אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מלחמת חרבות ברזל, שפרצה ב-7 באוקטובר 2023, היא המלחמה הקשה ביותר שידע עם ישראל מאז השואה. טבח נורא, מחדל ענק, זוועות שלא ראינו עד היום – ומי ייתן שלא נראה עוד לעולם. במהלך המלחמה הקרבנו מעל 1,000 הרוגים אזרחים ו-923 חללי צה"ל וכוחות הביטחון, שגבורתם תישאר חקוקה לדורי-דורות על מצבות בתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ. אך לצידם מתהלכים בינינו כ-22,000 פצועות ופצועים חדשים שנוספו מאז תחילת המלחמה. כיום אגף השיקום של משרד הביטחון מטפל בכ-82,400 פצועות ופצועים. ההערכות מדברות על כך שעד לסוף שנת 2028 יעמוד מספר הפצועים הכולל על כ-100,000 איש.
חשוב להדגיש שמעל למחצית מפצועי המלחמה סובלים מפגיעה נפשית חמורה. חלק מהפצועות והפצועים מרותקים לכיסאות גלגלים, חלקם מוגדרים נכים עם דרגות נכות גבוהות של 100% ולמעלה מכך, חלקם עם עיוורון, קטועי גפיים ופצועים שזקוקים לשיקום ארוך ומפרך. שיקום זה מתחיל בבתי החולים, שעושים עבודת קודש – וזאת ההזדמנות גם להכיר ולהוקיר את הצוותים הרפואיים בבתי החולים, שעושים את עבודתם במסירות שהיא הרבה יותר מרק לעשות את עבודתם – אך יציאה מאגף השיקום אינה מבשרת על כך שהפצוע או הפצועה יכולים לחזור למסלול חייהם הרגיל, זה כבר לא יהיה; לחלקם מצפה עוד דרך ארוכה של שיקום בבית, בסביבה הטבעית שלהם, איפה שהם צריכים ללמוד לחיות ולנווט את חיי היום-יום שלהם. ההורים, מן הסתם, הם החזית הראשונה שסופגת את מאמצי השיקום בבתי החולים וגם בבית. ההורים נמצאים שם תמיד, לתמוך בלילות ללא שינה, בימים מורטי עצבים, ובהמשך לאורך כל החיים. כמו רכבת שירדה מהפסים, צריכים לתמוך בבן הפצוע או בבת, להמשיך להחזיק את הבית, לשמור על האחיות והאחים וגם להמשיך לעבוד, כי לא תמיד יש אפשרות כלכלית לוותר על העבודה.
חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מעלה להצבעה היום מבקשת לסייע לאותם הורים שהבן או הבת שלהם נפצעו במלחמה או בפעולות איבה ונדרשים לאשפוז על פי חוות דעת רפואית, בכך שנאפשר להם לנצל את ימי החופשה או ימי המחלה שעומדים לזכותם ממילא עד למכסה של 90 יום בשנה לבחירתם, ולהכיר בזמן הטיפול, הסיוע והסיעוד לילד הפצוע כיום מחלה או חופשה; אותם ימים יגיעו ממכסת ימי החופשה או המחלה שלזכותם במקום העבודה. לא מדובר בתוספת תקציבית, שכן מדובר בניצול ימי חופש או מחלה קיימים, אלא בזכות לנצלם לצורך תמיכה בבן או בבת שעוברים משבר גופני או נפשי, ולא בהכרח לטובת מחלה או חופשה שלהם.
מחובתנו לסייע לאותם אלה שנתנו את גופם ונפשם למען ביטחון המדינה. ההורים הם המשענת וקו ההגנה הראשון לאותם לוחמות ולוחמים, פצועות ופצועים, וגם להם צריך להכיר תודה ולסייע. מדובר בהצעת חוק שבאה להיטיב במעט עם המשפחות ולנסות להוריד להן מהראש מעמסה אחת, אפילו בקצת, של המשך קבלת משכורת ממקום העבודה על חשבון ימי החופשה או המחלה שלהם. כרגיל הם מוותרים על עצמם למען ילדיהם.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני קורא לחברי האופוזיציה והקואליציה לתמוך בהצעת החוק, כיוון שהפצועות והפצועים לא משתייכים למגזר כזה או אחר, וההורים של הפצועים הם מכל גווני הקשת הפוליטית והחברה הישראלית. כמי שמייצגים את כל העם בבית הזה, אני מבקש את תמיכתכם, בשם משפחות הפצועות והפצועים של המלחמה ופעולות האיבה. תודה רבה לכם.
485 מילים של רם בן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.