קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה לחברת הכנסת בן ארי על השאלה. זה נותן לי את ההזדמנות להבהיר את המשמעות של התקנה. שם התקנה הוא "מבחנים לחלוקת כספי תמיכות של משרד החינוך לפעילות לא פורמלית לחיזוק זהותם הדתית של תלמידי החינוך הדתי לקראת שירות משמעותי". למה אני מדגיש את זה? כי שם בעצם אנחנו מטפלים גם בהכנה לשירות לצבא וגם בהכנה לשירות לאומי.
יש לנו תקנה נפרדת, שהיא תקנה ייחודית לעידוד של פעילות לא פורמלית לשירות סדיר בצה"ל. התקנה הזו, כשאני התחלתי את הקדנציה, הייתה על 350,000 שקלים, ואני העליתי אותה ל-500,000 שקלים, והיא באמת ייעודית אך ורק לשירות צה"ל.
התקנה שאת תיארת, יש בה גם הכנה לצה"ל וגם הכנה לשירות לאומי. ובסוף הרעיון הוא הכנה לשירות משמעותי, כאשר נותנים לבנות ולמוסדות את הוויסות והבחירה, כי יש שונות בחברה הדתית. אנחנו רואים באמת עלייה בשירות המשמעותי לצה"ל של בנות. אני עכשיו מדבר רק על בנות. אני, דרך אגב, כמובן גם תומך במגמה הזו, אבל יש כאלה בחברה הדתית-לאומית שחושבים שהמענה הנכון של שירות נשים בצבא זה דווקא שירות לאומי. אני לא נכנס ומנסה לכפות את דעתי, אנחנו לא עושים פה איזו דוקטרינה. אנחנו כן רוצים לאפשר לכל נער ונערה – עם הנערים זה פחות מורכב, אבל לכל נערה, אז בואו נדבר בלשון נקבה – לכל נערה למצוא את המסלול הכי משמעותי שהיא יכולה ורוצה ללכת בו, בין אם זה בשירות סדיר בצה"ל ובין אם זה שירות לאומי.
כמערכת אנחנו לא פועלים להסללה לכאן או לכאן, ובעניין הזה יש גמישות למוסדות, גמישות לבנות, וכל אחת בוחרת את מה שהיא רואה לנכון.
מאה אחוז. אני רק אגיד לך, שתכירו, "הנושא ייבדק" נאמר בדרך כלל כשכתבים פונים אלינו: עוד שעה אני יוצא, תן את התגובה שלך. זה לא רציני לפעמים. אני רוצה לבדוק את הדברים. ולכן אומרים: פנית עכשיו, אנחנו נבדוק ונחזור, וטוב שאנחנו נותנים פה את התשובה, ולפעמים כתבים יודעים שהתשובה היא לא בדיוק מה שהם רוצים לשדר, אז הם מייצרים את הסיטואציה הזאת. לכן אמרו שהנושא ייבדק. אני לא רואה סיבה אף פעם לתת תשובה שהיא לא מוסמכת ובדוקה, ואני צריך באמת לראות אולי אני מכיר משהו אחד ויש טעות. אנחנו בודקים את הדברים ועובדים בצורה רצינית.
ספציפית למה שאמרת, אני אחזור רגע על הדברים שלי. אני רואה תופעה, ואני מסכים איתה, מבורכת, של עלייה במספרים של הבנות בחינוך הדתי-לאומי לכיוון מסלולי צבא ושירות בסדיר. אני ברמה האישית מברך על כך. יותר מזה, אני העליתי, נדמה לי שזה סדר גודל של 40%, את אותה תקנה שעוסקת באופן ממוקד אך ורק בשירות סדיר לצה"ל לבנות. אמרתי שמ-350,000 ל-500,000. לקחת את כל התקנה סביב ה-8 מיליון ולהגיד שהיא רק הולכת לשירות לאומי זה לא נכון – היא מחולקת בשביל שירות משמעותי בכל כיוון שהנערה תבחר.
אני רוצה להזכיר לך עוד משהו. בנוגע לחינוך דתי, יש לי את מועצת החמ"ד, יש שם מדיניות, זה לפי חוק. זה לא אירוע שאני עכשיו יכול להגיד: זו מדיניות שאני מתנער לחלוטין ממועצת החמ"ד. ממש לא. ובמועצת החמ"ד, התפיסה היא באמת שכל נערה תבחר את דרכה. יש כאלה שחושבים שהשירות הלאומי זה הדבר הנכון, ויש כאלה שאולי חושבים ההפך. אני לא נכנס להסליל בעניין הזה. אנחנו רוצים לוודא שכל אחת תקבל מענה לכל מסלול שהיא רוצה ללכת בו, שיהיה לה את כל המידע והיא תחליט מה שמתאים לה באופן אישי.
אני רק חייב לומר, ברשותך, היושב-ראש, שהיה לנו דיון בוועדת החינוך, הייתה חברת הכנסת עדי עזוז, לצערי הפסדנו את השאלה שלך. אני לא יודע מה קרה שם בוועדה, אני מקווה שכולם בסדר.
זאת ההזדמנות. אמרנו, רק שאני מאוד מופתע שחברת הכנסת מירב כהן – מירב בן ארי, אולי את יכולה להגיד לה, היא הייתה כל כך עם אנרגיות – נעלמה פתאום. תגידו לה שתבוא, נשמח לראות אותה פה.
היה זמן לשאלות, כמו שחברת הכנסת עזוז עכשיו תשאל אותי, ומירב כהן – אולי היא תבוא, הלוואי – נתנה נאום חוצב להבות, ובסוף שאלתי אותה: אז מה השאלה? היא לא ידעה להגיד לי.
יש בעיה בכנסת. אני לא יודע מה הייתה הבעיה במנגנון של הזום של הכנסת, הוא לא עבד. אנחנו במשרד החינוך מטפלים ביותר ממיליון משתמשים שמתחברים כל יום לזום.
יש להם טענות שזה לא עבד, אז אני לא יודע. בסוף זה יסתדר, אז אולי פתרנו את זה.
אתה לא רוצה שאני אענה קודם? זה היה ארוך. תן לי קודם.
כן. זה ארוך. יש ביטוי שנקרא "הרימה להנחתה". אתה מכיר את הביטוי הזה. קודם כול, שאלה מצוינת, אני רוצה לומר רגע מה עשינו. התחלנו את המלחמה בשבת זכור, בלי ידיעה מוקדמת שהמלחמה פורצת באותו בוקר, ומצאנו את עצמנו עם חברה ערבית שלומדת, מצאנו את עצמנו עם 17,000 תלמידים בטיולים.
מנקודת הזמן, בניגוד לערוץ 12, שידעו להזמין את יונית מאופרת, אני לא ידעתי שזה בשבת בבוקר, אוקיי? באותו שבוע קודם עשינו תרגיל היערכות חירום בדיוק לדברים האלה, אבל את נקודת הזמן הספציפית, לא ידעתי.
אני רוצה להסביר: פינוי התלמידים, על מה שאת מדברת, שתופס אותנו בשבת – שבת זכור, זה שבת אחת בשנה – זה יצא בדיוק בשבת שיש לנו עשרות אלפי תלמידים של מערכת החינוך הדתי בתוך המוסדות, ועכשיו אנחנו בהנחיה לפנות, אני מזכיר לכם – כאשר זה ציבור שומר שבת - - -
הכול, את תקבלי תשובה על הכול. אמרתי, הרמת לי להנחתה, תודה רבה, אני רוצה להסביר. יש לי הזדמנות. אני פה בכנסת, אני רוצה לשתף את הציבור, שידעו מה עשינו, מה הדברים בדיוק – היה מאוד מעניין לשמוע גם אתכם, ואני מקווה שגם קיבלתם מידע בוועדה, ואני רוצה לעשות את זה גם פה. והינה, אני רואה גם את קינלי. אני רק מחכה לחברת הכנסת מירב כהן, שהיה לה חשוב מאוד לבוא. תסמסי לה, תסמסו לה.
אני רק רוצה לומר ככה: עשינו את כל הפינויים האלה. באותה שבת השלמנו את כל הפינויים, למעשה, עד למוחרת בשעות הקטנות של הבוקר. אירוע מורכב, מאתגר, שעבר בשלום, ברוך השם, כולל גם חשש מפעילות קרקעית, שהייתה יכולה להתפתח בנקודות זמן. אני לא רוצה לעומק של הדבר הזה, אבל כך התחילה המלחמה.
בהמשך החזרנו קרוב ל-1,000 תלמידים מחוץ לארץ תוך שלושה ימים. חלקם הגדול היו במשלחות בפולין, במבצע מתואם עם השב"כ. גם זה אירוע שעבר בשלום, ברוך השם. זה היה מאוד מאוד מאתגר.
נכנסנו ללמידה מרחוק, והתחלנו ביום שני השבוע להגדיר מתווה דיפרנציאלי, שקראנו לו "המתווה הצהוב", שמטרתו ברורה. אחד, אני רוצה לומר פה, מעל הבמה הזו, לכל תלמידי ישראל: אני לא אפתח את מערכת החינוך כשתהיה סיטואציה שתסכן אתכם. מעל הכול – ביטחון ובטיחות התלמידים, נקודה. ואף אחד לא יזיז אותי מהקו הזה. המתווה שדיברנו עליו הוא מתווה שבא להקל על המקומות שבהם ניתן, כלומר הינה, אני אומר כבר עכשיו: מרכזי האוכלוסייה הגדולים כולל באר שבע, כולל המרכז, בוודאי חיפה והצפון, שגם כפופים לאיום חיזבאללה – כל עוד כמות הטילים שאנחנו רואים היום מגיעים אלינו מאיראן – לא ייפתחו ללמידה פיזית, נקודה. אנחנו לא נאפשר את זה.
איפה כן? ופה פונה אליי ראש מועצת אשכול, ויש פה איזה סמליות, דרך אגב, שדווקא המועצה שאולי הייתה בליבת האסון ב-7 באוקטובר, אומרת לי במכתב: אנחנו לא מאוימים, כל בתי הספר שלנו ממוגנים. הילדים שלנו עברו מה שעברו. תחזיר אותם, בבקשה, למערכת החינוך במתווה מגן – ואני הסכמתי, אני הסכמתי. ויחד איתה היו עוד לא מעט רשויות בעיקר פריפריאליות, אמרתי, עוד פעם, זה לא הולך לריכוזי האוכלוסין הגדולים. ריכוזי האוכלוסין הגדולים – כל עוד האיום יימשך, ימשיכו בלמידה מרחוק, נקודה. זה שחלקם קפצו – בסדר, לא משנה. זה המתווה. והמתווה כרגע מתוכנן ליום ראשון. הוא כולל חינוך מיוחד. תכף אתייחס לחינוך המיוחד, כי שאלת אותי ספציפית על זה. אבל אני רוצה להסביר מה הוא אומר ומה הוא עושה.
המתווה מאפשר לאותן רשויות שהן באמת באיום נמוך, בכפוף להערכת מצב של פיקוד העורף – אני רוצה לחדד – מי שמחליט על הסיכון וקובע אם אפשר להתקדם או לא הוא אלוף פיקוד העורף – דרך אגב, לפי חוק, זה לא משהו שהמצאנו. הוא חשוף לכל ההערכות המודיעיניות, הוא מתכלל את כל הדברים האלה. אני לא חשוף אליהן. בסוף מה שקרה ביום שני, אחרי שכבר בנינו יחד עם פיקוד העורף את כל האלטרנטיבה הדיפרנציאלית הזו – איפה כן, איפה לא, מעלה אדומים ומקומות אחרים – אמר לי האלוף שלמרות שגם האנשים שלו בשטח אמרו שהם תומכים, כי זה עבד מול כל מחוז, וגם בשטח לכל רשות יש את היקל"ר שלה, כך נעשה – החליט אלוף הפיקוד אולי בגלל חשיפה למודיעין שאנחנו לא מכירים, אולי בגלל שאותו יום שני היה גם יום קשה – אני לא נכנס לשיקולים שלו – הוא אמר: אנחנו לא נפתח ללמידה פיזית עד יום ראשון.
כרגע המתאר שאנחנו מדברים עליו מדבר על יום ראשון, ויום ראשון – זה גם כפוף להערכת מצב של מוצאי שבת.
לא. במקרה הזה אלה הנחיות הצבא קובעות. קינלי, אם לא הבנת, זה בחוק.
אני לא יכול להתווכח עם אלוף הפיקוד העורף, שהאחריות עליו, והוא חשוף למודיעין והוא רואה את כל תמונת המצב, שאני לא חשוף לכולה, לא אני ולא אתה, והוא לוקח החלטה ב-20:30 שלא. יכול להיות שהוא טעה, דרך אגב, יכול להיות שהוא טעה, אנשים טועים - - -
אנשים טועים. יש הבדל בין חינוך לא פורמלי, שנעשה בקבוצות קטנות, לבין לפתוח את כל מערכת החינוך ולשים אותה.
אני רוצה לחדד עוד פעם את נושא החינוך המיוחד, גם זה חשוב. וחברת הכנסת עזוז, שאלת – החינוך המיוחד – כבר במלחמת התקומה הגדרנו כמה מתארים. למשל, אם אתה ראש רשות ויש לך ילדים שאמורים לצאת לרשויות אחרות, וברשות שלך אתה יכול לפתוח, במתווה מוגן כמובן, והרשויות מסביב לא, ואתה רוצה לפתוח אצלך מרכז זמני לחינוך המיוחד כדי לתת מענה לאותם ילדים, אז אתה יכול לעשות את זה – זו דוגמה למתווה אחד. כל המתווים האלה – ויש לא מעט – כולם פתוחים ומאופשרים. אנחנו נותנים לראשי הרשויות לבחור ולהחליט את מה שהם רוצים לעשות, נקודה.
נקודת הזמן שזה יתאפשר היא ברגע שאותן רשויות יהפכו להיות צהובות. אני אומר לכם בצורה הכי ברורה שכיום כל המדינה היא אדומה. אנחנו לא נסכן את הילדים. בריכוזי האוכלוסין הגדולים זה עוד יותר מורכב, ועכשיו זה בוודאי לא הזמן לדבר על זה. ולכן, רשויות קטנות, פריפריאליות, שלא היו חשופות והן לא מטרות – זו הזדמנות לשחרר ולהקל. בעניין הזה יש להן שיתוף פעולה מלא של משרד החינוך – זה דבר אחד.
בסדר, אבל הם לא יכוונו עכשיו על קיבוץ, לא יודע מה, בעוטף.
אני לא חושב – לא, אני אגיד לך, קודם כול, שדרות וכל העוטף, אלו מקומות ממוגנים כולם - - -
תראה, מול פגיעה ישירה של טיל, זה אירוע שאני לא רוצה להגיד איפה ומה, ומה יכול להיות. אבל אנחנו מדברים על מיגון תקני, רשמי – לא הכי מוגן שיש, היה לנו את זה, אתה זוכר? הכי מוגן שיש, אני לא יודע אם אתה זוכר, לא – אנחנו מדברים על ממ"דים, ממ"קים – במידה מסוימת הוא יכול להיות גם בבית, או אפילו כאלה שאין להם את זה בבית.
נכון, אז אין, אז אנחנו לא מאפשרים 400 תלמידים, וזה יהיה בקבוצות. בוודאי, חד-משמעית. למשל, אני אגיד לך על מה דיברו איתי בעוטף ועל איזה מתווה. הם אמרו שהם רוצים את גני הילדים, כי גן ילדים, שיכולים להכניס אותו לממ"ד שלו, זה גן - - -
יפה. חינוך מיוחד, שגם הוא במסגרות קטנות יחסית. בבתי ספר דיברו על כיתות א' וב' בלבד ביסודי, והתיכונים – על י"א, י"ב.
נכון. זו החשיבה. תקשיב, אף אחד לא מוכן להסתכן. לא מוכנים – בצדק. ולכן, כל המתווה הזה לא רלוונטי, לא לתל אביב, לא לחיפה, לא לבאר שבע.
יש ארבעה סעיפים, מאפשרים את כולם, אני אומר לך. עכשיו, אני אגיד מילה אחת שכן חשוב לי לומר על החינוך המיוחד גם במתווים המאפשרים.
אחד הנושאים המורכבים זה נושא ההסעות. בשלב ראשון אנחנו לא מאפשרים הסעות. ההורים יסיעו את הילדים. זה מייצר אירוע, ותכף אדבר עליו. אבל צריך להבין – לא יכולה להיות הסעה שלוקחת, אוספת ילדים עם מלווה אחד – ועכשיו יש אזעקה. זה פשוט מסוכן.
ולכן, כשייפתח המתווה של החינוך המיוחד, הילדים יוסעו על ידי ההורים ויוחזרו על ידי ההורים. איפה זה מייצר בעיות? יש משפחות שלא מסוגלות, אין להן רכבים, ויש פה מורכבות. ראשי הרשויות קיבלו הנחיה איך לטפל במקרים הבודדים האלה. אבל ברמה גורפת ההסעות הן באחריות ההורים – דרך אגב, זה היה גם במתאר קודם במלחמה. זה לא חדש - -
- - זה לא חדש, המתווה נמצא. יש מסמך מסודר. אני יכול להביא לך אותו. יש לך אותו.
אני יכול להביא לך אותו. זה מסמך שאנחנו הוצאנו.
אני שמח שאת מקבלת את המסמכים שלנו, ואני שמח שאתם עובדים לפי הנהלים של משרד החינוך.
אני רוצה לתת לכם דוגמאות לעוד כמה אתגרים. זאת חתיכת הנחתה, מה אתה רוצה?
לא, לא. אחרי זה, הוא בא בטח על – הגיעה חברת הכנסת מירב כהן, יופי, אני שמח. קראתם לה. הייתי בטוח שהיא תהיה הראשונה להיות פה.
את יכולה, כשאסיים את הדברים שלי, מפה לא אקח שום דבר. את יכולה לקחת את זה ואחר כך לתת לי את זה, אני לא מתעסק עם זה עכשיו.
אני רוצה לומר להורי החינוך המיוחד, וזה נושא סופר-מורכב ורגיש, ואנחנו רוצים לתת את הפתרונות והמענים, ואנחנו גם מבינים – דרך אגב, אני רוצה לתת דוגמה, וטלי מכירה את זה היטב, כשיש פתאום אזעקה, וילד – אני לא מדבר על ילד בן שלוש או בן ארבע, אני מדבר על ילד מבוגר, נער, נקרא לו, או נערה – שנלחץ מהרעש הזה ולא מוכן להיכנס לחדר המוגן. חבר'ה, אני רוצה לומר לכם, אני מצדיע קודם כול לצוותים. זה אתגר לא פשוט, ואנחנו לא רוצים לסכן לא את הילדים ולא את הצוותים. המקומות האלו הם מקומות שאנחנו צריכים לבחון בשום שכל, וחס וחלילה שלא יהיו טעויות.
אני אומר עוד פעם, אני מאוד מאוד שמרן, ואני לא לוקח סיכונים. אנחנו פועלים בצורה מסודרת, לפי כל ההנחיות – לפי הנחיות פיקוד העורף, ובכפוף להערכת מצב שתתקיים בערב של מוצאי שבת. וכמו שקרה לנו, שרצינו לעשות ביום רביעי ולא עשינו, כך יכול להיות - - -
קודם כול, הרי זה מה שאמרתי לך בדיון. אמרתי, למה דיברנו על להחליט ביום שני כדי לעשות את זה ביום רביעי? כדי שלא נגיע למצב שבשלישי יגידו לפתוח, ואנחנו, כמו שאת אומרת, לא יכולים לפתוח. דרך אגב, הינה, אני אומר לכם, אותו דבר יקרה ביום ראשון: אם פיקוד העורף לא ייתן הנחיות מאפשרות שייתנו לנו להיערך, אני במוצאי שבת אגיד: המערכת בראשון לא יכולה להיפתח, כי אנחנו לא פועלים בזבנג וגמרנו. צריך להכין את הצוותים, צריך להכין את המיקומים, לראות שהכול ערוך, לעשות סיורים, לראות שאין נפלים. זה אירוע מורכב, זו מערכת גדולה, אולי הכי גדולה במדינה, ואנחנו צריכים את הזמן הזה, לכן אני כבר אומר לכם שעד יום חמישי בבוקר אנחנו מנסים לייצר את תמונת המצב שתהיה, אם תהיה, ליום ראשון.
דרך אגב, זה מה שעשינו ביום שני – בנינו הערכה ליום רביעי, כדי שאם ביום שלישי יגידו לנו לפתוח, לא ניתקע. החליט פיקוד העורף לחתוך – חתך. אבל אנחנו חייבים את הזמן הזה, אני לא רוצה לייצר, לא לצוותים שלנו, לא לרשויות, לא להורים ולא לילדים, סימני שאלה. הכול צריך לבוא בתיאום. דרך אגב, ראשי רשויות – חלקם רוצים 48 שעות, אני אמרתי 24 שעות לפחות, ואנחנו נעמוד בדבר הזה. עד כאן.
מה קרה בסוף לאותה הגברת? מה היה שם? אתה יכול לשתף אותי?
אתה ידעת על זה, אדוני היושב-ראש?
קודם כול, דיברת על צו של משרד הפנים, אני אגיד לך את עמדת משרד החינוך. ראשית, יש – ואתה יודע את זה היטב – לא מעט מוסדות שלנו, ממוקלטים, שמשמשים מיגון לאוכלוסייה, שהאוכלוסייה נמצאת בהם ונעזרת בהם. אנחנו – נדמה לי שזה היה משנת 1993 או לא זוכר מה הייתה השנה שהוגדרה – משרד החינוך תקצה ובנה מוסדות חינוך עם מיגון, נקודה. והסיכום היה שהמיגון הישן יושלם על ידי מערכת הביטחון בהובלת פיקוד העורף. אלה לא תקציבים שאנחנו כמשרד החינוך קיבלנו, ואין לנו. זה לא אירוע שאנחנו יכולים לעשות אותו, בטח לא בתקופת לחימה, וגם בשגרה. זה לא בפתחנו. כשאנחנו בונים בית ספר חדש אנחנו מוודאים – כולל כמובן בחברה הבדואית, בפזורה, בכל מקום ומקום – שיש שם את כל המיגון הנדרש. ואתה צודק, לאור זה שדווקא באמת לחברה הבדואית אין מיגון כמעט, ברובה מוחלט, אנחנו מוצאים יותר ויותר שבתי הספר שלנו משמשים למיגון לאוכלוסייה.
אני אומר עוד פעם, התקציבים האלה הם של משרד הפנים. אני בעד, אין לי בעיה, צריך להביא את משרד הפנים ולראות מה אומרים.
גם בנושא התקשורת, אני לא מכיר איפה המתאר הבעייתי בנושא של התקשורת. עוד פעם, זה אירוע של שר התקשורת. ואתה צודק, אני מציע שתגיש שאילתה לשר התקשורת, שהוא יתייחס לזה.
2,617 מילים של יואב קיש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.