אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש רגעים שאנשים נהנים גם בעבודה, וזה אחד הרגעים שבהם אני מרגיש סיפוק גדול מאוד. התורה אומרת: "כל אלמנה ויתום לא תענון. אם עַנֵּה תענה אתו כי אם צָעֹק יצעק אלי שָׁמֹעַ אשמע צעקתו". פוסקי הלכה למדו מכאן, שלא רק שאסורה התנהגות שלילית ליתום, אלא יש לנו חיוב לדאוג לרווחתם.
כך הגדיר הרמב"ם בהלכות דעות את המצווה: "חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאוד ורוחם נמוכה אף על פי שהן בעלי ממון אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהן שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון. והיאך נוהגין עמהן. לא ידבר אליהם אלא רכות. ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד. ולא יכאיב גופם בעבודה ולבם בדברים קשים. ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו. כל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רדה בהן או אבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה וכל שכן המכה אותם או המקללן". אנחנו למדים מהעניין שהמצווה הזאת היא לא רק לאסור עינוי, אלא גם לא ליצור מחסומים מלאכותיים שמונעים מהם את מה שמגיע להם, וגם לרווחתם. זאת הדאגה שלנו.
את הצעת החוק אני מעלה כאן לאישור במליאה בקריאה טרומית. ההסדר הקיים היום בחוק קובע כי הזכות של אלמנה או אלמן לקצבת שאירים פוקעת עם נישואיה בשנית – אם הם נישאים בשנית. ההסדר שקיים היום מייצר קנס – קנס כלכלי על ההחלטה על נישואים חדשים. חלק מהריפוי של אותם אנשים – כל אחד מחליט לעצמו, כמובן, שרוצה לפתוח חיים חדשים. ההסדר הקיים היום מאלץ את ההורה לבחור בין יציבות כלכלית, חיונית – שזאת קצבת שאירים, בין היתר – לבין הזכות הבסיסית להקים מחדש תא משפחתי יציב ובריא למען המשפחה שלו ולמען ילדיו.
המצב הנוכחי הזה הוא קנס נישואים, והם בהתלבטות כזאת: מי שישלם בסוף את המחיר זה גם האלמן או האלמנה, וגם היתומים עצמם. אנחנו יודעים, נישואים שניים, בדרך כלל זה הסכמי ממון, בדרך כלל כל אחד יש לו את הדאגות על הילדים שלו.
לכן, מה שהיה עד היום בחקיקה – שקצבת השאירים הפסיקה לאותם ילדים או לאותם ילדים, גם אם עדיין זכאים – היא דבר לא נכון, היא דבר פוגע, היא דבר שהיה צריך לשנות, ואת זה אנחנו עושים היום. גמלת השאירים היא צורך אמיתי, והוא קריטי, בפרט כל עוד הילד היתום סמוך על שולחן הוריו. הוא לא מפסיק להיות יתום כשאימו או אביו נישאים בשנית. הצרכים שלו לא פוחתים, ובהרבה מקרים רק גדלים. אין הצדקה מוסרית להעניש משפחות על רצון לפתוח עתיד חדש ובית חדש. זה לא חסד. אנחנו לא עושים פה חסד. אנחנו עושים צדק בסיסי. אנחנו לא מוסיפים זכויות. הצעת החוק הזאת מסירה עיוות. מדינה – תפקידה הוא לדאוג לאזרחיה, והיא לא צריכה לכפות עליהם ולהביא אותם לדילמה: לבחור בין ביטחון כלכלי לבין האושר הפרטי שלהם. הדילמה הזאת היא אכזרית והיא לא נכונה.
הצעת החוק הזאת, שבעצם - - -
בדיוק. אחד הדברים שהיו קורים היה או שמסתירים נישואים בצורה כזאת או אחרת - -
- - או מתלבטים אם בכלל להינשא או לא. אין לזה שום הצדקה. אין לזה שום עניין. וכמובן שהחובה שלנו היא לתקן את הדבר הזה. והצעת החוק הזאת בעצם אומרת שכל עוד הילדים על פי חוק – אם זה גיל 18 או גיל 21 – כי אני לא זוכר כרגע את החוק בדיוק, יש גם מקומות שזה 24 בקצבת שאירים, אני לא זוכר. אנחנו נראה את זה כבר בדיוני הוועדה – אבל כל עוד שהילד נקרא סמוך – הוא לא צריך להיות קטין; הוא יכול להיות גם מעל 18 - -
איך?
- - סמוך על שולחנם. קצבת השאירים תמשיך להיות משולמת. כך צריך להיות, וכך אומרת הצעת החוק. אנחנו צריכים להצהיר ולומר לאותן משפחות, שעברו אסון כזה שראש משפחה או ראשת משפחה או אחד מבני המשפחה, שלא עלינו, נפטרו, אנחנו אומרים לאלמנה או לאלמן: אנחנו ממשיכים, המדינה ממשיכה לתת לכם את קצבת השאירים על אותם ילדים, שהיו זכאים לה עד עכשיו, ולא ממירה את זה בשום דבר אחר.
אני רוצה להודות לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הרבה פעמים – נמצא כאן גם יושב-ראש ועדת השרים לענייני חקיקה, ידידי שר המשפטים – הצעה כזו לא הייתה יכולה להתקדם לא רק בלי ברכה של שר האוצר. כשבאתי לדבר איתו על העניין הזה, הוא התלהב ואמר שהוא כבר חשב על זה פעם, ויכול להיות שיש פה דברים אחרים שצריכים לחשוב עליהם באותו – לא בקצבת שאירים במשהו אחר. אבל אני מוכרח לציין שההתלהבות שלו לעשות את הדבר הזה ולזכות במצווה – אני אף פעם לא ידעתי לפני שנכנסתי לכנסת, שחקיקה יכולה להיות גם מצווה. אז אנחנו עושים הרבה מצוות. אצלנו זה: ועשית ככל אשר יורוך – אז זה כבר מצווה. אבל כאן זה מצווה על מצווה. זה חסד. ואני מודה לשר האוצר. מודה ליושב-ראש ועדת השרים, שר המשפטים יריב לוין.
אני רוצה לומר ולקוות, שוב, בימים אלה, בשעה כזאת, שעם ישראל כולו מלווה למנוחות שוטר אמיץ, שקידש שם שמיים, שהקריב את עצמו ביום הנורא הזה שהיה, התפקיד שלנו הוא להרבות זכויות. אנחנו מרבים זכויות. כי, לצערי הרב, החוק הזה, כשאני עוד חשבתי עליו, זה לא היה רק אחרי 7 באוקטובר, כי דווקא בחוק האלמנים והאלמנות, שהם נפגעי מלחמה או חללי צה"ל, אז קצבת השאירים כן ממשיכה. אבל אנחנו מרבים זכויות לעם ישראל עם הצעת החוק הזאת. מי ששומע את זעקתם ואת בכיים של אלמנות ויתומים – אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיגאל אותנו מכל הבעיות הקשות שעומדות לפתחנו, וימשיך להצעיד אותנו, את עם ישראל כולו, לקראת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.
858 מילים של יעקב אשר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.