הצורך הדחוף במינוי שר פנים קבוע ומתן מענה הולם לרשויות המקומיות בעקבות המלחמה מול איראן

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת הנכבדים, אני מראש אסייג את דבריי, הרי בוודאי כל אחד שואל למה שר הבריאות הוא פחות חשוב ולמה שר הרווחה, חס וחלילה, אבל יש משהו – דווקא מהכובע שלי כראש עיר ומהסיורים שלי ברחבי הארץ – יש משהו שזועק לשמיים ומדבר על הדחיפות של שר פנים, שיהיה היום. והנוכחות – או האי-נוכחות – שלו היא מאוד מאוד בולטת.

אני בכל יום מגיע לחבריי – רובם הגדול חדשים, הקולגות שלנו, שלי, כראש עיר – אני רואה את ההבדלים המהותיים, יוצאי הדופן, של ערים חזקות – איך הן מתמודדות עם המלחמה, ושל ערים ומועצות חלשות יותר – איך הן מתמודדות עם המלחמה הזאת.

אני רוצה לצטט ראש מועצה, שאמר לי: אין לי כל כך עם מי לדבר במשרד הפנים. אני רוצה רק לזקק מהם תפקידיו של שר פנים בעיתות מלחמה: 1. פיקוח ועזרה לעיריות ומועצות בזמן חירום; 2. תיאום שלו עם גורמי החירום – משטרה, גופי הצלה וכו' וכו'; פינוי אזרחים – רק אנחנו הם אלה שהטלנו את זה על שר התיירות, אבל פינוי אזרחים זה התפקיד של שר הפנים; הכרזה על אזורים והסדרי חירום מקומיים – זה תפקידו של שר הפנים. כתוב בחוק, תפקידיו של שר הפנים; קבלת החלטות מינהלתיות על אזורים שנפגעו – זה תפקידו של שר הפנים. אתם יודעים כמה אזורים נפגעו? תיקח למשל את בית שמש, תל אביב וכו' וכו'; המשך תיאום של מרשם אוכלוסין.

אני רוצה להגיד לכם שהייתי ביישוב מסוים, שדווקא עכשיו קשור – טלי, תשמעי את זה בבקשה. גם את, גברתי.

תודה. הייתי במג'דל שמס. מג'דל שמס – השבוע, ביום שישי, בעזרת השם, אם יצא, אנחנו ניסע, אני ועוד כמה ח"כים, למג'דל שמס, לנחם את המשפחה של הנופל. הוא הנופל הראשון ממג'דל, מהקהילה הדרוזית במג'דל שמס. ויש שם תהליך יוצא דופן של גיוס לצה"ל.

אני יושב שם אצל השייח' – לפני ארבעה שבועות הייתי שם, הלכתי לבקר את המשפחות, אני בקשר עם המשפחות של הילדים שנהרגו מהטיל – והוא מספר לי שיש עכשיו תופעה: אחרי ההתפתחות בסוריה יש תופעה בארבעת הכפרים הדרוזיים בצפון, להירשם ולקבל אזרחות. הם הבינו – לא הקיצוניים, אבל אלה שעוד התלבטו הבינו שמדינת ישראל היא המשענת האמיתית. ואנשים רוצים ללכת להירשם ולקבל תעודות זהות. ובקצרין יש פקידה אחת, שלא יכולה לקבל אותם.

אומר לי השייח': אנחנו רוצים. הוא אומר לי: אני הייתי בין אלה שדחפו. יש שעת רצון, והם רוצים והם מתגייסים לצבא הזה. צריך ללכוד אותם.

זה תהליך, זה תהליך.

במג'דל מתגייסים. מתגייסים. יש שם תהליך יוצא מן הכלל. תיסעו, חבריא, תיסעו לדולאן, לראש המועצה - - -

בוודאי, אין שום ספק. כן, כן. תודה, הערה נכונה. אני לא רוצה להגיד לך למה - - -

אני לא רוצה להגיד לך, תעזוב, אני לא מתעסק עם אשמים. תמיד יש זמן להתעסק עם אשמים. זה לא הזמן. אני רק רוצה לחזק את הצורך. אני יודע בדיוק כמוך להגיד – אני פוגש אותך ואני אומר לך, עם איזו אמירה במרוקאית שרק אני ואתה מבינים: יאללה, תחזור כבר למשרד הזה. כי גם אצלך אני חש את זה.

בימים כאלה אני הולך למקומות שהחוסר בולט בהם, ואני שואל את אותם ראשי מועצות וראשי ערים במה אני יכול לעזור. והם מתחילים לפרוס את הקשיים. בוודאי, אדוני השר לשעבר, אתה יודע שאתה פתאום מקבל טלפון ומספרים לך על קשיש בן 88 שנמצא בקומה הרביעית על כיסא גלגלים, אין מקלט בבית, והוא בעצם נשאר נתון לחסדי שמיים. ושואלת אותך השכנה שנוקשת אצלו בבית – ומזל שיש אחת כזאת – והיא מתקשרת ואומרת: מה אני יכולה לעשות?

אתה השארת לידך מנכ"ל טוב, אני חייב להגיד את זה, ינון, שעושה עבודה מצוינת ואוזנו כרויה. אבל יש משרדים שהלך השר וזהו. ואחד המשרדים הבולטים זה משרד הפנים. לכן אני ציפיתי – ובוודאי שאנחנו לא היינו מתנגדים, אני אומר לך – שהיו באים ואומרים: אוקיי, לתקופת המלחמה הזאת אנחנו מבקשים להחזיר את השרים האלה, שר הרווחה, שר הפנים, שר הבריאות, למשמרת שלהם. בלי כל הרחשים הפוליטיים. וצר לי שזה לא קורה.

אני מאוד מקווה שזה יסתיים, וזה יסתיים בניצחון, בעזרת השם. כולנו רוצים שזה יסתיים בניצחון, והמשרדים האלה יחזרו לתפקוד. אני רק אומר לראש הממשלה: אתה יכול לנהל ואתה יכול לעשות, אבל אתה חייב להבין שברגעי החירום האלה, שר פנים ושר בריאות ושר רווחה, במשרדים שלהם, בשעה שנופלים טילים בארץ, הם צורך שכמוהו כטייסים וכאלופים וכלוחמים. צר לי שזה לא קורה. תודה, אדוני.