קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, כמה נושאים: אחד, לגבי המשכורת – אנחנו עובדים קשה, קשה מאוד, אבל הוא צריך לדעת מי מצביע עבורנו; מי שמצביע עבורנו יודע היטב מה העמדות שלנו. אין יותר אנושי ואין יותר צודק עבור שני העמים מאשר העמדות של סיעת חד"ש-תע"ל. יבוא יום בקרוב שכולם יאמצו את העמדות שלנו. זה כל כך פשוט, חברים, גם אחרי המלחמה הקשה ביותר. נשארו פה שני עמים – אין דרך אחרת, חברים. אין דרך אחרת אלא להכיר בזכויות הלאומיות של שני העמים, מדינה לצד מדינה, עם הסדרי ביטחון, ולחיות בשלום.
לגבי התפיסה של תומכי טרור, אני רוצה לשאול: מי כובש את מי? מי שולל זכויות ממי? מי? האם לעם נכבש בכל מקום בעולם יש זכות להיאבק למען החירות שלו? יש זכות כזו או אין? יש דברים, למשל פגיעה באזרחים, בוודאי שצריך לצאת נגד – לפני כל דבר פוליטי, ממקום מוסרי. ממקום מוסרי לצאת נגד – חד וחלק. אבל האם לעם נכבש יש זכות בסיסית להיאבק נגד הכובש למען שחרורו, למען העצמאות שלו? בוודאי שכן, בוודאי, זה בכל מקום בעולם. מי שתומך בהמשך הכיבוש – הוא התומך בטרור, הוא בעצמו תומך בטרור.
רציתי לדבר על האמירה, שאני צריך להיות שמח בגלל שאני חי במדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. אני חושב שמי שטוען את הטענה הזו צריך להתמודד עם כמה שאלות, להתמודד אובייקטיבית עם כמה שאלות. המדינה היחידה במזרח התיכון שהחליפה את האוכלוסייה בשנת 1948 בשביל להתחיל את הדמוקרטיה שלה היא מדינת ישראל – ורק מדינת ישראל. היא החליפה את האוכלוסייה בשביל להתחיל את הדמוקרטיה המספרית.
המדינה היחידה במזרח התיכון - -
- - שכובשת עם אחר – עוד פעם – המדינה היחידה במזרח התיכון שכובשת עם אחר היא מדינת ישראל.
צריך להתמודד עם השאלה הזו. אני רוצה לגעת בנושא קונקרטי: הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית – הפשיעה, הביטחון האישי.
יש קריאות, קריאה ראשונה, קריאה שנייה.
בסולם מאסלו עניין הביטחון האישי הוא מספר אחת, שתיים. בקרב הערבים בישראל המצב הכי גרוע, יותר מכל קבוצה ערבית אחרת בכל המזרח התיכון.
בכל המזרח התיכון אין מצב כזה – לא בתימן, לא בסעודיה, לא בקטר, לא במצרים, לא בתוניסיה, לא במרוקו – אין אחוז פשיעה כמו אחוז הפשיעה בקרב הערבים בישראל. לכן, כשמדובר על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, יש שאלות בסיסיות.
כל בן אדם אובייקטיבי אומר, אתה יודע מה, יש מרחב דמוקרטי אחת, שתיים, שלוש, ארבע – אבל ואללה, אני צריך להתמודד עם השאלות הללו. האם אכן קרה כך וכך ב-48', כן או לא? האם מדינת ישראל כובשת את העם הפלסטיני, כן או לא?
טוב, אני מסיים כך – כשחברת הכנסת משם תוקפת אותנו, זה עושה לנו רייטינג, כי פתאום יש אקשן. לכן את תמשיכי, אז האנשים יראו את הווידאו שלנו בכל מקום, יגידו ואללה, יש אקשן. אז תמשיכי, זה דווקא עוזר. תודה רבה.
445 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.