הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – כפיפות הפרקליט הצבאי הראשי), התשפ"ו–2025

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית בהצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – כפיפות הפרקליט הצבאי הראשי), של חבר הכנסת אושר שקלים בכפוף לקביעה כי בהיבט הפיקודי הפרקליט הצבאי הראשי יהיה כפוף לרמטכ"ל, אך בהיבט המקצועי יהיה עצמאי ולא כפוף לרמטכ"ל. כמו כן, הפצ"ר לא יהיה כפוף לייעוץ המשפטי לממשלה, ושיקול דעתו המקצועי יהיה עצמאי לחלוטין.

אני חייב לספר לכם גם פה, אדוני יושב-הראש, מה שקורה בוועדת שרים זה מחזה תיאטרון אבסורד ממש. הגיעה לדיון בוועדת השרים נציגה של צה"ל, של הרמטכ"ל, ואמרה שהיא מתנגדת לחוק. אתה שומע, חבר הכנסת שקלים? הגיעה נציגה של משרד הביטחון, של הרמטכ"ל, ואמרה: אנחנו מתנגדים, עמדת הרמטכ"ל – התנגדות לחוק הזה. שאלנו אותה, למה את מתנגדת? היא אומרת, כי חשוב שהדעה של הפצ"ר תהיה עצמאית. אמרנו לה: מקובל, אנחנו מוכנים לקבוע, ואנחנו כבר אמרנו את זה, שהדעה המקצועית של הפצ"ר לא תהיה כפופה, היא תהיה עצמאית, הוא יהיה כפוף פיקודית – למרות שזה אנדרוגינוס שקצת בעייתי, כמו שאנחנו רואים – תכף אני אספר לכם מה קורה עם היועצים המשפטיים במשרדים שלגביהם חלה איזו הנחיה כזאת – אבל אמרנו לה, אין בעיה. ואם ככה, למה את מתנגדת? מה את רוצה בעצם?

היא אומרת: אנחנו מוכנים להמשיך את המצב כמו שהוא, שהכפיפות תהיה לייעוץ המשפטי לממשלה. אמרנו לה: אבל זה תרתי דסתרי, את אומרת, את רוצה שתהיה לך עצמאות בשיקול דעת מקצועי, מצד שני, את רוצה כפיפות לייעוץ המשפטי לממשלה. איפה העצמאות שלך בזה? אם את רוצה עצמאות, אנחנו מוכנים לתת לכם את העצמאות הזו, שתהיו גם לא כפופים, גם לא לייעוץ המשפטי לממשלה – למה אתם – מה, אתם לא מסוגלים לגבש אמות מידה מקצועיות שקשורות, שמתעדפות את צורכי הביטחון של מדינת ישראל, את צורכי הביטחון של צה"ל? למה אתם צריכים מעורבות פוליטית של ייעוץ משפטי שרואה גם דברים אחרים – אכפת לו ממה שיגידו, אכפת לו ממה שיגיד בג"ץ, אכפת לו מפה, אכפת לו משם – למה אתם לא רוצים להיות עצמאים? אנחנו רוצים שתהיו עצמאים.

לא. כן, לא, כן, לא – בסוף איכשהו – לא הייתה דעה ברורה, אנחנו רוצים להיות עצמאים, אז אכן ועדת השרים לחקיקה קיבלה החלטה לקדם את הצעת החוק הזו. אנחנו בהחלט רוצים לראות עצמאות כזו, אבל לא עצמאות שיהיה לנו שם עוד גוף במסווה של אותו ייעוץ משפטי לממשלה, כי גם אם לכאורה עצמאים, הם בסוף שואלים אחד את השני ומטילים וטו אחד על ההחלטות של השני. אני ראיתי את זה בחוק השידורים עם רשות ההסדרה, שלמרות שהעמדה של יושב-ראש רשות ההסדרה הייתה אחת, באה היועצת המשפטית שם, והפכה את העמדה בגלל לחצים מהייעוץ המשפטי לממשלה.

הייעוץ המשפטי לממשלה, גם אם הוא בחוק, לא אחראי מקצועית על הפצ"ר. לא יודע אם היום החוק קובע, אגב - - -

בבקשה.

בדיוק. אז אני אגיד לך, אני באופן עקרוני מתנגד לחקיקה כדי לבטל החלטות לא חוקיות. החלטות לא חוקיות, דינן להתבטל. אם בג"ץ קיבל החלטה משוללת סמכות בחוק, אם הוא אמר – כמו שהוא קבע, אגב, לדעתי – או שהוא קבע, או שהנחיית יועמ"ש קבעה שהיועצים המשפטיים במשרדים כפופים מקצועית לייעוץ המשפטי לממשלה, אין להם דעה עצמאית, הכול – כל מינוי, שתבין, כל מינוי, כל פסיק שהיועצת המשפטית אצלי במשרד כותבת, היא צריכה אישור של גיל לימון והוא – של בהרב-מיארה. אני לא יודע מי מקבל אישור ממי שם, אבל זאת המציאות. מחודש מאי בשנה שעברה, 2025, הם לא מאפשרים ליועצת המשפטית שלי, של המשרד, ולסגנים שלה לשבת עם המנכ"ל בישיבות מקצועיות פנימיות על חוק השידורים. וכל זה בא מאיזושהי הנחיה מופרכת, לא חוקית, או של בג"ץ או של הנחיות יועמ"ש.

כל הדברים האלה, שהם הנחיות שאין להן מקור בחוק, הגיע הזמן שבמקום כל היום לבוא ולתקן, כמו חוק הנבצרות שניסינו להעביר כאן – אני כבר לא זוכר מה עלה בגורלו, אבל כמו חוק הנבצרות. אין לאף אחד סמכות בחוק להוציא ראש ממשלה לנבצרות, אלא אם כן הוא חולה, הוא חלילה לא מרגיש טוב. בגלל שהם חושבים שהוא עושה דברים שלא מוצאים חן בעיניהם, בגלל זה הם מנסים לקחת סמכות, להוציא ראש ממשלה לנבצרות, ואנחנו צריכים לבוא לפה ולתקן את כל השטויות שלהם? אנחנו לא נצא מזה.

אז החוק הוא טוב, הוא אומר דברים טובים, אבל אם הוא בא לתקן החלטת בג"ץ לא חוקית, בעיניי פשוט צריך לומר לבג"ץ: חבר'ה, קיבלתם החלטה לא חוקית, תמשיכו הלאה. הייעוץ המשפטי עצמאי ולא כפוף לייעוץ המשפטי לממשלה, אבל בטח בסוגיה כזאת של ייעוץ משפטי כפוף לייעוץ משפטי, בלי חוק אני לא בטוח שהם יקשיבו, וגם עם חוק אני לא בטוח שהם יקשיבו, וזאת הבעיה הגדולה שיש לנו כאן. יש כאן דיפ-סטייט, חבורה של פקידים, שבעשרות שנים, 30, 30 השנה האחרונות, מנסה להעביר סמכויות אליה ואל חבריה, לבטל חוקים, לבטל חוקי-יסוד. אנחנו עומדים כאן ומתאמצים ויושבים בוועדות, עושים לילות כימים, ובסוף כל הפחד הוא מה יגיד בג"ץ. ממתי הדבר הזה הפך להיות נורמה, הפך להיות הגיוני במדינה דמוקרטית?

לכן, למרות שאני באופן עקרוני מתנגד לחוקק חוקים כדי לתקן דברי הבל לא חוקיים של בג"ץ או של היועמ"ש או של הייעוץ המשפטי לממשלה בכלל, פה ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק הזו. כי בוא נאמר שזה איזושהי תחילתו של תיקון. מבחינתי, זה איזשהו סמן שמצביע על כך שאנחנו לא משאירים את כל כובד המשקל החוקתי, את כל הערכים שלנו, את כל האחריות הביטחונית, הלאומית, המדינית של עם ישראל בידיים של בהרב-מיארה, של יצחק עמית או של גיל לימון. זאת קריאת כיוון טובה בחוק הזה, אבל צריך לדעת שהחוק הזה, היה טוב אילו היינו מקבלים את ההחלטה שבו גם בלי להביא את זה בחקיקה, כי כל עוד אין חקיקה שמסמיכה אותם לקבל החלטות שבמדיניות, לקבוע מי כפוף למי, אין להם סמכות כזו. כל החלטה כזו שנעשתה בחוסר סמכות, בסופו של דבר היא בטלה. הכנסת צריכה – אגב, אני רוצה לספר לכם, בשבוע שעבר, לדעתי, הייתה צריכה להעלות כאן החלטה שאין לבית המשפט סמכות לבטל חוק-יסוד, ולכן הכנסת לא מקבלת את ההחלטה לבטל את חוק-יסוד עילת הסבירות.

אני ביקשתי שההחלטה הזו – אני חושב שגם חברת הכנסת גוטליב אמרה באותו זמן גם כן – אני ביקשתי שההחלטה הזאת תרד, כי אמרתי: מה אומרת ההחלטה?

היא אומרת: רק חוק-יסוד אסור להם לבטל, כל השאר זה בסדר. כל החלטה כזאת שאנחנו משחקים במגרש הלא-חוקי הזה שהם יצרו לעצמם, ואנחנו מנסים לומר על משהו מסוים שהוא לא חוקי, מכשיר את כל השרצים האחרים. ולכן, אם מביאים החלטה, צריך להביא החלטה כוללנית, מסודרת, כמו שאנחנו מתחייבים כאן למלא את החלטות הכנסת. חוקי הכנסת, אין לאף אחד סמכות לבטל אותם, לא לבג"ץ, שמעולם לא קיבל סמכות כזאת, בטח לא ליועמ"ש או ליועמ"שית המודחת, או לא משנה מי שנמצא שם, בוודאי לא חוקי-יסוד.

בכלל, בעיניי, הפתרון לזה שעדיין לא מצליחים לעמוד מול ההתנהלות הלא-חוקתית הזו של בג"ץ ושל הייעוץ המשפטי לממשלה היא לפרק ולהרכיב מחדש. הגשתי הצעת חוק כזו בזמנו להקמת ערכאה שיפוטית חדשה שתחליף את בג"ץ, יש שיקראו לה בית משפט לחוקה, שתתנהל כמו שמתנהלים במדינות דמוקרטיות אחרות טובות לא פחות – צרפת, גרמניה ועוד מקומות – שבית המשפט החוקתי הזה נבחר על ידי הכנסת, שופטיו מייצגים את מגוון הדעות שיש בציבור באמצעות מפתח מסוים לכל מפלגה. מקום מושבה של אותה ערכאה צריך להיות בכנסת ישראל, כי היא צריכה להבין שכנסת ישראל היא מעל אותה רשות שופטת בסופו של דבר. היא יכולה להעביר ביקורת, אבל אז להחזיר את הדיון לכנסת – והכנסת היא זו שמקבלת את ההכרעה.

אם לא נדע לעמוד נחושים מול פורעי חוק, מול כאלה שהחוק מעניין אותם כקליפת השום – הם אומרים, אנחנו מבטלים חוקים, מבטלים חוקי-יסוד – הדרך לא פשוטה בכלל, הדרך למקום לא דמוקרטי, למדינה שבה כולם מפחדים מגוף אחד שלא נבחר, שיכול לבטל את החלטות העם – הדרך לא ארוכה, ואנחנו צריכים לעמוד על המשמר בנחישות ולהחזיר את עטרת המדינה היהודית והדמוקרטית ליושנה.