קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אני אעשה בפחות. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, עשרות אלפי משרתי מילואים נקראים שוב ושוב לשירות, לימים, שבועות, חודשים, לעיתים עם הפסקות קצרות בלבד בין סבב לסבב. הם עוזבים משפחות, עוזבים מקומות עבודה, ובמקרים לא מעטים, מאבדים את מקום עבודתם לחלוטין.
בחודש מאי 2025 נכנס לתוקף תיקון מס' 253 לחוק הביטוח הלאומי, שתכליתו נכונה וצודקת – למנוע את המצב שבו חישוב תגמולי המילואים גדל באופן מלאכותי בשל חפיפה בין התגמול עבור העבודה לבין התגמול עבור שירות המילואים, ובכל סבב מחדש הגדילה הפכה לבסיס וחוזר חלילה. אלא שבפועל התיקון יצר תופעת לוואי שפוגעת בקבוצה מסוימת בין משרתי המילואים. התיקון פגע באותם משרתי מילואים שפוטרו או נאלצו להתפטר בתקופת החירום לא בגלל חוסר יכולת או חוסר רצון, אלא בגלל שירות מילואים שאליו נקראו שוב ושוב, שלא אפשר להם לעשות עבודתם נאמנה. בשל צורת החישוב החדשה והמתוקנת, משרתים אלו מקבלים תגמול מילואים מזערי, כמו שמקבלים משרתים שלא עבדו טרם שירות המילואים. התיקון מתייחס אליהם כאילו הם חסרי עבר תעסוקתי, ומתעלם מכך שעבודתם נפגעה עקב שירות המילואים.
אגב, ניהלנו על זה דיונים על דיונים על דיונים בוועדת העבודה והרווחה שבראשותי, והגיעו חיילים וסיפרו, וזה באמת היה הזוי. זה אבסורד מוסרי, זהו כשל חברתי וזו תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת. הרי דווקא מי שנשא בנטל יותר מכולם, מי שהשירות הממושך הוא שקטע את רצף עבודתו, נענש פעמיים: גם באובדן מקום העבודה וגם בפגיעה בתגמול שמגיע לו מהמדינה בשל השירות. לא כך נראית מדיניות חברתית בעת חירום.
ולכן, הצעת החוק שלפנינו באה לעשות דבר פשוט, צודק והגון: לקבוע כי התגמול שיקבל משרת המילואים כאמור יחושב על בסיס השכר שהיה לו לפני שהפסיק לעבוד, ולא לפי מצב תעסוקתי שנכפה עליו כתוצאה מהשירות. זהו תיקון שמחזיר את ההיגיון, את ההוגנות ואת הצדק הבסיסי לחוק. בימים שבהם אנו שולחים אזרחים שוב ושוב לקו האש, המדינה חייבת לשדר מסר ברור: מי שמשרת, לא נענש, מי שנושא בנטל לא נשמט בין הסעיפים, ומי שנקרא לדגל – המדינה עומדת מאחוריו. החוק הזה לא עוסק רק בחישוב תגמול; הוא עוסק באמון, באמון בין המדינה לבין משרתי המילואים שלה.
וזה בדיוק הזמן להודות לחברי חבר הכנסת ינון אזולאי, שהוא שותף מלא להצעת החוק, שאוזנו תמיד קשובה ושליבו תמיד פתוח, והוא שם והוא נאבק. באמת תודה ענקית לו, שגם דאג למימון ולא ויתר, עד שהצלחנו להשיג את ההסכמה על החוק הזה. תודה כמובן למוסד לביטוח לאומי, לעו"ד איילת וולברג, שהיא היועצת המשפטית של הוועדה, של ועדת העבודה והרווחה, ולשר האוצר, וכמובן כמובן לחיילי המילואים היקרים שלנו.
אני קוראת כמובן שוב – לא נצביע היום, אבל לכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית: זה תיקון חוצה מחנות. אין בו ימין ואין בו שמאל, יש בו צדק בסיסי למי שמגן על כולנו, ולכן נא להיענות להצעה לכולנו לתקן יחד עוול שנוצר שלא בכוונה, אבל נמשך יותר מדי זמן. תודה.
449 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.