דילול כוחות הביטחון בעוטף בניגוד להתחייבויות מפורשות ושבירת האמון עם התושבים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אתחיל בתגובה של שר הביטחון, ונמשיך לעוד כמה דברים.

לא מוגבל בזמן. אנחנו עד הבוקר, יש זמן.

בטרם אתייחס באופן נקודתי לטענות שאותן מעלים חברי הכנסת פוגל, ביטון ורון בן משה בהצעתם לסדר-היום, אני מבקש – שר הביטחון מבקש – להדגיש שתי סוגיות עיקריות הנוגעות לנושא זה: דגש ראשון הוא המחויבות העמוקה שלנו כממשלת ישראל לעשות כל שנדרש על מנת שעזה לא תהווה עוד איום על תושבי מדינת ישראל, בדגש על יישובי הנגב המערבי, שעמדו במרכז מתקפת הטרור הרצחנית בשמחת תורה; דגש שני, חשוב לא פחות, נוגע לחשיבות שאנחנו מייחסים לאמון הציבור ותושבי העוטף בפרט כלפי צה"ל. האמון הזה מתבסס על שקיפות בין צה"ל לרשויות המקומיות, על שיתוף פעולה ועל עדכון מתמיד ותיאום הדדי.

לנוכח – חברת הכנסת בן משה, אל תתרגשי, האופוזיציה עייפה, רוצה ללכת הביתה.

זה בסדר, ואני יכול להגיב לך גם אם את לא מעוניינת. אני רק מתאר לאזרחי ישראל את הסיטואציה שהייתה כאן עכשיו, שכעסו עלייך, למה נתת הזדמנות לשר לעלות כאן להשיב ובעצם למשוך זמן עד שנגיע לשעת ההצבעה, וגערו בך על זה. ואת אמרת, זו הצעה לסדר-יום שחשובה לך. אז אני מתאר לאזרחי ישראל שיש כאן אופוזיציה עייפה – גם בשנה הרביעית שלה, גם בשנת בחירות – היא רוצה ללכת לישון. זה הכול, זה מה שקורה כאן, שתדעו.

אני לא מדבר עליך. אני לא מתייחס - - -

אגב, חברת הכנסת רון בן משה, לא התייחסתי – לא ביקרתי אותך, ביקרתי את מי שהעיר וגער מירכתי המליאה, וזכותי, אני מנצל את חופש הביטוי שלי, גם אם חופש ביטוי זה אולי לא דבר שנמצא כל כך במחנה שלכם. זה חופש הביטוי שלי, ואני אומר את מה שאני מוצא לנכון.

אני ממשיך: לנוכח שני העקרונות הבסיסיים האלו, שמהווים קו מנחה מרכזי בפעילות שלנו באזור הנגב המערבי ובעזה, אתייחס כעת להצעה לסדר-היום שאותה העלו חברי הכנסת פוגל, ביטון ורון בן משה. אני מבקש – שר הביטחון מבקש – לחדד את הנקודות הבאות: ראשית, בניגוד לנטען, אין שום כוונה לצמצם את מספר חברי מחלקות ההגנה ביישובי הנגב המערבי, כשם שאין כוונה להפחית את מספר נושאי הנשק הצה"לי ביישובים אלו. כן זאת להבדיל – ופה אני חייב להוסיף משהו משלי: אני תושב עוטף עזה. בבוקר שמחת תורה הייתי חבר כיתת כוננות, ביקשתי מהרבש"ץ את הנשק שלנו, את ה-M-16, כדי לצאת לסייע. ראינו שיש בלגן ואף אחד לא מגיע, ואמרו לנו שלפני שנה שר הביטחון אסף את כל כלי הנשק מיישובי העוטף. אז רק שתדעי מה היה ביום שמחת תורה כתושב העוטף. אני מבין שזה לא מזיז לכם, אבל זה מה שהיה שם באותו בוקר.

על מה - - -

אז רגע, אני ממשיך. זה לא כיתת כוננות, זה רידוד כוחות המילואים, ותכף אני אגיע לזה.

אין כוונה לצמצם את מספר חברי מחלקות ההגנה ביישובי הנגב המערבי, כשם שאין כוונה להפחית את מספר נושאי הנשק הצה"לי ביישובים אלו. שנית, השינוי שכן עתיד להתבצע בגזרה המדוברת נוגע לצמצום השימוש במשאבי ימי המילואים, שעליו החליט שר הביטחון לפני שבועות ספורים, וזאת כדי להקל על משרתי המילואים בכלל הגזרות ולהתייעל בהקצאת המשאבים.

כיוון שהשינוי נוגע למשרתי מילואים בלבד, לא יהיה כל שינוי בסדר הכוחות של חברי המחלקה החמושים והמאומנים ביישובי הנגב המערבי, שיישאר בדיוק כפי שהוא.

אני סומך על שר הביטחון ועל צה"ל שיעשו את מה שנדרש, אחרי שלמדו את הלקח ממה שקרה כאן לפני שנתיים וכמה חודשים, ושיהיו כיתות כוננות עם נשק ועם כל מה שנדרש כדי להגן על היישובים.

כחלק מאותו תיאום ואותה שקיפות שמנחים אותנו – ממשיך שר הביטחון ואומר – כאמור, לפני כמה ימים התקיימה פגישה בין נציג צה"ל לבין ראשי הרשויות. בפגישה סוכם כי הצמצום בסד"כ המילואים יבוצע בפועל בשבועות הקרובים, וזאת בעיתוי אשר יתואם עם ראשי הרשויות והיישובים.

ועוד סוגיה אחת שאותה חשוב לשר הביטחון להבהיר: בניגוד לנטען בהצעה לסדר-היום, צה"ל פועל גם בימים אלו ממש כדי להוסיף מרכיבי ביטחון ביישובים הסמוכים לקו הגבול, לרבות ביישובי העוטף. הפעילות הזו כוללת הצבת מרכיבים טכנולוגיים ותשתיתיים כאחד.

צה"ל ימשיך לפעול מתוך מחויבות מלאה לשלומם של תושבי הנגב המערבי, ויעשה זאת בעדכון מראש ובתיאום למול ראשי הרשויות.

בסיום דבריו שר הביטחון מבקש להביע הערכה רבה למשרתי המילואים, אשר מאז מתקפת שמחת תורה, מילאו תפקיד חשוב בהגנה על היישובים בעוטף וביצעו את משימתם במסירות, בהקרבה ובמקצועיות. נמשיך לעשות הכול על מנת להבטיח שעזה לא תהווה איום על יישובי הנגב המערבי תוך פירוז הרצועה ופירוק חמאס מנשקו.

עד כאן דברי שר הביטחון בנוגע להצעה לסדר-היום. מכאן אני ממשיך באופן חופשי ברשותך, גברתי היושבת-ראש.

כשאנחנו מבטיחים, אנחנו גם מקיימים. הממשלה שלנו לא תלויה בחורשי רעתנו, ואין לנו צורך לחתום על הצהרות - - -

הממשלה שלנו לא תלויה בחורשי רעתנו, ואין לנו צורך לחתום על הצהרות ואז לגנוב את דעת הבוחרים שלנו ולעשות את מה שמתחשק לנו. אגב העניין הזה, בפרשת השבוע – בבצ'יק, תקשיב.

לא, אני עדיין בפרשה של השבוע שעבר, בהצעה הבאה נדבר על פרשת יתרו. חילקתי לי את זה לשני חלקים.

לאט-לאט, מה אתה ממהר? חבר הכנסת מעוז.

אני רוצה לתת לכם חידוש של המהר"ם שיף, ולקשר אותו למה שאמרתי קודם על זה שכשאנחנו מבטיחים – אנחנו מקיימים. המהר"ם שיף חד חידה לפרשת בשלח, ואומר: כתוב בפסוק "ויקח שש מאות רכב בחור". אז אומר "ויקח שש מאות רכב בחור". אם תעשו חשבון, המילה "ויקח שש" – מה זה המילה שש, מה הגימטריה שש? האות וי"ו – שש. אם ניקח שש מאות רכב – אות, הכוונה ממילת רכב – מילת רכב, אם תורידו ממנה שש, רכב זה 222 – רי"ש, כ"ף בי"ת – אם תורידו שש מהמילה רכב, שזה 222, תקבלו את המילה בחור, שזה 216. "ויקח שש מאות רכב" – תקבלו את המילה בחור.

אז אני ניסיתי למצוא משהו דומה בפרשה על אלו ששיקרו את הבוחרים שלהם, ואמרתי, בוא ננסה להוריד את המילה "האמת" מנפתלי. אתם יודעים מה יצא לי? נפתלי זה 570; "האמת" זה 446. אם תורידו מנפתלי את האמת, יישאר לנו לפיד – 124.

כן, יוצא מדויק. אז כמובן, להבדיל אלף אלפי הבדלות מהחידוש התורני של המהר"ם שיף, אבל בכל זאת זה מתאר לנו כאן את מה שאנחנו – כשאנחנו מבטיחים לבוחרים שלנו, אנחנו מקיימים, ולא חותמים על הצהרות בשידור חי ואז מקימים את ממשלת האחים המוסלמים.

אני רוצה לדבר על הפרשות האלה שאנחנו קוראים, אנחנו עדיין בעיצומם של ימי השובבי"ם. שובבי"ם זה ראשי תיבות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים. זה הפרשות האלה שאנחנו נמצאים בהן, זו תקופה שנקראת תקופת השובב"ים, שהיא תקופה שיש כאלה שמתענים בה, שני וחמישי, יש מי שעושה תעניות דיבור, יש כל מיני – זו תקופה שהיא מסוגלת, היא תקופה טובה לעם ישראל. אז אנחנו רואים – למה בעיניי התקופה הזאת, השובבי"ם, זה הפרשות שמדברות בדיוק על תקומת עם ישראל, שעם ישראל הפך לעם – מפרשת שמות, שמתחילה את זה שעם ישראל עובדים בפרך במצרים, ומשה רבנו, הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו בסנה, ומתחיל תהליך הגאולה, עד לפרשה שנקרא השבת עם מתן תורה, ופרשת משפטים ממשיכה עוד קצת.

אז בפרשה שקראנו, בפרשת בשלח, אנחנו רואים שיש משהו מוזר. כשעם ישראל עומדים על שפת הים, עמוד הענן ועמוד האש מאחוריהם, מגן עליהם מפני המצרים, אחרי שקיבלו המצרים את עשר המכות, אחרי שיצאו באותות ומופתים ממצרים – אנחנו רואים שעדיין – הם הגיעו לשפת הים, ומשה אומר להם: "ויאמר משה אל העם, אל תיראו, התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום". הוא אומר להם: תיכנסו לים. הקדוש ברוך הוא אומר למשה – גברתי היושבת-ראש, היציע שם.

לא חברי הכנסת, זה ביציע, לא חברי כנסת.

תודה.

חברי הכנסת – דווקא מקשיבים, הם דווקא מקשיבים. יש להם כנראה הערכה למורשת.

ואז אתם רואים שהקדוש ברוך הוא אומר למשה: "מה תצעק אלָי, דַבֵּר אל בני ישראל וְיִסָּעוּ", ואנחנו רואים שעם ישראל עדיין מהסס. אחרי כל מה שהקדוש ברוך הוא עשה, אחרי עמוד אש וענן, עדיין המדרש אומר שהיו ארבע כיתות, כת אחת אומרת – בוא נילחם במצרים, כת אחת אומרת – בוא ככה – כל מיני כיתות שהיו שם. ותארו לכם, תדמיינו שמתלווה אלינו קוסם רב-עוצמה, כשראינו את הפלאות שהוא מחולל עם שרביט, כל מקום שהוא הולך, עושה מה שהוא רוצה, מחולל פלאות, מלווה אותנו בעמוד אש וענן. האם היינו חוששים ממשהו שהיה ניצב לקראתנו? כנראה שלא. אבל למה עם ישראל על שפת הים עדיין חששו? עדיין אותו ערב רב שהיה עם עַם ישראל הצליח לזרוע תבהלה בקרב ישראל, ועד שנחשון בן עמינדב לא קפץ למים והים נבקע כשהגיעו לו מים עד נפש – עדיין לא היה ברור מה קורה. עדיין התלבטו.

אז אנחנו יכולים לראות שיש בעצם הבדל בין חירות גופנית, בין חירות גשמית, לבין חירות רוחנית. להוציא אדם מהשבי בחירות פיזית, בחירות גשמית, זה יחסית קל. אם אתה יודע איפה הוא נמצא, בא עם יחידת קומנדו, מוציא אותו מהשבי, מוריד לו את האזיקים מהידיים – הוא השתחרר גשמית. אבל כדי לשחרר מהתודעה, לשחרר את החירות הנפשית, זה דבר שלוקח כנראה הרבה יותר זמן. ואנחנו רואים שעם ישראל, דור המדבר, עדיין, למרות שהשתחררו ממצרים - -

- - עדיין הייתה להם תודעה של עבדות, תודעה של רפיסות, תודעה כזאת שלקח להם 40 שנה במדבר עד שדור המדבר סיים – בעצם כולם מתו במדבר – רק אז העם שנכנס לארץ, שלא הייתה לו אותה תודעה של עבדות, רק הוא בעצם הצליח להיכנס. הם היו בני החורין שהיו ראויים לארץ ישראל. אז גם פה, כשהתודעה הזאת – כשהם רואים את האדונים שלהם רודפים אחריהם, התחושה הזאת של העבדות עדיין מפעמת בהם.

אגב – חבר הכנסת מעוז, יש לנו זמן. זה לא תלוי בי, אני מקבל הנחיות.

כן, אז כמו שאמרתי, התודעה הזאת לצאת לחירות רוחנית היא דבר הרבה יותר קשה. לקח לעם ישראל 40 שנה במדבר לצאת מהתודעה הזו. אנחנו ראינו את התודעה הזו, את אותה תודעה, גם בימינו אנו. לאורך המלחמה הזאת שמענו הרבה תבהלה, הרבה רפיסות, הרבה כניעה וחולשה, אבל למול אותן כיתות של תבהלה, למול אותם נמוכי קומה לאומית, עמדו, התייצבו, מאות אלפי הלוחמים שלנו, כשיחד איתם עם ישראל – כפליים כיוצאי מצרים, רוב-רובו של העם הזה – עם אמונה, עם עוז, עם ביטחון בצור ישראל וגואלו. ראינו את זה במלחמה, ראינו אותם יוצאים כשספר תורה בזרועותיהם, כשהכהן משוח המלחמה, המפקד שלהם, קורא להם את הפסוקים של היציאה למלחמה. ראינו כאן דברים שהם עם שלא נבהל, לא נבהל ממכה קשה שהוא חטף, אלא מייד התגבר כארי להשיב מכה, להשיב מנה אחת אפיים למי שניסה לפגוע בו. זה ההבדל בין עם שהוא עם של בן חורין, כמונו, אנחנו דור הגאולה, דור של בני חורין, לא צריכים יותר מדי זמן כדי להתעורר, כדי להשיב מלחמה שערה – לבין דור המדבר, שכשיצאו ממצרים, עדיין הייתה להם אותה תחושה ואותו שעבוד רוחני שהיה להם קשה לצאת ממנו.

אז כמו שאמר חבר הכנסת מעוז, יש לנו עוד שתי הצעות לסדר-היום, אז נמשיך באגדות ובמדרשים בהצעות הבאות. תודה רבה.