קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מי השר?
אתם ההמשך? חבל שלא – הייתם צריכים לקרוא לחצי השני. לא שאתם חצי לא טוב, אבל החצי השני היה נוכח פה כשאלמוג - - -
גם מקריית אונו? או, יפה, מישהו - - -
מישהו נשאר היום בעיר, בקריית אונו, ללמוד?
יפה מאוד. חשוב מאוד. היה חשוב – דווקא ביקשתי מהם גם בצעד חריג, מהחבר'ה מקריית אונו – כיתה י"א או י"ב? י"ב – שיישארו לשמוע את התשובה לאלמוג. סגן השר אלמוג כהן עומד פה, זה מה שנקרא היום שלו בכנסת בחודש הזה – עומד פה וצועק עלינו, חבר הכנסת לוי, איך אנחנו לא מגנים גזענות, ואיך אנחנו לא מגנים אפליה. איך באמת, איך אתם המזרחים – כאילו אני, אני האשכנזי, כן? אני ואהוד ברק – אני מציע לך כזה דבר, ואני מציע שתהיה אמירה חד-משמעית בכנסת הזו: אהוד ברק, תתפטר. די, מספיק, כמה שנים אתה ראש ממשלה? כמה שנים? זה כבר בלתי, אין, די. איפה הגבלת הכהונה? איפה קצת ריסון? מה אתם מזכירים לי – עומד פה, אתם עם הגזענות – ואז הוא שכח, או שהוא בכלל לא ידע – אלמוג כהן יושב בממשלה, מה זה סגרגציה – שמפלה בנות מזרחיות בסמינרים החרדיים. כמה פעמים דיברנו על זה? הוא חלק מממשלה שאם את בת עדות המזרח בירושלים ואת מגיעה לסמינר, אז שואלים כמה מזרחית היא, ועל פי איזה קריטריון ואחוז המזרחיות שלה היא יכולה להיכנס ללימודים.
עם זה אין לו בעיה. אבל מה שאהוד ברק – הוא עושה לנו פה עכשיו סקירה לגבי מה הוא אמר, איך הוא אמר, כמה הוא אמר, מי אמר, מי אמר למי, כמה מיקי לוי גינה, כמה לא. אנחנו, יש עתיד – אני אטפל בכם. ואז הוא בורח, הפחדן. אלמוג, אם אתה שומע, תגיע לפה למליאה, ואל תאיים עלינו, ואל תגיד לנו פחדנים. "אני תכף אטפל בכם, יש עתיד" – יאבאל'ה, ממש חששתי. עוד שנייה הוא גם יגיד לי שאני מחבל.
עכשיו תמשיך, לרשותך, אני אחזיר לך את הדקות.
את מי זה מעניין – זה אומר שהבן אדם בכלל לא בפוליטיקה. תגיד, האירוע עם הבנות בסמינרים החרדיים בירושלים, זה נראה לך הגיוני? אני באמת שואל אותך, אמיתי.
לא, אבל עזוב – בסדר, היה ראש ממשלה - - -
מוביל דעה, נו – תגיד, אתה רוצה שעכשיו אני אוציא את כל המובילי דעה – בעיקר הבנים, אגב - - -
בסדר, אז נראה לך שאנחנו לא מגנים אפליה? נראה לך שאני מעודד מישהו?
את הסמינרים החרדיים. זה בסדר. אתה קורא איך מערכת ציבורית, עיריית ירושלים באגף החינוך, עושה סלקציה בין אנשים על פי מזרחים או אשכנזים. אתה קורא איך הם מדרגים אותם לפי רמת ההלבנה שלהם, ואז אתה אומר: ואללה, תשמע, מזה – דממה אצלכם. צרצרים אצלכם. שנה שלמה אני מנסה – ולא רק אני, גם מאיר כהן וגם מיקי לוי, אנחנו מנסים לטפל בזה – כלום. אני פונה לעירייה – כלום, אפילו לא עונים לי. ועכשיו אתם מדברים איתי על מה שאהוד ברק אמר? אז כשאתה עושה אחד ועוד אחד – ואללה, לא יודע מה להגיד לכם. אבל בסדר, עזוב, זה כבר חמש דקות לריק, כי הרי שום דבר לא ישתנה. עד שאנחנו לא נחליף אתכם, עדיין תהיה אפליה במערכת החינוך במדינת ישראל.
לנושא ההצעה לסדר-היום: ההצעה הזו לסדר-יום, אני חושב שהיא הרבה יותר גדולה מהנושא עצמו. באופן כללי, יתכבד השר – שר, אתה עונה לי? אתה משיב לי. אני באמת רוצה, כי אתה – לא משנה. אתה תשיב לי מה שכנראה - - -
לא, כי יום רביעי, לא משנה כמה הצעות לסדר-יום - - -
זה לא משנה, אבל בסדר גמור. אני שמח שכל מה שמשנה לך זה העתיד הפוליטי שלי, באמת, לשנייה חיממת את ליבי. אני עוד שנייה עושה לך לבבות, באמת - - -
אולי זה סניף הליכוד לא רוצה שאני אחזור.
לא, לא, אל תדאג. בסניף הליכוד, ארנון וכולם, הכול בסדר שם, בדני, הכול טוב. אני גם יודע מתי אתה מגיע לעיר, יושב באוהל של אילן, הכול בסדר, אבל לא - - -
תקשיב שנייה, באופן רציני, אני באתי לומר לך שכאילו עכשיו אתה תענה לי, אבל אז נזכרתי שאתה עונה בשם איתמר בן גביר. איתמר בן גביר לא סופר את הכנסת. הוא לא סופר את הכנסת. הוא לא סופר שאילתות, לדעתי מעל 100 שאילתות שהגשנו לו. הוא לא סופר את הפיקוח הפרלמנטרי. הוועדה שאמורה לפקח על המשטרה היא פרוטזה במקרה הממש ממש טוב, פרוטזה שלא קשורה לשום דבר בכל הנוגע לפיקוח.
אני אתן לך דוגמה מאתמול, לא קשור בכלל לדיון. אתמול נערך דיון מהיר שהיה אמור להגיע – הגיע חודש וחצי אחרי בהפרה של תקנון הכנסת, על מה? על נתוני פשיעה במדינת ישראל. הציבור והחוק מחייבים את המשטרה להגיש את הדוחות האלה. אנשים רוצים לדעת איפה יש פשע. כנסת ישראל באמצעות הממ"מ דורשת ממשטרת ישראל להביא נתונים – אין. אתמול הוא פוצץ את הדיון. למה? כי הוא טען שאנחנו רוצים לעשות רק סרטונים בוועדה. אמר את זה שר הטיקטוק, ליטרלי הוא השר, הוא יו"ר המפלגה שלו – ואז הוא גם הוציא את זה בסרטון.
הפנייה הזו – כבר למעלה מארבעה חודשים אני מנסה לטפל בזה שמפגינות – אגב, לא רק משמאל, לא רק בקפלן, לא רק בכדורגל, גם מפגינות מהימין – מגיעות למשטרה ומפשיטים אותן לעירום מלא – עירום מלא, חיפוש בעירום מלא – אלה מפגינות; מפגינים שהפגינו נגד המשטרה ונגד הממשלה; ילד שהלך למשחק כדורגל, עצרו אותו בצד והפשיטו אותו, עשו לו חיפוש בעירום, הכול בניגוד לחוק.
תגיד לי, אם הכנסת הזו לא תפקח על המשטרה, כשמפשיטים מפגינים ומפגינות – מפשיטים על מה? על הפרה של סדר ציבורי. הם הרימו שלט – אגב, השלט הראשון, המקרה הראשון ששמעתי היה על צו 9 בחסימה של משאיות לסיוע ההומניטרי. עצרה אותם המשטרה על ההפגנה, שהרימו שלט – ועשתה חיפוש בעירום. אותו כנ"ל המפגינים נגד ניר ברקת – שלוש מפגינות נעצרות, נאזקות ומופשטות בתחנת משטרה.
וזה לא מעניין אף אחד בכנסת. אתה פונה למשטרה – אין תשובה. אתה פונה לשר – ממנו והלאה, הוא עכשיו באילת עושה אבובים. תכף אנחנו נראה אותו מפרסם איזה פנקייק מקומי. זה חשוב, הוא עושה אבובים, והולך לאייס-מול לעשות אחלקרח. אבל כשאתה דורש מהממשלה או מהשרים או מהכנסת – איך יכול להיות שמפגינים שנעצרים – תאר לך שאישה שהפגינה נגד חוק הגיוס, היא במקרה לגמרי תהיה חרדית – תיעצר במשטרה ויפשיטו אותה. אתם תשרפו את המשכן. אתם תשרפו את המשכן. ואין תשובה. אין כלום – כלום.
אבל אין את זה. אדוני היושב-ראש, אני יודע שאצלך רק מהאנושיות זה לא היה קורה. אבל פה האנושיות היא פרוטזה, היא פשוט פרוטזה. הוא לא מפקח על כלום, על שום עבודת משטרה. הוא רק מעודד את מערך הדוברות המפואר של המשטרה, שהטענה שלו כלפי ספירה של גופות במרחב הציבורי - - -
עשה ספירה של גופות במרחב הציבורי – גלעד, אתה זוכר מה הוא אמר בטלוויזיה – מה אתם סופרים לנו רצח במשפחה? איך אנחנו מעיזים לספור את זה כרצח, לא הודיעו לנו על זה קודם. זה מערך הדוברות. ואז אתה מצפה שמערך הדוברות יעביר נתונים לכנסת – אגב, אפילו לא לחברי הכנסת.
אין שום כבוד בוועדה הזו. הוועדה הזו היא כלום, היא ריק. אני בחיים לא ראיתי – ואני מאוד הערכתי אותו – תת-אלוף במילואים שהופך להיות טירון, במקרה הטוב, של אחד שמשתמט. אני בחיים לא ראיתי את זה, פשוט אסקופה נדרסת. כל הכנסת הזו – אסקופה נדרסת. הוא לא סופר כלום. הוא לא עונה לשאילתות למעלה משלוש שנים, אני אומר לך. לא עונה לשאילתות, לא מגיע להשיב, לא מגיע לכנסת, לא מדווח לוועדה על פי צורך. על פי חוק הוא חייב להגיע לדווח על פעילות משרדו. ואז, כשהוא מגיע, זה הופך להיות מופע - -
- - שבו הוא מודה לחנמאל, אומר לו: יקום חנמאל, עבודה מעולה - -
- - מוחא לו כפיים, מודה לדוד בבלי – משפט אחרון – אתה זוכר את זה? תקום – בואו תחלקו לו פרסי אוסקר. בחיים לא היה ביזיון כזה.
1,283 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.