן, לעמק המעיינות ולכל היישובים שם, ראיתי מה קורה שם עם ההברחות, התקדמתי מול הממשלה, מול הקבינט, הבאנו החלטת קבינט שאנחנו מקדמים אותה יחד עם משרד הביטחון – פיילוט ראשון של 80 מיליון שקל וחומש של חמישה מיליארד – להכפיל – תקשיבי טוב – להכפיל את מספר התושבים לאורך הציר המזרחי שלנו, שהוא הגבול הכי ארוך והכי לא מיושב. לנוי יש לאורך הציר הזה כ-50,000 - - -
לא, אז אני אגיד לך, גם על זה אני אענה לך. גם על זה אני אענה לך. אנחנו, אחרי 7 באוקטובר הבנו ונפל לנו האסימון וחזרנו לתזה, לעיקרון הציוני שמעולם היה: קו המחרשה הוא קו הגבול. איפה שיש יישובים – יש ביטחון, איפה שאין יישובים – אין ביטחון, לא כמו שאמרה, אגב, בזמנו, השרה לשעבר ציפי לבני, שאמרה, התיישבות לא מביאה ביטחון, היא רק צורכת ביטחון – לא נכון, התיישבות מייצרת ביטחון. בעצם זה שהיא צורכת ביטחון, היא מייצרת ביטחון, ותושבים צעירים ולא מבוגרים, כפי שיש לנו לאורך כל הציר המזרחי – גם שם הגיל הממוצע מאוד מאוד מאוד גבוה – אז אנחנו היום מקימים לאורך הציר הזה לא רק יישובים חדשים, לא רק מעבים במשפחות צעירות את היישובים הקיימים, שכפי שאמרתי, הגיל הממוצע שם מאוד גבוה, אנחנו מקימים שם מוקדי התיישבות שהם בהגדרה מוקדים צעירים – למה? כי יהיו שם בעזרת השם מכינות, אגב, מכל המגזרים, בעזרת השם - - -
עוד אזרחים על הגבול, אבל עם תפיסת ביטחון אחרת, כי אם תלכי היום ליישובים, הייתי רק לפני שבועיים במועצה האזורית אשכול – אגב, יש שם ראשת מועצה מדהימה, מדהימה – מיכל – באמת, אישה – אני חושבת שאין מי שלא יסכים שהיא באמת מנהיגה שאין עליה. אני מקווה שמישהו יגזור את הקטע הזה ויביא לה, אני מעריצה שלה. נכון? מיכל. אז אם תשבי איתה ותשאלי אותה איך היום מכינים את כיתות הכוננות ביישובים, ואיזה אימונים הן עוברות, ואיך לא לוקחים עוד פעם את הנשק, שמים באיזה מחסן כזה שהאויב יכול בכלל למנוע ממך לקחת את הנשק – עשינו מהפכה בתחום הזה, אפרת, הדברים השתנו מאוד מאוד. אני אומרת לך שהתיישבות צעירה לאורך הגבולות, כזאת שהיא מאומנת והיא מייצרת בעצם מכפלת כוח לצבא – זה המתכון, וזה היה המתכון הציוני מאז ומעולם, רק שאנחנו שכחנו אותו לאורך השנים, וברוך השם, אנחנו חוזרים אליו.
אז לאורך כל הציר המזרחי אנחנו מייצרים הכפלה של האוכלוסייה וגם הורדת גיל באופן דרמטי על ידי מכינות, על ידי ישיבות, על ידי כפרי נוער, על ידי גרעיני נח"ל – חוזרים לגרעיני נח"ל סוף-סוף, דברים שאת יודעת, מפלגת העבודה הראשונה שהעיזה, והיום אני, ברוך השם, זוכה לקדם את זה, דברים פנטסטיים. עושים אותו דבר לאורך הציר המערבי בפתחת ניצנה, כי בסוף בסוף איפה שיש התיישבות – אנחנו בונים חומת מגן של התיישבות בכל מקום – בנגב, בציר המזרחי, בציר המערבי – יחד עם משרד הביטחון. הם עושים את הביטחוני – אני את ההתיישבותי, בכל הגבול הצפוני שלנו, דברים היסטוריים שלא היו כדוגמתם, דברים אסטרטגיים למדינת ישראל – וגם ביהודה ושומרון, כי כן, אנחנו מאמינים שיהודה ושומרון היא חומת המגן.
אבל חבר הכנסת קרויזר, אני לא מבינה, אני מדברת עם אפרת.
אני חושבת שהיא מאוד ערנית ומאוד מתעניינת. גם בגולן, אגב, אנחנו עושים את אותו הדבר. גם בגולן אנחנו בונים חומת מגן של התיישבות, כי בזה אנחנו – וגם ביהודה ושומרון. את יודעת, אפרת, שחומת המגן של ההתיישבות שאנחנו בונים ביהודה ושומרון היא המגן של כל עוטף יהודה ושומרון, של כל עוטף יהודה ושומרון - - -
אני אגיד לך משהו, מכיוון שיוסי מבקש ממני לעצור כאן, למרות שיש לי עוד המון מה לספר לך - - -
טוב, אז, חברים – אפרת, קודם כול תודה שנתת לי את האופציה לדבר. אני רוצה לתת לכם סקופ. טלי, לדעתי לא הייתה אזעקה. פשוט נראה לי – בעיקר חבר הכנסת קרויזר, אני הכי חושדת בו, הלך למשמר, אמר להם: תורידו את אורית מהדוכן - -
כן, זה הימור בהומור. - - תורידו את אורית סטרוק מהדוכן, וככה נכנסנו כולנו למקלט. אני 32 שנה בבניין הזה – אף פעם לא הכרתי את המקלט שיש פה, מעולם.
אפרת היקרה, בואי נעשה סיור יחד בצפון, בדרום, בנגב, איפה שתרצי, תראי את הפעילות ואז תדברי. יאללה, הספיק לנו.
2,169 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.