קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השרים, חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת מירב בן ארי, את יושבת-ראש סיעת יש עתיד, לכן אני אפנה אלייך, כי, את יודעת, אפשר לנהל ויכוחים בבית הזה. הם יכולים להיות נוקבים. אני הואשמתי כבר כמעט בכל האשמה האפשרית. כבר קשה, באמת, קשה לומר לי משהו – אני, אוקיי, מקבל את הביקורות, וכל אחד בסגנונו, גם אם הסגנון לא ראוי, אבל אני חושב שהפעם נחצה גבול שלא חוצים.
אדוני ראש האופוזיציה יאיר לפיד, אני מבקש לשאול אותך, גם אותך וגם את יושבת-ראש הסיעה שלך. עמד כאן חבר כנסת מסיעתכם, ובאלה המילים אמר שאני הומופוב ואני גזען. אני נמצא בבית הזה למעלה מ-16 וחצי שנים. אני מבקש לשאול אתכם כמה זמן דרוש לכם כדי להעמיד את כל משאבי הסיעה לרשות אותו חבר כנסת, לסרוק את כל אמירותיי ואת כל התבטאויותיי לאורך כל השנים האלה על מנת למצוא הוכחה ולו קלושה לדברים המבישים האלה. כמה זמן אתם צריכים? אני מוכן לתת לכם את כל הזמן שצריך.
אדוני היושב-ראש, יש איזה גבול כבר, באמת, לכל דבר. בושה וכלימה שנועדה לכסות על דבר אחד – וזה הרי חוזר כל שבוע, אדוני היושב-ראש: על כך שכאשר הייתה כאן ממשלה אחרת במשך תקופה ארוכה, אומנם למזלנו לא מאוד ארוכה, אבל עדיין תקופה שאפשר להעביר בה הצעות חוק, ליזום אותן כהצעות חוק ממשלתיות, ודאי ליזום אותן כהצעות חוק פרטיות, ובשעה שאותו חבר כנסת ישב כאן, במליאה, כחלק מהקואליציה, והיה יכול לעשות הרבה מאוד - -
כן, כן. אני אתן, אני אתן, אדוני ראש האופוזיציה.
- - לצערי, הצעות החוק האלה, שאולי יש מי שיאמר שהן אפילו מצוינות, לא הובאו לכאן. לא הובאו, לא נדונו, לא אושרו, בטח לא הסתיימו בקריאה שלישית, לא אחת, לא שתיים. למען האמת, קשה בכלל להיזכר באיזו יוזמה בכיוונים האלה – שהם, בעיניי, כיוונים חשובים מאוד – שבאמת קרתה ונעשתה. זה כנראה לא מקרי. כי אני אזכיר שבקואליציה ההיא ישבה סיעת רע"מ, שבלשון עדינה לא ממש אהבה הצעות חוק בכיוונים האלה. לכן היה מי שבחר להימנע מלקדם אותן ולעשות את מה שצריך.
אבל אני אגיד גם עוד דבר בהקשר הזה. אני שמעתי, למשל, את אותו חבר כנסת אומר כאן: יש לי פניות ויש לי תיקים ויש לי ראיות. יש איזו אפשרות כזאת, פה במליאה הזאת – אני מהשרים שמרבים להימצא כאן; אני לא זוכר שיש איזה חבר כנסת שרצה להעביר לי איזה חומר ואמרתי לו: אני לא מוכן לקבל אותו ממך. מה מנע להעביר אליי את הפניות האלה, כדי שנוכל לבדוק, נוכל לקיים בדיקה אם באמת יש בעיה כזאת – מה היקף התופעה, אם הטענות האלה נכונות או לא? הרי בסוף יש כאן גם סוגיה מורכבת, לא פשוטה. כי יכול להיות שאדם לא משכיר דירה למישהו שנמנה עם קבוצת אוכלוסייה שיש חשש שמפלים אותה. אבל זו לא הסיבה שהוא לא רוצה להשכיר. אולי יש לו סיבות אחרות. אני לא יודע. אנחנו לא בוחני כליות ולב גם. הרי זה דבר מורכב, לא פשוט. אני לא טוען שלא צריך לעשות כלום. אולי כן צריך לעשות משהו. אבל כשמגישים הצעת חוק, וכבר אמרתי את זה בשבוע שעבר, ולצערי, מסתבר שלא לומדים כלום – כשמגישים הצעת חוק, באים בדברים עם השר הרלוונטי, באים בדברים עם הדרג המקצועי הרלוונטי. לא אומרים: יש אצלי תלונות – ומשאירים אותן אצלך במגירה, אלא מביאים אותן לעיון ולידיעת השר ולידיעת הדרג המקצועי. וכשעושים את זה, באה ועדת שרים לחקיקה ואומרת: אוקיי, לא הבאתם כלום, שום דבר; בואו, בואו נדחה דיון לתקופה מסוימת, נשב, נבדוק את הדברים; נראה, אולי צריך, אולי לא צריך. ומה שעושים זה פשוט, בכל שבוע מביאים לכאן הצעות חוק כדי לשאת בכל פעם את הנאום הזה, ובכל פעם טון ההאשמות עולה. כשכבר נגמר מה להגיד ואין הסברים לחידלון הזה, אז עוברים לאמירות – באמת, אין לי מילים. אני חייב להגיד שזה באמת שיא, שיא עצוב מאוד. אדוני היושב-ראש, לכן בנסיבות האלה הממשלה, שבוע אחרי שבוע, מצביעה נגד הצעות החוק האלה והקואליציה מצביעה נגדן ודוחה אותן.
אני גם רוצה להגיד בעניין הזה עוד דבר, גם אותו אולי זו הזדמנות להגיד. הייתי חבר כנסת באופוזיציה בקדנציה הקודמת, זה לא קל. ישבו איתי על ספסלי האופוזיציה רבים שנמצאים פה היום על ספסלי הקואליציה. כאשר נבחרתי ליושב-ראש ועדת שרים לחקיקה, יכולתי להנהיג מדיניות דומה למדיניות שהונהגה, אגב, גם כלפיי באופן אישי.
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כמה הצעות חוק שלי אושרו בקדנציה הקודמת בוועדת שרים לחקיקה? התשובה היא אפס. ואגב זה היה כך – אתה זוכר, אתה היית יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת מיקי לוי – באופן כמעט גורף, לגבי כלל הקואליציה בכל דבר ובכל עניין. הצעות טובות, רעות. אני זוכר שאפילו היה שיא, כשהבאתי הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים – שהייתה בכלל יוזמה של חבר הכנסת דב חנין בשעתו – ושבשעתו חתמנו עליה גם חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהייתה אז שרת התחבורה, וגם אני. הבאתי את ההצעה הזו ואמרתי אני לא מצפה שמשרד התחבורה יקבל אותה, כזה ראה וקדש. שלא כמו שפעל חבר הכנסת שהיה כאן קודם על הדוכן, פעלתי ופניתי לשרה מיכאלי, פעם אחר פעם, לפני שהבאתי את החוק לקריאה טרומית, וביקשתי ממנה את תמיכתה וניהלתי משא ומתן שלם. בסוף באתי ואמרתי זה חוק גדול, משמעותי, אני מוכן להתפשר על סעיף אחד מתוך כל הצעת החוק, איזה סעיף שהיא תחליט; עם זה הולכים ובזה אני מסתפק כצעד ראשון. גם זה לא נענה. למה? בגלל שהייתי חבר כנסת מהאופוזיציה.
אני לא נוהג כך. רק היום ראינו כאן הצעות חוק של חברי כנסת מהאופוזיציה. אגב, אפילו אם חברת הכנסת מיכאלי, שכנראה כל אחד במקומי היה אומר לה: מה שעשית לי, אני עכשיו אעשה לך – אני מציע לעשות ספירה כמה חוקים שהיא יזמה אני אישרתי בוועדת שרים לחקיקה. לזכותה ייאמר שהיא תמיד עושה עבודת הכנה מראש, ולא מביאה את החוקים ככה באוויר. אני חושב שכך צריך להיות, אמשיך להקפיד על גישה עניינית.
אני חושב שכשבאה הצעה טובה ונעשית עבודת הכנה, אין שום סיבה לא להעביר אותה, גם אם היא באה משורות האופוזיציה. זה גם לא סוד שלפעמים יש מצבים שלקואליציה לא נוח שאופוזיציה תקדם כתוצאה מכל מיני מצבים – יעיד כאן חבר הכנסת שוסטר, שאמרתי לו: שמע, חכה עוד קצת, ובסוף עבר החוק. עבר או לא עבר? עבר. כדי לא להכשיל אותו, אלא להפך, כדי לעזור לו, גם אם הוא יושב על ספסלי האופוזיציה. ככה אני נוהג לכל אורך הדרך.
אבל אני לא יכול לעזור למי שלא יודע לעזור לעצמו. אני לא יכול לעזור למי שבא לכאן רק כדי לשאת נאומים ולא באמת מתכוון להעביר את החוק בפועל; לא עושה מינימום של עבודה פרלמנטרית בסיסית כדי שהדברים האלה יקרו. צר לי מאוד שכך העניין, גם כשמדובר לפעמים בהצעות חוק באמת חשובות, שאם היו נעשות בצורה מקצועית ונכונה היינו יכולים לטפל בהן.
בכל אופן, אדוני היושב-ראש, נוכח הדבר הזה, באופן חד וחלק, אני חושב שאין לנו ברירה אלא להצביע נגד הצעת החוק הזו. ועדיין, דלתי פתוחה. אם יובאו בפניי נתונים ואם יובאו בפניי חומרים מתאימים, בוודאי אבדוק גם את הנושא הזה, ולא אהסס לבוא וגם לנקוט פעולה אם יתברר שיש מקום לכך, ויש בעניין הזה צורך. כך נהגתי, כך אמשיך לנהוג – באמת אין מילים לומר – חרף העלבונות המבישים האלה. תודה.
1,118 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.