תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מי שלא הספיק, כדאי לצאת החוצה להפגנת הרפתנים והחקלאים על הרפורמה הבלתי-אחראית במשק החלב.
מכובדיי, אני מביאה היום לאישור הכנסת תיקון להצעת חוק זכויות החולה. זה תיקון קטן שיוכל למנוע את הרצח הבא ולהציל חיים, תיקון שהיה אמור להיעשות מזמן. ב-2025 בלבד קיפחו את חייהן תשע נשים בידי מתמודדי נפש. החוק הזה מבקש לשמור על האיזון הנחוץ כל כך בין השמירה החשובה על חסיון הטיפול הרפואי והנפשי לבין הצלת חיי אדם. שר הבריאות הקודם, מר אוריאל בוסו, תמך בהצעה. גם השר הנוכחי חיים כץ אמר כבר בנובמבר האחרון שהוא רואה חשיבות רבה בנושא, ובכוונתו לקדם את התיקון לחוק כבר בימים הקרובים. אז הוא אמר בימים הקרובים – אבל בינתיים חלפו חודשים.
הצעת החוק הממשלתית אומנם קיבלה תמיכה בוועדת שרים לענייני חקיקה, אבל לצערי, מאז חלפו חודשיים והיא טרם קודמה, כי זה כנראה לא מספיק חשוב לקואליציה הזו. גם השבוע, כשהחלטתי להעלות הצעת חוק פרטית שלי בנושא לוועדת השרים לחקיקה, ועדת השרים בחרה שלא להחליט ולדחות בעוד חודש, כי למה למהר, אלו רק חיי אדם – אולי פחות מזה – רק חיי נשים. אבל ברצינות, יש נשים שאין להן זמן לחכות, שהדחייה הזו עלולה ממש להרוג אותן. גם הממשלה יודעת את זה. השרים עצמם ציינו כמה החוק הזה דחוף. יודעים וממשיכים לדחות.
הצעת החוק ממש פשוטה: היא מבקשת לאפשר למטפלים להעביר מידע לרשויות אכיפת החוק, כאשר עולה חשש ממשי שמטופל עלול לסכן את עצמו או את סביבתו. חיסיון רפואי נחוץ למתן טיפול רפואי טוב, אך חובה להתאימו למצבי קיצון, שבהם ניתן לצפות אלימות ולמנוע אותה. מבדיקות שנערכו בשנים האחרונות בעיקר במקרי רצח ואלימות במשפחה, עלה כי מטפלים שונים זיהו מראש סימנים ברורים לסכנה פוטנציאלית, אך נמנעו מלדווח לרשויות בשל עקרון הסודיות והיעדר אפשרות משפטית ברורה לשיתוף המידע. החוק יעניק למטפלים רשות מפורשת להעביר מידע כזה גם ללא הסכמת המטופל, בתנאי שזוהי הערכתם המקצועית, ושהמידע עשוי לדעתם להציל חיים. ההצעה מגדירה מצבים שבהם מטפל יוכל למנוע פגיעה משמעותית בקטין, בחסר ישע או בבגיר אחר, ואף מצבים שבהם המטפל מזהה סכנה חמורה למטופל עצמו.
דחיית הדיון בהצעת החוק שלי לעוד חודש, כאמור, מעלה סימני שאלה מדאיגים בדבר מחויבות הממשלה למתן המענים בנושא. כך אמר שר הבריאות כץ על הצעת חוק דומה שמקודמת במשרד הבריאות: התיקון שאנחנו מקדמים נותן לאנשי מערכת הבריאות את הכלים לפעול בזמן אמת כשהם מזהים סכנה ממשית לסביבה, ולסייע במיגור תופעת האלימות במשפחה. במקביל – כך אמר – אנחנו שומרים על האיזון, מוסרים מידע רק כשצריך, ומקפידים על פרטיות וחיסיון רפואי. מדובר במהלך שמחזק את ביטחון הציבור מבלי לפגוע בזכויות היסוד של כל אדם.
אז אם הצורך כל כך ברור, למה דוחים? למה מחכים? למה מתעדפים חוקים אחרים ולא מביאים להצבעה את החוק שלי או של הממשלה? המציאות מדממת. כמו שאמרתי, בשנת 2025 נרצחו 46 נשים, תשע מהן, כאמור, קיפחו חייהן על ידי מתמודדי נפש. ברוב המקרים היה מדובר בבן משפחה שהוא לא בן זוג, רציחות שאת חלקן ניתן היה לצפות מראש ולמנוע.
שבע שנים שהצעת החוק הממשלתית הזו ממתינה במשרד הבריאות, עוד לפני שהגשתי אותה כהצעת חוק פרטית; שבע שנים של דחיות ועיכובים, כשהיום אנחנו יכולים סוף-סוף לסיים ולהצביע בעד, שבע שנים של מוות שניתן היה למנוע. למי שזוכר, באפריל השנה נמצאה בחצר ביתה בחדרה גופתה של מיה כהן בת ה-49, מטפלת במגע, שנרצחה על ידי אחיה, שהטמין את גופתה בחצר. האח היה בעל עבר פסיכיאטרי ואושפז בעבר. לעולם לא נדע אם החוק הזה היה מציל את מיה, אבל הרצח שלה ושל אחרות חייב להניע אותנו לפעולה כדי להציל את מי שעדיין ניתן.
גם דוח מיוחד של מבקר המדינה, שפורסם ביולי 2025, חשף שורת כשלים בטיפול משרדי הממשלה והרשויות המקומיות באלימות במשפחה. הדוח מצא כי התקציב השנתי לטיפול באלימות במשפחה עומד רק על 60% בלבד מהנדרש. הדוח חשף ששבע שנים מאז אימצה הממשלה את המלצותיה של ועדת מנכ"לים לטיפול באלימות במשפחה, עדיין לא יושמו ההמלצות על ידי הקמת מערך לאומי להתמודדות עם הבעיה הכאובה הזאת. לא נקבעו תוכניות עבודה מקושרות תקציב, ועל כן אין ניצול ראוי של כלל התקציבים.
המבקר גם קבע כי לא יושמו המלצותיהן של שתי ועדות, מ-1998 ו-2016, בנוגע להסדרת העברת המידע בין גורמי הטיפול לגורמי אכיפת החוק, ולא הושלמו תיקוני החקיקה הנדרשים לשם כך. אז היום אני מבקשת בכל לשון של בקשה לסייע לקדם נדבך חשוב של אותם תיקוני חקיקה, לשים את טעויות העבר מאחור, ולפעול כדי לייצר עתיד טוב ובטוח יותר. לשם כך אנחנו מבקשים לחוקק את החוק הזה.
בעצם הדיון היום בחוק הזה פותח הסתכלות במבט רחב, ולא רק על הלקונה המסוימת שהחוק מבקש לפתור, אלא גם על הסוגיה הרחבה של מעמד הנשים בישראל. האלימות במשפחה היא לא גזרת גורל; חלק ממנה הוא תוצאה של תפיסות מיזוגיניות, של החפצת נשים, של גישות לא שוויוניות. כמובן שהטיפול באלימות חייב להיעשות בראש ובראשונה באכיפה מול העבריינים בכלל. לשם כך נדרשות יוזמה ונחישות של כלל גורמי האכיפה והענישה. לצד זה, עלינו לפעול גם לגדיעתן של תפיסות מיזוגיניות ומפלות, המבקשות להדיר נשים מהמרחב הציבורי, למנוע מהן אפיקי קידום והתפתחות – כן, אפילו בצבא, וכמובן לא רק בו – תפיסות ויוזמות חקיקה, שהפועל היוצא שלהן הוא העמקת הפערים ואי-השוויון בין נשים לגברים, פערים שבשנות הממשלה הנוכחית הלכו והעמיקו בחברה הישראלית, במיוחד במגזר הציבורי.
לפי דוח מכון ון ליר שהוצג לאחרונה בוועדה לקידום מעמד האישה והשוויון המגדרי, בתקופת הממשלה הנוכחית יש קריסה של השוויון המגדרי בפרמטר של העוצמה הפוליטית – ירידה מ-0.6 במדד השוויון ל-0.1 בלבד. הכול כרוך אחד בשני, כי כשנשים מודרות מעמדות השפעה ומשולחן קבלת ההחלטות, גם הקול הנשי מודר, גם החשיבה הנשית מודרת. מי שמפסידות מכך הן כמובן הנשים, הנערות, הילדות, הבנות שלכם, שלא זוכות להתייחסות ראויה, אבל כמובן שלא רק הן. החברה הישראלית כולה נפגעת מהדרת הנשים, הופכת לפחות שוויונית, פחות מגוונת מחשבתית ותפיסתית, פחות מכילה וכן יותר אלימה.
אני באמת מקווה שבקרוב נחוקק את החוק החשוב הזה להגנה על חיי נשים, וכשנעשה זאת, עלינו לזכור שהבעיה עמוקה, חמורה ורחבה הרבה יותר. לזכור ששוויון איננו רק צורך של מי שדורשות אותו, אלא בסיס לקיומה של חברה ערכית, ליברלית, מוסרית ויצרנית; לזכור שחייבים למנוע הדרת נשים, לא רק כי זה מה שדורש החוק, אלא כי זה מה שטוב לחברה כולה, טוב גם לגברים, גם לנערים, גם לילדים, גם לבנים שלכם.
העובדה שמכל משרדי הממשלה יש רק מנכ"לית אחת כממלאת מקום, היא לא רק מחדל של הממשלה הרעה הזו, אלא באמת בעיה של כל מי שחי במדינה הזו. העובדה שיש מפלגות שמדירות נשים בהגדרה היא לא בעיה רק של המגזר הספציפי, היא בעיה של כל מי שחי במדינה הזאת. אני קוראת לכל הנשים לא להצביע בבחירות הקרובות למפלגה שאין בה ייצוג נשים. אני בטוחה שבקרוב אנחנו נחזור וסוף-סוף נתחיל לתקן, אבל בינתיים אני קוראת לכן ולכם, חברות וחברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק, לגלות אחריות, לעשות מעשה שיכול למנוע את הרצח הבא. אדוני היושב-ראש, בהסכמה מוקדמת – תשובה והצבעה יהיו במועד מאוחר יותר.
זה נסגר עם אופיר – תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר. זה מה שהוסכם עם הקואליציה.
1,097 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.