אדוני היושב-ראש, מי קבע שלטפל בשיניים של אדם לא יהיה בקופות החולים? מי אחראי לחטא הקדמון הזה, שטיפול כל כך חשוב ודחוף וכל כך שוטף של אזרחים מיום היוולדם, טיפול שיניים, יצא ממערך ביטוח בריאות ממלכתי? איך ייתכן שהדבר הזה, שאין אדם שלא זקוק לו, כשאנחנו רואים מה זה עוני דרך הזנחה של שיניים, כמה זה יקר לטפל בשיניים, כמה זה יקר לתחזק אותן, כמה זה יקר לתקן, כל שכן אדם שנהרסו לו השיניים – רק לחדש משהו בפה יעלה לו גם 100,000 שקל ו-200,000 שקל.
מישרקי, אתה משלם ביטוח בריאות ממלכתי כל חייך, ברוך השם, כולנו משלמים ביטוח בריאות ממלכתי. וברוך השם, כשאתה צעיר, אתה לא הולך לקופת חולים. תהיה בריא, עד גיל 50–60, לא צריך ללכת לקופת חולים – ועדיין משלמים. מה?
אתה יודע מה – עד גיל 120. אבל הכוונה היא שאדם צעיר לא הולך לקבל שירותים בקופת החולים. איזה שירות הוא חייב להתחיל לעשות גם כנער, גם כילד, גם כבוגר? לטפל בשיניים – לנקות, לסדר, לבדוק, לעשות סתימה, לעשות טיפול שורש. את זה אתה חייב גם בגיל 18. אני חייב לשבח את הדורות הקודמים. השר ליצמן עלה על הלקונה הזאת, סגן השר ליצמן, יעקב ליצמן, הביא חוק מהפכני ב-2008. הוא בא ואמר, זהו, אנחנו נתחיל לשמור על השיניים של הילדים עד גיל שמונה. זו הייתה מהפכה חברתית. ב-2019 הורחבה הרפורמה של ליצמן – הוא בעצמו הרחיב אותה ב-2019, ואמר – ילדים עד גיל 18 – שזה אדיר. כל ילד עד גיל 18 יכול לבוא לקופת חולים, לעשות טיפולי שיניים ולשמור על הפה שלו. זה דבר מדהים.
ב-2022 קבעו שמי שבגיל 72 ומעלה, יטפלו לו בשיניים בקופת החולים. אבל זה קצת להסתלבט עלינו – מגיל 18 עד 72 כבר אין מה לטפל. מי שלא טיפל בשיניים שלו בגיל 18 עד גיל 72, מה יטפלו בגיל 72? כבר אין שיניים. אז עשו חוק שאומר עד גיל 18 – ומ-72. זאת אומרת המחוקק הבין שזאת הייתה לקונה בחוק, לא לעשות טיפולי שיניים בתוך קופות החולים, שזאת תהיה שגרה.
אתה יודע, אתה הולך לניתוח לב פתוח על חשבון המדינה – ניתוח לב פתוח יכול לעלות 100,000 שקל, וכל אדם יקבל אותו ללא עלות בביטוח בריאות ממלכתי. אם הוא צריך רגל תותבת, הוא יקבל את זה, זה גם יעלה עשרות אלפי שקלים. מה הוא לא יקבל מהמדינה? שיניים. אבל שיניים זה הבסיס – זה לאכול, זה לנשום, זה לפתוח את הפה, זה לא להתבייש, לא להסתיר, זה כאבים. אדם שמזניח את השיניים סובל.
אז טעו אבותינו מייסדי המדינה שלא קבעו שטיפולי שיניים הם טיפול רגיל כמו כל הטיפולים הרפואיים. כמו שלמישהו אין רגל או אין אצבע, וצריך לטפל – גם אם אין שיניים, צריך לטפל. למה הוציאו את זה החוצה? למה עשו את זה שוק נפרד? מה קרה כשזה נהיה שוק נפרד? גם רדיפת בצע, גם מחירים, גם התייקרות. אז קבע המחוקק גם מחירים בקופות חולים לטיפולי שיניים, אבל בחוץ המחירים אין סופיים. ובאמת, פעם אמרתי בשיר שכתבתי: את העוני אתה תראה בשיניים. רק כשיפתחו את הפה ויחייכו – אתה תדע שלאדם הזה אין כסף לגמור את החודש. כי אם היה לו כסף, הוא היה שם כסף על השיניים, על התותבות, על השתלת שיניים, אבל אין לו כסף כדי שיהיו לו שיניים.
אנחנו באים ואומרים בחוק ההגיוני הזה – זהו, אתם, ליצמן שלנו, שתבוא עליו הברכה, אתם הבאתם חוק יפה. הייתם עד גיל שמונה, אחרי זה עד 18, אחרי זה הלכתם מהסוף – מ-72 שנה ומעלה. אבל מה יקרה מ-18 עד 72? אדם לא ילך לטיפולי שיניים, לא יעשה ניקוי שיניים, לא ישים סתימה, לא יעשה יישור שיניים, לא יטפל?
עכשיו, הבאנו חוק הגיוני. אני לא מסתיר שהחוק הזה יכול וישנה את כלל משק טיפול השיניים בישראל, ויש עלויות לאוצר, אבל חוק כזה גם לא חייבים לעשות מייד. אפשר להגיד: השנה עד גיל 30, בשנה הבאה עד גיל 40, שנה אחרי זה עד גיל 50, שנה אחרי זה עד גיל 60, שנה אחרי זה עד גיל 72. על פני חמש שנים בואו נכניס את כל השנתונים לטיפולי השיניים, ונשפה את קופות החולים בעלויות. תמיד תהיה רפואה פרטית, כמו בכל תחום, בעוונותינו.
הרפואה הציבורית יודעת לתת הכול ומחויבת לתת הכול חוץ מהטיפול שהוא הכי יום-יומי והכי נחוץ. כל שלושה חודשים, כל חצי שנה, בן אדם צריך לעשות ניקוי שיניים. ואם הוא לא עושה את זה, אז הוא פוגע בשיניים שלו לצמיתות, והוא יסבול מכאבים ומהזנחה וממראה לא טוב, והוא יתבייש לפתוח את הפה.
אדוני השר, אני קצת נדהמתי שעמדת הממשלה כלפי החוק החברתי הזה, שאני גם מציע – אתה יודע מה, אני מוכן ללכת עוד יותר עם הממשלה, שהממשלה תודיע על עשר שנים מתווה הכנסת טיפולי השיניים בישראל כחלק מקופות חולים, על פני עשר שנים. מ-2008 עד 2019 היא כבר הצליחה להכניס את גילי שמונה עד 18, וב-2022 היא הכניסה את 72 ומעלה – תוחלת החיים, אני לא יודע כמה, 70 וכמה, תלוי איפה אתה גר, בנגב אתה פחות.
84 בכללי, אבל בנגב היא פחות, בנגב פחות. בנגב מתים מוקדם, זה שתדע. שר הבריאות בוסו, אני מציע מתווה – רגע, אני רוצה שתשמע אותי, השר בוסו, לשעבר שר הבריאות. אני אומר לממשלה: הצלחתם להכניס בריאות שיניים בקופות, נתנו מחמאה לליצמן, נתנו מחמאה למשרד הבריאות, הכנסתם את זה מ-2008 עד היום לגילים אפס עד 18 ו-72 ומעלה. האוצר אומר, אם נכניס את כולם זה הרבה כסף; אני אומר – על פני עשר שנים. נשארו לנו 50 שנה, כל שנה נכניס עוד חמש שנים של שנתון. עשר שנים נכניס את כל האזרחים לטיפולים היסודיים של רפואת שיניים. זה לא חזון? זה לא אפשרי? ואני מקבל דחייה, אפילו לא קיבלתי: בוא נדון בזה עוד כמה שבועות. אין לי פה את אופיר כץ, מישהו יכול לקרוא לו? שיבוא, אולי נעשה פה החלטה, נחכה כמה שבועות. איפה אופיר? אופיר כץ פה?
אני רוצה לדחות בשלושה שבועות, להביא את זה עוד שלושה שבועות בהסכמה, ולנסות להציע לשר הבריאות מהלך מהפכני של עשר שנים להכנסת כלל האוכלוסייה לטיפולי שיניים בישראל.
מה? מה את אומרת, טלי? שלושה שבועות.
חודש, חודש, חודש. אתה הבאת טיפולי סרטן לעפולה.
אתה הבאת כסף לבתי החולים בפריפריה. אני לא אומר לממשלה להכניס את כל המדינה לטיפולי שיניים מיידית. הממשלה הזאת, ליצמן והקואליציה והליכוד, הם הראשונים שהכניסו טיפולי שיניים בקופות חולים עד גיל 18 ומ-72. נשארו לנו 50 שנה להכניס, נכניס את זה על פני עשר שנים. כל שנה, עוד חמש שנים ייכנסו. עשר שנים כל האזרחים יקבלו טיפולי שיניים בישראל בקופות חולים.
היושב-ראש, אני מבקש - - -
לא, היושב-ראש של הקואליציה, לא רק שאנחנו דוחים בחודש להצבעה - -
- - אני מבקש את עזרתך בהגשמת החזון הזה, שתוך עשר שנים כל האזרחים בטיפול שיניים. תודה.
1,052 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.